ודיוס פוליו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פובליוס ודיוס פוליו (לטינית: Publius Vedius Pollio, מת בשנת 15 לפני הספירה) בן לעבד משוחרר וחבר מעמד הפרשים ברומא העתיקה במאה הראשונה לפני הספירה, חבר אישי של הקיסר אוגוסטוס. נודע לשמצה עקב עושרו הרב והראוותני ואופיו האלים והרצחני. סמל להתדרדרות המוסרית של הרפובליקה הרומאית.

מטבע של ודיוס פוליו

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליו היה בן לעבד משוחרר שהצליח לצבור הון רב, כך שככל הנראה ירש הון ראשוני גדול והשתייך מגיל צעיר למעמד הפרשים, השני בחשיבותו מבין מעמדות האצולה.

ככל הנראה (לפי מחקרו של רונלד סיים) היה יליד דרום איטליה. הופעתו המתועדת הראשונה היא לאחר קרב אקטיום, בסביבות 30 לפנה"ס, כאשר סייע לאוקטביאנוס (לימים אוגוסטוס קיסר), בארגונים מדיניים שונים בפרובינקיית אסיה. שמו מופיע על מטבע אותה הנפיק הוא עצמו כאשר היה בכיר שלטוני באסיה בשירות אוגוסטוס, ככל הנראה בין השנים 31 ל-27 לפנה"ס. סיים מעריך גם כי לפוליו היה חלק מרכזי בעלייתו של אוקטביאנוס לשלטון כאיש אלים וכוחני שפילס עבור הקיסר לעתיד דרך באמצעות רצח מתנגדים פוליטיים, איומים וסחיטה. ככל הנראה לא היה נשוי ולא היו לו ילדים.

פוליו היה בעליה של אחוזת ענק בפאוסיליפום (ביוונית: פאוסיליפון כלומר "שחרור מדאגות") שליד נאפולי ובית מידות במרכז העיר רומא, על גבעת האסקויליניום.

אחוזת פאוסיליפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחוזה (וילה) הוקמה על צוק ליד נאפולי ושטחה השתרע על פני כ-100 דונם, שימש אותה נמל פרטי. האחוזה כללה אמפיתיאטרון פרטי, מרחצאות חמים ובריכות דגים, כיוון שאחת מהנאותיו הייתה גידול דגים בבריכות ובהם גם דגים טורפים כצלופחים ומורנות שניתן לשער שניזונו גם מבשר אדם (וראו בהמשך). לאחר מותו הוריש ודיוס את רכושו לאוגוסטוס וזה הענישו "בשל הסיאוב שבמותרות ובפאר"‏‏‏[1] והרס עד היסוד את האחוזה המפוארת ובנה תחתיה את המרכז המסחרי הידוע כ"פורטיקוס ליוויה".

תקרית העבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור החוזר אצל מספר מחברים מרומא העתיקה‏[2] בגרסאות שונות מעט, מספר שבמהלך ביקור הקיסר אוגוסטוס באחוזת פאוסיליפון ביקש ודיוס כי עבד צעיר מסוים יגיש לקיסר יין יקר מתוך גביע מפואר ויקר ערך. העבד לא נזהר, הפיל את הגביע מידו ושברו לרסיסים. ודיוס פוליו כה זעם על העבד עד כי ציווה להשליכו מיד אל בריכת המורנות הטורפות, למען יהיה מאכל לדגים בעודו בחיים. העבד מיהר ליפול על פניו לפני הקיסר והתחנן שישפיע על אדונו שיעניש אותו במיתה אחרת ולא באופן כה מזעזע. הקיסר, בצעד שביזה את המארח, הקים את העבד על רגליו וציווה כי כל כלי הבדולח של ודיוס פוליו יישברו לרסיסים ויושלכו אל הבריכה, כעונש על אכזריותו ורדיפת הבצע שלו.

אתה יושב בסעודה ומפקד שידונו אנשים למיתה משונה, ברציחה בלתי רגילה? רק בגלל שכוסך נשברה יקרעו מעיים מבני אדם? כה נכבד אתה בעיני עצמך עד כי לעיני הקיסר אתה דן אדם להריגה?

סנקה, על הכעס, ספר שלישי, פרק מ' (בתרגום אהרון קמינקא)

יחסו של אוגוסטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן הניתוח של סיים עולה כי פוליו היה איש מרכזי וקרוב ביותר לאוגוסטוס בתקופת עלייתו לשלטון, זאת בצד התייחסות מבזה לה זכה מידי בני האצולה הוותיקה שלא ראתה בעין יפה מתעשרים וודאי לא מבין שורות העבדים המשוחררים זה-מקרוב. אופיו של פוליו היה חסר מעצורים, רצחני וגאוותני. הוא סיפק לקיסר לעתיד שירותים מפוקפקים וזכה בתשלום ניכר, אולם, עם עלייתו של אוגוסטוס לכס השלטון הוא החל לראות בפוליו איום מבחינות אחדות. ודיוס פוליו ייצג תקופה ומעשים שאוגוסטוס ביקש לשכוח ולהניחם מאחוריו. פוליו יצר קשר בלתי רצוי בין הקיסר לבין מעמד וסוג אנשים מהם ביקש להתנער כדי לשוות לשלטונו לגיטימציה רחבה. בנוסף לכך, אנשים חסרי מעצורים מסוגו של פוליו יכלו בקלות להחליף נאמנות בתמורה לכבוד או בצע כסף ולמרוד בקיסר. פוליו אף יכול להשתמש באחוזתו הגדולה והמבוצרת כבסיס וראוי מבחינת אוגוסטוס לסלקו.

ייתכן ששעת הכושר של אוגוסטוס הייתה השפלתו של ודיוס פוליו בלבה של סעודה רבת משתתפים, בה הצליח אוגוסטוס לנצל את האירוע המקרי של האיום על העבד לשם זכייה בהתפעלות ציבורית מיחסו הטוב וההוגן ובה-בעת להתנער סופית מפוליו הרצחני. אין ספק שאוגוסטוס מחה את זכרו של פוליו על ידי ההריסה המוחלטת של אחוזתו והקמת המרכז המסחרי "פורטיקוס ליוויה" על מקומו.

בתרבות ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חובב שחקר את הנושא מציין כי חיפוש שמו של פוליו העלה ש"מאות כתבות, מאמרים, מחקרים ואזכורים נכתבו עליו במשך אלפיים השנים האחרונות. מסתבר שבדיוס זה הוא גיבור תרבות, נכתבו עליו ספרי ילדים, ספרי שירים, ספרי זימה, פורנוגרפיה, חיבורים עיוניים, אזכורים הקשורים לחירות, לעבדות, לזעם, לקנאה, לכעס, לשנאה, לגידול דגים, לאדריכלות, לארכאולוגיה, לנצרות, לשירה עתיקה, בקיצור, כמעט להכל". [2] בפרט מציין אותו כותב "יש את מצדיקי העבדות באמריקה (שמראים עד כמה הם הומאניים יחסית לרומאים...), מתנגדי עבדות, ראשוני הכנסייה הנוצרית, מטיפים דתיים ועוד". [3]

בפרט ניתן לציין את ספרה של מאריסה מוס, המספרת את סיפור המשפחה שבניה היו עבדים בביתו של ודיוס ושאחד מבניה היה כביכול הנער שנידון למוות בפרשת גביע הבדולח.

בספר פומפיי של רוברט האריס נמצאת סצנה שבה הגיבור נוכח בהוצאה מחרידה להורג העוקבת אחר סיפור העבד של ודיוס פוליו.

צבי יעבץ‏‏‏[3] מציין כי לא מן הנמנע שדמותו של פוליו וחבריו שימשו השראה לדמותו של העבד המשוחרר העשיר והגרוטסקי, טרימאלכיו, ב"סטיריקון" לפטרוניוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Syme, Ronald , "Who was Vedius Pollio?" in Journal of Roman Studies 51 (1961) pp. 23–30

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  •  ?Qui es Vedius Pollio (מי אתה ודיוס פוליו?) מאמר בעברית מאת "עמיש"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אובידיוס, ספר השנים, ספר שישי שורה 645, תרגום: "עמיש". [1]
  2. ^ ‏למשל Seneca, De Ira, 3, 40 - סנקה, שיחות פילוסופיות, הוצאת דבר, תל אביב תש"ג, על הכעס, ספר שלישי, פרק מ' (בתרגום אהרון קמינקא) ו- De clementia - סנקה, לנירון קיסר, על החסד, פרק 18, בתרגומו של אהרן קמינקא. ואצל דיו קסיוס ב"היסטוריה רומאית" וב"מחקרי הטבע" של פליניוס הזקן 77,9. ראו גם צבי יעבץ, אוגוסטוס, ניצחונה של מתינות, דביר, 1988, עמוד 124.
  3. ^ צבי יעבץ, אוגוסטוס, ניצחונה של מתינות, דביר, 1988, עמוד 169.