ואן דר גראף ג'נרייטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ואן דר גראף ג'נרייטור
Van der Graaf Generator.jpg
גאי אוונס ויו בנטון
מידע כללי
שנות פעילות 1967-1972, 1975-1978, 2005-הווה
סוגה רוק מתקדם
חברים
פיטר האמיל
יו בנטון
גאי אוונס
חברים לשעבר
צ'ארלס דיקי
קית' אליס
דייוויד ג'קסון
ניק פירן
ניק פוטר
כריס ג'אדג' סמית'
גרהאם סמית'

ואן דר גראף ג'נרייטוראנגלית: Van Der Graaf Generator) - הרכב רוק מתקדם בריטי בלתי שגרתי ומשפיע. ההרכב הוקם בשנת 1967 על ידי פיטר האמיל - הסולן, כותב המילים והמלחין העיקרי של הלהקה, שנשאר הציר המרכזי שלה גם תוך כדי השינויים הרבים של חבריה. הלהקה פעלה עד שנת 1972 ואז התפרקה, אך התאחדה בשנת 1975 למספר אלבומים נוספים עד להתפרקותה של הלהקה בשנת 1978. הלהקה התאחדה פעם נוספת בשנת 2004 ואף הוציאה אלבום נוסף.

הלהקה היא עוף חריג למדי בנוף הרוק המתקדם הבריטי. סגנונה הוא אפל, דרמתי וקודר יחסית, עם דגש גדול שמושם על הליריקה ועל התאמת המוזיקה אליה. בשונה ממרבית הלהקות בנות אותה תקופה, לואן דאר גראף כמעט ולא נמצאו חיקויים או ממשיכי דרך. חלק מהותי מהיות הלהקה חריגה ופורצת דרך הוא החלטה של מקימיה להימנע מכל תיוג או שיוך לסוגה. חברי הלהקה הביאו ליצירתה כל סגנון ושיטה שהיו אהובים עליהם, ופעלו באווירה של חוסר גבולות. גם הרכב הכלים של הלהקה - עם סקסופון בתור הכלי המוביל ברבות מיצירותיה - תרם לצליל שונה וייחודי. בכל פעם שהיה ניסיון לשייך את הלהקה לסוגה - רוק מתקדם או מוזיקה פסיכדלית התנערו חברי הלהקה מהתיוג. הרוק המתקדם הפך, לטעמם, לז'אנר מנופח ויומרני, ואת הפסיכדליה הם הגדירו כזרם מוזיקה אמריקאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1967-1972[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה כאשר מייסדיה נפגשו כסטודנטים באוניברסיטת מנצ'סטר. שלושת חברי הלהקה, פיטר האמיל (גיטרה ושירה), ניק פירן (קלידים) וכריס ג'אדג' סמית' (תופים וכלי נשיפה), החליטו לקרוא ללהקה על שמה של המכונה לייצור חשמל סטטי מחולל ואן-דה-גראף. על סמך הקלטות הדמו הראשונות של חברי ההרכב, הוחתמה להקת ואן דר גראף בחברת התקליטים Mercury Records

בשנת 1968 הוחלף פירן בקלידן יו בנטון, וצורף גם נגן גיטרה בס, קית' אליס. לאחר זמן מועט הצטרף ללהקה גם המתופף גאי אוונס. ההרכב המתגבש הקליט מספר הקלטות דמו אצל מרקיורי, ולבסוף הקליט סינגל בחברת התקליטים Polydor Records .הסינגל לבסוף נגנז, לאחר איום בתביעה מצד חברת מרקיורי על הפרת החוזה שנחתם בינם לבין האמיל וסמית' שנה קודם לכן. למרות שבינתיים סמית' עזב את ההרכב, ורק האמיל נותר מהחותמים על החוזה.

ביולי 1968 הקליטה הלהקה את אלבומה הראשון "The Aerosol Grey Machine". על אף שבמקור האלבום אמור היה להיות אלבום סולו של האמיל הפיצה אותו חברת התקליטים מרקיורי תחת שם הלהקה, בתמורה לשחרור הלהקה מהחוזה.

בטרם הוציאה הלהקה את אלבומה השני "The Least We Can Do Is Wave to Each Other" הקים העיתונאי והיזם טוני סטרטון-סמית' את חברת התקליטים Charisma Records ופעולתו הראשונה הייתה להחתים את הלהקה על חוזה. לקראת הוצאת האלבום, הוחלף אליס בבסיסט ניק פוטר, וצורף להרכב דייוויד ג'קסון (סקסופון וחליל צד).

הלהקה החלה לבסס סאונד חדש, פחות פסיכדלי ובעל מרקם אפל יותר הנתון להשפעות ג'אז וקלאסיות. זמן קצר לאחר הוצאת אלבומה הקודם, הקליטה הלהקה את אלבומה הבא H to He, Who Am the Only One. למרות שנגן הבס פוטר עזב באמצע ההקלטות, החליטו חברי ההרכב שלא לצרף בסיסט חדש במקומו בינתיים, ולהמשך ההקלטות, ניגן בנטון חלק מתפקידי הבס על הקלידים וחלק בעצמו על גיטרה בס. גיטריסט להקת קינג קרימזון, רוברט פריפ, תרם את חלקו להקלטות האלבום כאשר ניגן עם הלהקה בשיר "The Emperor in His War-Room", אשר חתם את הצד הראשון של התקליט.

הרביעייה (האמיל, בנטון, ג'קסון ואוונס) המשיכו והקליטו את האלבום Pawn Hearts אלבום המכיל רק שלוש רצועות הנחשב לשיאה האמנותי של הלהקה ואחד מהאלבומים החשובים ברוק המתקדם‏[1] גם באלבום זה השתתף פריפ כאמן אורח. בשנים 1970-1972 הסתובבה הלהקה בסיורי הופעות רבים, אך חוסר התמיכה מצד חברות התקליטים, והקשיים הכלכליים גרמו להאמיל לעזוב את הלהקה, לנסות את מזלו בקריירת סולו, ולמעשה לפרק את ההרכב.

פיטר האמיל

1975-1978[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלוש שנות פירוק, בהן התמקד כל אחד מחברי הלהקה בקריירת הסולו שלו, החליטו החברים כי הם מעוניינים לשוב ולעבוד ביחד. הם הקימו את הלהקה מחדש, והקליטו שלושה אלבומים תוך תקופת זמן של 12 חודשים בלבד. את אלבומיהם החדשים הפיקו חברי הלהקה בעצמם, בניגוד לאלבומיהם הקודמים אשר הופקו על ידי ג'ון אנטוני.

לאחר הקלטת האלבום השלישי שלאחר האיחוד World Record, עזבו את הלהקה בנטון וג'קסון. ניק פוטר הוחזר במקומו של בנטון, ואת מקומו של ג'קסון תפס הכנר גרהאם סמית' אשר ניגן גם באלבום הסולו של האמיל Over, ויחד הוציאו את האלבום The Quiet Zone/The Pleasure Dome. בשלב זה החליטה הלהקה לקצר את שמה ולשמיט מתוכו את המילה האחרונה, ולקרוא לעצמה רק "ואן דר גראף". להרכב הצטרף הצ'לן צ'ארלס דיקי בהקלטות אלבום ההופעה vital, אך עד למועד הפצת האלבום, בקיץ 1978, הלהקה כבר התפרקה שנית בשל מחסור בתמיכה מחברות תקליטים בארצות הברית ובשל קשיים כלכליים.

האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנטון, ג'קסון ואוונס הופיעו לפרקים באלבומי הסולו של האמיל שיצאו אחרי הפילוג של שנת 1978, ומידי פעם אף הופיעה הרביעייה ביחד. בעקבות הופעה מוצלחת בשנת 2003, החלו החברים לכתוב ביחד חומרים חדשים ולערוך חזרות באמצע שנת 2004. באפריל 2005 שחררו חברי ההרכב את האלבום הכפול present. הופעת האיחוד נערכה ב-6 במאי 2005 ברויאל פסטיבל הול‎, ובשנת 2007 הקלטות ההופעה יצאו כאלבום-הופעה כפול בשם Real Time. לאחר עזיבת ג'קסון את הלהקה, הקליטה השלישייה הנותרת את האלבום Trisector.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "התקליטים המכריעים" באתר המדריך העברי לרוק מתקדם