וויאג'ר 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וויאג'ר 2
Voyager.jpg

דגם של הגשושית וויאג'ר 2
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל JPL
תאריך שיגור 20 באוגוסט 1977
משגר טיטן 3E
אתר שיגור SLC-41, נמל החלל קייפ קנוורל
זיהוי NSSDC 1977-076A
אתר אינטרנט http://voyager.jpl.nasa.gov/
משימה
סוג משימה ביצוע יעף
ביצוע יעף על צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון
ביצוע היעף צדק: 5 באוגוסט 1979

שבתאי: 25 בספטמבר 1981

אורנוס: 25 בפברואר 1986

נפטון: 2 באוקטובר 1989

מיקום נוכחי תווך בין כוכבי
משך המשימה פעיל-35 שנים, חודשיים ו־21 ימים חלפו
מידע טכני
משקל בשיגור 721.9 ק"ג
כוח 420 ואט
תקליט הזהב

וויאג'ר 2אנגלית: Voyager 2) היא גשושית מחקר שנשלחה ב־20 באוגוסט 1977, במקור תוכננה כ"מארינר 12" במסגרת תוכנית מארינר. היא זהה ברובה לגשושית השנייה מתוכנית וויאג'ר, וויאג'ר 1 (ידועה גם כ"מארינר 11"). עם זאת, וויאג'ר 2 השתמשה במסלול שונה בזמן מפגשה עם שבתאי, בהמנעה ממפגש קרוב עם טיטאן על מנת להשתמש במקלעת כבידתית ולהגיע לאורנוס ולנפטון. הגשושית הפכה להיות הגשושית הארצית הראשונה (ונכון לעכשיו, היחידה) שעברה בסביבתם הקרובה של שני כוכבי הלכת הללו, והגשושית הראשונה שביקרה בכל ארבעת כוכבי הלכת הגדולים - צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון, בשל סידור גאומטרי נדיר של כוכבי הלכת שמתרחש אחת ל־175 שנה.‏‏‏[1]

בדומה לוויאג'ר 1 (ובצורה דומה, לפיוניר 10 ו־11) וויאג'ר 2 נשאה עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים את המין האנושי ואת כדור הארץ בקצרה, למקרה שאת הגשושית יפגוש מין חוצארצי תבוני, ועליו חרוטות הוראות (בבינארית) לשימוש בתקליט. מכיוון שיחלפו כ־80,000 שנה לפני שתגיע וויאג'ר 2 למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר נסיון רציני לתקשורת.

שיגור וטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויאג'ר שוגרה ב־20 באוגוסט 1977 מקייפ קנוורל, פלורידה, על גבי טיל טיטן 3E. כאשר צוותי השיגור שעל הקרקע היו עסוקים בבעיית שיגור בוויאג'ר 1, הם שכחו לשלוח רצף הפעלה חשוב לוויאג'ר 2. ללא רצף הפעלה הגשושית כיבתה את אנטנת-האלומה-הצרה הראשית שלה. צוותי הקרקע הצליחו לחדש את הקשר עם הגשושית דרך אנטנת-האלומה-הרחבה, ולהפעיל את אנטנת-האלומה-הצרה מחדש.

הגשושית התחילה לצלם באפריל 1980 ושידרה באופן רציף צילומים עד אוגוסט אותה שנה.

מעברים פלנטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. המעבר הקרוב ביותר של הגשושית בקרבת צדק התרחש ב־9 ביולי 1979. במהלך מעבר זה גילתה הגשושית 11 ירחים קטנים של הכוכב שהיו בלתי ידועים עד אותה עת וכן צילמה פעילות וולקנית על איו.
  2. המעבר הקרוב ביותר בקרבת שבתאי התרחש ב־25 באוגוסט 1981. בזמן שהייתה "מאחורי" שבתאי (יחסית לכדור הארץ), הגשושית סרקה את האטמוספירה העליונה של שבתאי בעזרת ראדאר, על מנת למדוד מאפיינים של חום וצפיפות.
  3. המעבר הקרוב ביותר של הגשושית בקרבת אורנוס התרחש ב־24 בינואר 1986. הגשושית גילתה עשרה ירחים חדשים וחקרה את האטמוספירה הייחודית של כוכב הלכת (בשל הטיית הציר של אורנוס, בסך 97.77 מעלות) ואת מערכת הטבעות שלו.
  4. המעבר הקרוב ביותר בקרבת נפטון התרחש ב־25 באוגוסט 1989. מכיוון שהיה זה כוכב הלכת האחרון אותו הייתה יכולה הגשושית לבקר, הוחלט לבצע מעוף קרוב לטריטון, בלי להתחשב בהשפעת המעבר על מסלול הגשושית, באופן דומה למפגשה של וויאג'ר 1 עם שבתאי וירחו טיטאן. הגשושית גילתה, בין השאר, את הכתם האפל הגדול על פניו של נפטון, שנעלם מאז לפי תצפיות של טלסקופ החלל האבל.

נכון לדצמבר 2012, הייתה הגשושית במרחק 101.236 יחידות אסטרונומיות מכדור-הארץ (כ- ± 15,144,690,038 ק"מ), והיא מתרחקת ממערכת השמש במהירות 15.464 ק"מ/שנייה או כ־3.3 יחידות אסטרונומיות לשנה. הגשושית ממשיכה לשדר מידע על סביבותיה (כעת כבר מחוץ למסלולו של פלוטו) בעזרת מערך רשת החלל העמוק (DSN), וצפויה להמשיך לשדר עד בערך שנת 2020 - המועד המוערך כי יאזל לגשושית כל חומר המספק אנרגיה, היא תפסיק הפעלת כל המכשירים הנמצאים עליה, ותמשיך לשוטט בחלל לנצח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האתר הרשמי של תוכנית וויאג'ר באתר נאס"א - מכיל מידע מפורט (באנגלית)
  • אתר המכיל מידע מפורט על התוכנית (באנגלית)
  • איפה וויאג'ר?- המרחק של וויאג'ר מכדור הארץ והשמש באתר המשימה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות שצולמו מוויאג'ר 2[עריכת קוד מקור | עריכה]