ודאנגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ששת הודאנגות (vedāṅga מילולית - חברי הוודות) הן כלי עזר מסורתיים המשמשים ללימוד והבנת הוודות כולל ידע על הדרך בה יש לשמר, לדעת ולהשתמש בוודות. כלים אלו פותחו במאה ה-6 לפנה"ס (סוף העידן הוודי) והם משלבים פילוסופיה עם כלים מדעיים.

  • שיקשה (śikṣā) – עוסקת בפונולוגיה ובפונטיקה. מתמקדת בלימוד ההגיה הנכונה של הטקסט, כלומר בסנדהי (בזיקה שקיימת שבין קבוצות מילים) ובהידמות, כתוצר לוואי מקבל הלומד דרכים לזכור את הוודות
  • קאלפה (Kalpa) – מנתחת את הפולחן, עוסקת בקשר שבין הוודה למנטרה, קובעת מי ישתתף בטקס ואיזה עזרים נשרדים לביצועו
  • ויאקארנה (Vyākaraṇa) – עוסק בחוקי הדקדוק, ניתוח שורשי המילים והיחס שבין מילים, שמות וצורות
  • נירוקטה (Nirukta) – עוסקת באטימולוגיה, משמעות המילים וניתוח ההברות
  • צ'נדס (chandas) – עוסקת במשקל השיר ובמקצבו. למשל, על פי הצ'נדס, גאיטרי מורכב משלושה פסוקים (פאדות pāda) בני 8 הברות כל אחד היוצרים יחד הרמוניה
  • ג'יוטישה (Jyotiṣa) – עוסקת באסטרונומיה, הטקסט ההודי המוקדם ביותר המוקדש לאסטרונומיה הוא ה"Vedānga Jyotiṣa" שפורסם בסביבות 1200 לפנה"ס. הטקסט מתאר את תנועת הכוכבים לצרכים דתיים ואסטרולוגיים

בודאנגות נעשה שימוש גם לניתוח טקסטים שאינם ודות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of India.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא הודו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.