ואסילי בליוכר
| ואסילי קונסטנטינוביץ' בליוכר | |
|---|---|
 בלוכר בשנת 1930 |
|
| נולד | 1 בדצמבר 1890 |
| מקום לידה | כפר במחוז יארוסלבל |
| נפטר | 9 בנובמבר 1938, מוסקבה |
| השתייכות |  ,  |
| תקופת שירות | 1914 - 1938 |
| דרגה | מרשל ברית המועצות |
| תפקידים צבאיים |
מפקד בצבא אדום, יועץ בצבא סין |
| מלחמות וקרבות | |
| עיטורים |
5 פעמים עיטור הדגל האדום, עיטור הכוכב האדום, פעמיים עיטור לנין |
ואסילי בליוכר (ברוסית: Василий Константинович Блюхер (1 בדצמבר 1890 - 9 בנובמבר 1938) מרשל ברית המועצות מראשי הצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ואחריה.
ואסילי נולד למשפחת איכר בכפר במחוז יארוסלבל של היום. הכינוי ניתן לסבה רבה שלו לכבוד מצביא פרוסי גבהרד לברכט פון בליכר, עם הזמן הכינוי הפך לשם המשפחה. בשנת 1904 המשפחה עברה לסנקט פטרבורג וואסילי החל לעבוד בעבודות מזדמנות. בשנת 1909 הוא עבר למוסקבה. בשנת 1914, עם תחילת מלחמת העולם הראשונה בליוכר גויס לצבא. על אומץ ליבו בקרבות הוענקו לו 2 עיטורים של גאורגיוס הקדוש והוא קודם לדרגת מש"ק. בינואר 1915 בליוכר נפצע קשה ושוחרר מהצבא. בליוכר עבר להתגורר בניז'ני נובגורוד ואחר כך לקאזאן. בשנת 1916 בלוכר התקבל כחבר במפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית.
תוכן עניינים |
תקופת מלחמת האזרחים ברוסיה [עריכה]
במאי 1917 בליוכר הכיר את ואלריאן קויבישב ותחת הנחיותיו בלוכר החל בתעמולה בולשביקית בעיר סמרה. לאחר מהפכת אוקטובר בליוכר היה חבר של סובייט סמרה.
בליוכר חזר לצבא עם תחילת מלחמת האזרחים ברוסיה. בשנת 1918 הוא הועמד בראש יחידה צבאית שנשלחה לדרום הרי אורל להילחם נגד מורדים קוזאקים בפיקוד אלכסנדר דוטוב. בליוכר הצליח להביס את דוטוב והחזיר לבולשביקים שליטה באורנבורג וסביבתה. בקיץ 1918, בעקבות מרד הלגיון הצ'כי יחידה של בליוכר מצאה את עצמה בעומק השטח שבשליטת הצבא הלבן וללא קשר עם יתר יחידות הצבא האדום. בליוכר הצליח להתארגן ובראש כוח של כ-5000 לוחמים ערך מסע באורך של 1500 ק"מ שנמשך 54 ימים. לאחר סיום המסע בלוכר התחבר ליתר יחידות הצבא האדום בחזית המזרחית. במהלך המסע יחידתו גדלה לכ-10 אלף לוחמים והסבה נזק משמעותי לעורף הצבא הלבן. עבור פיקוד במסע זה, לבליוכר הוענק עיטור הדגל האדום מס' 1.
ואסילי בליוכר המשיך להילחם בחזית המזרחית נגד אלכסנדר קולצ'ק. ביולי 1919 הוא מונה למפקד הארמייה ה-3 והגיעה איתה עד לפאתי אגם בייקל.
ב-4 ביולי 1920 בליוכר הועבר לחזית הדרומית והשתתף בכיבוש חצי האי קרים תוך לחימה נגד כוחות בפיקוד פיוטר וראנגל.
בשנת 1921 בליוכר הוחזר למזרח הרחוק ומונה לשר הביטחון של רפובליקת המזרח הרחוק. בהנהגתו הובסו שרידים של הצבא הלבן באזור.
במהלך מלחמת האזרחים בליוכר קיבל עוד 4 עיטורי הדגל האדום.
לאחר מלחמת האזרחים [עריכה]
ביוני 192 בליוכר הוחזר למוסקבה והועמד בתפקיד מטה. בשנים 1922-1924 בלוכר היה מפקד הצבא האדום באזור לנינגרד.
בשנת 1924 בליוכר נשלח לסין והיה ליועץ הראשי של צ'יאנג קאי שק. בליוכר שירת בסין עד לשנת 1927. בשנת 1929 בלוכר מונה למפקד הארמייה המיוחדת של מזרח הרחוק. בשנת 1929 הוא פיקד על הצבא האדום במהלך תקרית צבאית עם סין. על פעילות זו הוענק לו עיטור הכוכב האדום מס' 1 ועיטור לנין.
ביוני 1937 בליוכר היה בין שופטי מיכאיל טוכאצ'בסקי וחבריו. בהמלך הטיהורים הגדולים כל מקורבי בלוכר בצבא נעצרו. בליוכר פנה ליוסף סטלין, אך תשובתו של השליט הייתה שיש לו אימון מלא בבליוכר ואף הוענק לו עיטור לנין נוסף.
ביולי 1938 בליוכר פיקד על הצבא האדום בתקרית עם יפן באזור אגם חסן. במהלך התקרית היו אבידות גדולות בצד הסובייטי ובלוכר הואשם בשגיאות חמורות. ב-22 באוקטובר 1938 בליוכר נעצר והועבר למוסקבה. בהתאם לעדויות הוא הועבר עינויים קשים ונפטר ב-9 בנובמבר 1938. רק ב-10 במרץ 1939 פורסם דבר מעצרו וצוין שהוא נשפט להוצאה להורג עקב ריגול לטובת יפן. בשנת 1956 הוא טוהר מכל אשמה.
משפחה [עריכה]
בליוכר נישא 3 פעמים. שתי נשותיו הראשונות ואחיו הוצאו להורג לאחר מעצרו. אשתו השלישית נשפטה ל-8 שנות מעצר.
בנו מאשתו הראשונה הועבר לבית יתומים, לחם במהלך מלחמת העולם השנייה, קיבל עיטור הדגל האדום אך רק לאחר שנת 1926.
בנו מאשתו השנייה סיים לימודי הנדסה והתקדם בקריירה מדעית בשנות ה-60 של המאה ה-20.
