וגיניזמוס
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך מערב דעות אישיות עם מידע רפואי. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
וגיניזמוס (Vaginismus, נקרא גם וגיניזם) הוא סוג של ליקוי בתפקוד מיני של נשים, ומתאר תופעה בה מתרחשת התכווצות בלתי רצונית, עוויתית ומכאיבה של שרירי הנרתיק, ומונעת כל חדירה וקיום יחסי מין. הסיבות לכך יכולות להיות פיזיות או נפשיות ואינן ברורות עדיין. ההפרעה נוטה לגרום מצוקה רבה לנשים הסובלות ממנה ולבני זוגן, אך עם טיפול מתאים ניתן לטפל ברוב המקרים.
הווגיניזמוס יכול להיות מצב שניוני לפגיעה פיזית (ביתוק כואב של קרום הבתולים או פגיעה בנרתיק), אך לרוב זו המחשה לסירוב לא מודע לקיום יחסי מין - בין אם חשש מהיריון, בגלל אי-הסכמה לבן הזוג, או כתוצאה מחינוך מיני נוקשה מדי.
תוכן עניינים |
הסיבות האפשריות [עריכה]
- בדרך כלל רקע נרכש, נלמד. לרוב לאחר חוויית מין לא טובה, כמו כאב בזמן קיום יחסי מין או יחסי מין בכפיה. ייתכן ובפעמים הראשונות למגע המיני, עקב בורות או טכניקה לקויה או אפילו עקב אונס, נגרם כאב בעת קיום המגע המיני ולמרות שהכאב חולף לרוב, השפעתו יכולה להמשך ברמת הזיכרון.
- פחד מהריון.
- פחד מאיבוד שליטה בעקבות קיום יחסי מין.
- חשש מכאב ופציעה בעקבות חדירה.
- השפעות סביבתיות כמו סביבה המשדרת שדרים שליליים באשר ליחסי מין (משפחות חרדיות דתיות).
האבחנה עצמה נעשית על פי סיפור האישה והתנהגותה בזמן הבדיקה. הרקע הנפוץ הוא של הימנעות או רתיעה של המטופלת להתקרבות של הבודק לאזור הגניטליה. במידה ורואים כיווץ לא רצוני של הלדן בזמן נסיון בדיקה ישנו אישור לאבחנה. צריך לציין שוגיניזמוס היינו מצב כללי ובתוכו יש ספקטרום רחב של מופעים. ישנן נשים שלא מאפשרות כלל התקרבות לאזור הגניטליה ואילו אחרות המאפשרות התקרבות נגיעה ואף חדירה אם כי איטית ומדודה. הן האבחון והן הטיפול מצריכים פנייה למטפלים ויועצים מיניים המכירים בתופעה ובשיטות הטיפול בה.
הטיפול [עריכה]
הטיפול לרוב משולב וכולל טיפול ברמה התנהגותית ופיזית, שילוב זה מאפשר לטפל בבעיה על כל דרגותיה השונות עם סיכויי הצלחה טובים ביותר. לאחר שלב בו המטופלת מקבלת הדרכה להיכרות עם איברי המין שלה הטיפול כולל שימוש במרחיבי לדן בעלי קוטר משתנה שמוחדרים לנרתיק לצורך הדרכה. בשלב ראשון המרחיבים מוחדרים על ידי המטפל ואחר כך על ידי המטופלת או בן זוגה בעזרת ג'ל סיכה על בסיס מים תוך כדי הדרכה להרפיית שרירי האגן בזמן ההחדרה.
על מנת להגיע לתוצאות טובות יש לבצע את הפעולה לפחות 3 פעמים בשבוע ולאפשר להשאיר את המרחיב כ 10 דקות בלדן כל פעם. יחד עם המרחיבים המטופלת צריכה לקבל הדרכה שמטרתה לעבוד ברמת התת-מודע שלה למטרת חיזוק הביטחון העצמי שלה ובמיוחד בכל הקשור למין. בגמר השימוש במרחיבים (לאחר שאין בעיה בהכנסת מרחיב אחרון) מאפשרים לבני הזוג קיום יחסי מין כאשר ישנה העדפה בתחילה לתנוחה שתאפשר לאישה שליטה על החדירה לדוגמה תנוחה בה האישה יושבת על בן הזוג.
שיטות הטיפול [עריכה]
לתופעה שיטות טיפול מגוונות אשר הבחירה בהן תלויה בסיבות לתופעה אצל המטופלת. לעתים נעשה שילוב של יותר משיטת טיפול אחת. כאשר מדובר בטאבו משפחתי או חינוכי נהוג להשתמש בסוגסטיה (השאה) פשוטה, אך כאשר הקונפליקט עמוק יותר, נהוג להיעזר בפסיכותרפיה בעלת זיקה פסיכואנאליטית. לעתים הטיפול כולל את שני בני הזוג, בעיקר במקרים שבהם התופעה מתרחשת או מתחזקת בגלל התנהגות בן הזוג.
שיטת טיפול נוספת היא פיזיותרפיה בשיקום אורו-גינקולוגי, ובמהלכה לומדת המטופלת לשלוט בהתכווצויות ובכאבים. במקרים קיצוניים ניתן לבצע ניתוח כירורגי.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- ד"ר איתי גל, וגיניזמוס, באתר ynet
- גילה ברונר, וגיניזמוס, באתר המרכז לרפואה מינית בבית חולים שיבא
- ד"ר רונן רוב ומירי קרייזמן, גן נעול, באתר הארץ, 16/08/2009
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
