וודרו וילסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
.png)
|
|||||||||||||||||||||
תומאס וודרו וילסון (באנגלית: Thomas Woodrow Wilson; 28 בדצמבר 1856 - 3 בפברואר 1924) הנשיא העשרים ושמונה של ארצות הברית.
וילסון נולד בסטאונטון שבוירג'יניה, אביו היה כומר פרסביטריאני ואמו הייתה ילידת אנגליה ככשהיה בן שנה עברה משפחתו לג'ורג'יה שבדרום ארצות הברית שם ראה וילסון את ההרס הרב שהותירה אחריה מלחמת האזרחים וגיבש את דעתו נגדה. עד גיל 13 לא הלך וילסון לבית הספר ולמד בבית עם אביו, בשנת 1873 החל ללמוד בדוידסון קולג' שבקרוליינה הצפונית.
בשנת 1879 החל וילסון בלימודי משפטים באוניברסיטת וירג'יניה ולאחר שלוש שנים נכנס כשותף במשרד עורכי דין באטלנטה, ואולם משנכשל ניסיונו להקים משרד עורכי דין משלו החליט וילסון לוותר על הקריירה המשפטית ותחתיה החל ללמוד היסטוריה ומדעי המדינה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שם קיבל תואר דוקטור. כשהיה בן 29 החל וילסון ללמד היסטוריה בבריין מאוור קולג' לנשים ולאחר מכן באוניברסיטת ווסליאן, בהמשך עבר ללמד כלכלה פוליטית באוניברסיטת פרינסטאון ואף שימש כנשיא המוסד. וילסון ביצע מספר מחקרים פורצי דרך בתחום המנהל הציבורי. הוא הטיף להפרדה דיכוטומית של המנהל והפוליטיקה, במטרה לשמור על עקרון הפרדת הרשויות ולמנוע שחיתות.
בשלב זה החלה בריאותו של וילסון להידרדר והוא סבל משלושה התקפי שבץ, ואולם למרות המלצות הרופאים כי יתפטר מתפקידו העדיף להמשיך בעבודתו.
בשנת 1885 נישא וילסון לאלן לואיז אקסון מג'ורג'יה ממנה נולדו לו שלוש בנות.
בשנת 1910 החליט וילסון להתמודד על תפקיד מושל ניו ג'רזי, ובזכות המוניטין הרב שצבר נבחר לתפקיד ושימש בו כשנתיים. בזמן כהונתו נודע כאדם ישר אשר לא מפחד מעימותים ונלחם בשחיתות.
בשנת 1912 נבחר וילסון כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. בשל הפיצול שחל במחנה הרפובליקני, הוצבו מול וילסון שני מתמודדים: הנשיא לשעבר תאודור רוזוולט מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, והנשיא המכהן ויליאם טאפט מטעם הרפובליקנים. לאחר קמפיין בו הדגיש את זכויות המדינות באיחוד, נבחר וילסון לתפקיד נשיא ארצות הברית כשברשותו 435 אלקטורים ו-42 אחוזים מן הקולות. הוא היה הנשיא הדמוקרטי הראשון במאה העשרים, והשני מאז מלחמת האזרחים.
בתקופת נשיאותו העביר וילסון כמה חוקים חשובים כהקמת הבנק הפדרלי והקמת לשכת הסחר הפדרלית. כמו כן, בתקופתו חוקק חוק היובש שאסר מכירת משקאות חריפים, וכן התיקון לחוקה הנותן זכות הצבעה לנשים.
בתחום מדיניות החוץ המשיך וילסון את המדיניות של התערבות ארצות הברית בנעשה באמריקה הלטינית. כך הוא שלח כוחות לניקרגואה, האיטי והרפובליקה הדומיניקנית על מנת להשיב את הסדר שם על כנו.
באוגוסט 1914 ספג וילסון מכה קשה עם מותה של רעייתו אלן, ובדצמבר 1915 נישא בשנית לאדית בולינג גאלט.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 החליט וילסון כי ארצות הברית תשמור על נייטרליות. גם לאחר מותם של 124 אמריקנים בהפצצה גרמנית על ספינת טיולים בריטית הוא המשיך במדיניותו זאת.
בשנת 1917, בעקבות מברק צימרמן, ותוך שהוא משתמש בהטבעת הספינה הבריטית כעילה, ביקש וילסון מהקונגרס אישור להיכנס למלחמה, אישור אותו קיבל לאחר ארבעה ימים.
בועידת השלום בפריז אשר סיימה את המלחמה, הציע את תוכנית "ארבע עשרה הנקודות" שלו לסדר עולמי חדש. מרכיבי התוכנית היו דמוקרטיזציה, הגדרה עצמית ודה-קולוניזציה. כמו כן בתוכנית זו הוזכר לראשונה רעיון הקמתו של חבר הלאומים.
בעבור תרומתו למאמצי השלום ויוזמת הקמת חבר הלאומים, הוענק לווילסון פרס נובל לשלום בשנת 1919. אולם לאכזבתו של וילסון, הקונגרס אשר היה מושפע מהתנועה הבדלנית, לא אהד את חזונו של הנשיא לשיתוף פעולה בינלאומי, ומנע את הצטרפותה של ארצות הברית לחבר הלאומים.
במהלך 1919 - 1920, ניסה וילסון לקדם את כניסת ארצות הברית לחבר הלאומים ואולם ללא הצלחה, נסיונות אלו פגעו קשות בבריאותו והוא לקה שוב בשבץ מוחי ולא יכול היה לתפקד. לתקופה מסוימת אשתו ניהלה הלכה למעשה את ענייני המדינה. הדבר הוסתר מהציבור האמריקני עד לאחר מותו.
וילסון הלך לעולמו ב-3 בפברואר 1924 ונקבר בקתדרלה הלאומית בוושינגטון די. סי..
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
