ונדלים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוונדלים היו שבט גרמאני-מזרחי שמוצאו ביוטלנד (כיום בדנמרק), אשר התיישב בעמק נהר האודר במאה ה-5 לפני ספירת הנוצרים. הוונדלים נודעו בעוינותם, באכזריותם, ובאימה אותה הטילו על עמים אחרים, בעיקר על הרומאים, זאת עקב ריבוי מעשי השוד והביזה אותם ביצעו ביישובים הרבים אותם כבשו. הוונדלים גרמו לנזק למבנה העוצמה של האימפריה הרומית לטווח הארוך. הוונדלים לא השאירו אחריהם מורשת משמעותית, פרט לשמם שהפך שם נרדף להשחתה מכוונת וזדונית של רכוש פרטי או ציבורי (ראו: ונדליזם), אף כי מקור שמם במילה Wandal, שמשמעותה נווד. היום אנחנו יודעים שמי שהרס ובזז בצורה החמורה ביותר את רומא, היו הגותים. הסיבה שמשתמשים במילה "ונדליסט" למי שמשחית רכוש ציבורי, היא משום שאיזידור מסביליה, היסטוריון ידוע, הדביק את הרס שכיות החמדה לוונדלים. אותו היסטוריון חי בחצר הגותים, ולכן ניסה לפאר את שמם.
במהלך המאה השנייה והשלישית לספירת הנוצרים התיישבו הונדלים בדאקיה ופאנוניה - פרובינקיות רומאיות לאורך נהר הדנובה. זהו הזמן המשוער שבו החלו הוונדלים את פשיטותיהם על האימפריה הרומית. הוונדלים אימצו את הנצרות האריאנית בדומה לגותים לפניהם. בשנת 406 חצו הוונדלים את נהר הריין מערבה מתוך רצון להתיישב בגאליה, אך עקב התנגדות הפרנקים חצו את הרי הפירינאים ובשנת 409 התיישבו בחצי האי האיברי, שבו נמצאת ספרד כיום. יש להניח כי האזור אנדלוסיה, שבעבר נקרא ונדלוסיה, קיבל מהם את שמו. הוונדלים לא שהו בספרד זמן רב, ובלחץ הרומאים המקומיים והוויזיגותים עזבו את הארץ ועברו דרומה.
בשנת 428, לאחר מותו של המנהיג הוודלי גונדריק, ירש אותו אחיו גאיזריק. תחת הנהגתו הגיעו הוונדלים לשיא עוצמתם. גאיזריק, בנו הנכה של עבד לשעבר, היה קושר ואמן בתמרונים פוליטיים. בהנהגתו חצו הוונדלים את מצר גיברלטר בשנת 429 ופשטו על הפרובינקיות העשירות של צפון אפריקה, שם התיישבו בשכנות לרומאים המקומיים, הקימו את ממלכתם וקבעו בקרתגו את בירתם. כעשור לקח לוונדלים להשלים את השתלטותם על כל צפון אפריקה.
הוונדלים הקימו צי שהטיל אימה על כלי שיט בים התיכון. בעזרת צי זה פשטו על סיציליה ועל דרום איטליה. הקמת הצי הוונדלי פגעה בהגמוניה הרומאית ארוכת השנים בחופי הים התיכון, שאותו כינו Mare Nostrum ("הים שלנו").
ב-2 ביוני 455 פלשו הוונדלים לרומא ובזזו אותה.
בממלכת הוונדלים המשימות המנהליות הושארו לפקידות הרומאית, אך הקשר עם הכנסייה הקתולית היה בכי רע עקב היות הוונדלים נוצרים אריאנים. תחת הנהגת גאיזריק ובנו הונריק רדפו הוונדלים את הקתולים והרדיפה הפכה לאלימה. הוונדלים סיפקו בכך חומר רב לכותבי הסיפורים המבעיתים על חיי הקדושים בימי הביניים.
הסיפורים על הנעשה לנוצרים הקתולים הובילו לאיחוד שני חלקי האימפריה הרומית בפעם האחרונה, בשנת 468, במסע מלחמה כנגד הוונדלים. מסע מלחמה זה כשל, אך כוחם של הוונדלים לא עמד להם לאורך זמן רב לאחר מות גאיזריק. הלוחמים הוונדלים נכנעו לפיתויים שזימנו הארצות העשירות שבהן חיו, ובתהליך ניוון מהיר הפכו לחלשים, מושחתים ובלתי מאורגנים ובשל כך פגיעים. בשנת 533 הם הובסו במהירות על ידי צבא האימפריה הביזנטית ששלח הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון. בסופו של דבר נטמעו הוונדלים באוכלוסייה המעורבת המקומית, ונעלמו לחלוטין כקבוצה מובחנת.
