וילי נלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ווילי נלסון)
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
וילי נלסון
Willie Nelson
לידה 29 באפריל 1933 (בן 90)
אבוט, טקסס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Willie Hugh Nelson עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות נאשוויל, אוסטין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1956 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ביילור, תיכון אבוט, טקסס עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קאנטרי, מוזיקת פופ מסורתית, רוק, קאנטרי אלטרנטיבי, קאנטרי רוק, בלוז, progressive country, אמריקנה, מוזיקת פופ, אאוטלואו קאונטרי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, גיטרה אקוסטית, גיטרה קלאסית, גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית בעלת מיתרי פלדה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים בלו נוט, ליברטי רקורדס, RCA רקורדס, יוניברסל מיוזיק גרופ נאשוויל, צ'אלנג' רקורדס, לגאסי רקורדינגס, קולומביה רקורדס, איילנד רקורדס, אטלנטיק רקורדס, Impex Records עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Lukas Nelson, Micah Nelson, Paula Nelson עריכת הנתון בוויקינתונים
willienelson.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וילי יו נלסון (באנגלית: Willie Hugh Nelson; נולד ב-29 באפריל 1933) הוא זמר ופזמונאי קאנטרי, גיטריסט, ופעיל חברתי אמריקאי. הוא אחת הדמויות החשובות ביותר בסגנון ה-Outlaw country(אנ') ובז'אנר בכלל. השירים המוכרים ביותר שלו כוללים Blue Eyes Crying in the Rain, On the Road, ו- Again ו-Always on My Mind. הוא שיחק בכמעט 40 הפקות קולנוע וטלוויזיה. נלסון ידוע בקולו הייחודי וסגנון הנגינה שלו בגיטרה. מגזין רולינג סטון מונה אותו במקום ה-77 מתוך 100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נלסון נולד ב-29 באפריל 1933 באבוט שבטקסס למירל־מארי לבית גרינהאו ולאיירה דוייל נלסון. שמו 'וילי' ניתן לו על ידי דודניתו מילדרד, שגם בחרה עבורו את השם 'יו' כשמו האמצעי להנצחת אחיה הצעיר. אמו עזבה זמן קצר לאחר לידתו ואביו נישא מחדש ועזב גם הוא, והשאיר את הילדים ווילי ואחותו בובי אצל הוריו. סבו וסבתו של ווילי הם שהכירו לנכדיהם את המוזיקה. הסב לימד את וילי לפרוט עלי גיטרה בהיותו בן שש ואף קנה לו גיטרה. יחד עם אחותו בובי הקים וילי הרכב גוספל שהופיע בכנסייה המקומית. את שירו הראשון כתב בגיל שבע.

הוא גויס לחיל האוויר ב-1950, אך שוחרר במהרה בגלל בעיות גב. הוא התחתן עם מרתה מתיוס, צ'ירוקי, ונולדו לו שלושה ילדים. המשפחה עברה לפורט וורת', שם עבד נלסון כתקליטן במשך זמן מה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמוזיקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1956 הקליט את הסינגל הראשון שלו במימון עצמי בוונקובר, וושינגטון, שנמכר בהצלחה. ב-1959 - נישואיו הסתיימו. הוא הצליח למכור את הזכויות לשירו Night Life. בהכנסות השתמש לקניית מכונית ישנה ויצא לדרך לנאשוויל. שם הוא חתם על חוזה עם חברת תקליטים, שאפשרה לו לעבוד כבסיסט בלהקת הקאנטרי של ריי פרייס (אנ'). בשנים הבאות הוא הספיק למכור שירים מספר פעמים - כולל Hello Walls ב-1961, שאיתו הגיע פארון יאנג (אנ') למקום הראשון במצעד הקאנטרי. באותה שנה הקליטה פטסי קליין את ה-Crazy שלו, והוא זכה להכרה ככותב שירים.

נלסון התחתן בשנית והקליט כמה סינגלים, שניים מהם נכנסו לעשירייה הראשונה. עם זאת, הוא טרם זכה לפריצת הדרך הגדולה. ב-1965 עבר לחברת RCA ובשנים הבאות הפיק סדרה ארוכה של אלבומים וסינגלים מצליחים במידה בינונית בלבד. היחסים שלו עם RCA הידרדרו. הוא האשים את חברת התקליטים שלו בעיוות השירים שלו ובכך שהם דומים מדי לצליל המסחרי של נאשוויל. ל-RCA הייתה למעשה הזכות החוזית לשנות את הקלטותיה כראות עיניה, מצב בלתי נסבל עבור דמות עצמאית כמו נלסון.

בחג המולד 1970, ביתו של נלסון נשרף והוא החליט להפנות עורף לנאשוויל. הוא עבר לאוסטין, התחתן בפעם השלישית וחתם באטלנטיק רקורדס, שבה הוציא שני אלבומים: Shotgun Willie ב-1973 ו-Phases and Stages ב-1974, שוב עם הצלחה ממוצעת בלבד.

נלסון במופע Farm Aid בשנת 2009
נלסון, אטלנטיק רקורדס, 1979

פריצת הדרך הגדולה הגיעה שנה לאחר מכן. הוא החליף שוב חברות תקליטים והקליט את האלבום פורץ הדרך Red Headed Stranger for Columbia, שהסינגל שלו Blue Eyes Crying in the Rain, הפך ללהיט הראשון שלו ואף התברג במצעד הפופ. חברת התקליטים הוותיקה שלו RCA ניסתה לנצל את התהילה הפתאומית והוציאה את האלבום Wanted! The Outlaws מחומרי ארכיון. בנוסף לנלסון, הופיעו בו גם ווילון ג'נינגס, ג'סי קולטר וטומפול גלייזר, שגם הם היו מסוכסכים עם הממסד של נאשוויל. מבוקש! הפך לאלבום הקאנטרי הראשון שנמכר ביותר ממיליון עותקים.

במהלך שנות ה-80, נלסון הקליט סדרה של להיטים כולל "Midnight Rider", קאבר לשיר Allman Brothers אשר נלסון הקליט עבור The Electric Horseman, ופסקול למערבון שכלל את השיר "On the Road Again", ודואט עם חוליו איגלסיאס שכותרתו "To All the Girls I've Loved Before".

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 שיחק ושר בסרטו של סידני פולאק "הפרש החשמלי".

בשנת 1997 שיחק בקומדיה הסאטירית "לכשכש בכלב".

בשנת 2005 שיחק בקומדיית האקשן "הדיוק'ס קורעים את האזרד" בכיכובם של ג'סיקה סימפסון ושון ויליאם סקוט, בסרט ההמשך משנת 2007 הדיוקס קורעים את האזרד: ההתחלה" שיצא ישירות לטלוויזיה לערוץ ABC Family.

בשנת 2006 שיחק בסרט "גשרים שבורים" לצד טובי קית' וקלי פרסטון.

בשנת 2018 שיחק בסרט הדרמה "Waiting for the Miracle to Come"

תמיכה בקהילת הלהט"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתומך בתנועת הלהט"ב, נלסון פרסם בשנת 2006 באמצעות iTunes גרסה של "Cowboys Are Frequently, Secretly Gilles של נד סובלט[1], שזכתה להצלחה מיידית.

מיזמים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 יצא לאור ספרו הראשון, ווילי: אוטוביוגרפיה. בשנת 2005 היה שותף לכתיבת Farm Aid: A Song for America , לציון יום השנה העשרים להיווסדו של הארגון. ספרו השלישי, שנכתב יחד עם חברו הוותיק טורק פיפקין, הטאו של ווילי: מדריך לאושר שבלבך, פורסם בשנת 2006. בשנת 2007 יצא לאור ספר אודות השימוש בביו-סולר והפחתת פליטת גז, On The Clean Road Again: Biodiesel and The Future of the Family Farm.  ספרו הבא, A Tale Out of Luck , שפורסם ב-2008 ובשיתוף מייק בלייקלי, היה ספרו העלילתי הראשון של נלסון. בשנת 2012, הוכרז על יציאתה של אוטוביוגרפיה חדשה מאת נלסון, Roll Me Up ו-Smoke Me When I Die: Musings from the Road. הספר הכיל פרטים ביוגרפיים נוספים, כמו גם תמונות משפחתיות וסיפורים על דעותיו הפוליטיות של נלסון, כמו גם את תמיכתו במריחואנה. בשנת 2015, פרסום אוטוביוגרפיה שנייה של נלסון בשם It's a Long Story: My Life בשיתוף עם דיוויד ריץ, הספר פורסם ב-5 במאי 2015. Pretty Paper , שיתוף פעולה נוסף עם ריץ יצא לאור. בשנה שלאחר מכן.

בשנת 2002, נלסון הפך לדובר הרשמי של טקסס Roadhouse, רשת של מסעדות סטייקים. הרשת התקינה את הפינה של ווילי, חלק שהוקדש לו ומעוטר במזכרות ווילי, במספר מקומות.

איכות הסביבה וביו דיזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004, נלסון ואשתו אנני הפכו לשותפים עם בוב וקלי קינג בבניית שני מפעלי ביו-דיזל פסיפיק, האחד בסאלם, אורגון, והשני ב-Carl's Corner, טקסס. בשנת 2005, נלסון ועוד כמה שותפים עסקיים הקימו את ווילי נלסון ביודיזל ("ביו-ווילי"). הדלק היה עשוי משמן צמחי (בעיקר שמן סויה), וניתן לשרוף אותו ללא שינוי במנועי דיזל. נלסון רשם את החברה שלו עם Earth Biofuels והוא הפך לחבר דירקטוריון. בשנת 2007, נלסון ויתר על שישה מיליון מניות של החברה כשעזב את הדירקטוריון. עד 2008, הוא פתח מחדש את ווילי'ס פלייס, תחנת משאית בקארלס קורנר, טקסס. בית המשפט לפשיטת רגל בארה"ב אפשר לנלסון להשקיע בה. במפעל היו כ-80 עובדים,  והוא שימש כאולם קונצרטים עם בר ורחבת ריקודים. ווילי'ס פלייס הציג גם משאבות של BioWillie. בזמנו, ממשלת ארצות הברית הציעה זיכוי מס של דולר אחד ליצרני ביודיזל. ככל שהתחרות גדלה, הזיכוי במס הופסק בעוד מחירי הדלקים המאובנים המשיכו לרדת. נלסון ושותפיו פרשו את ההלוואה של 4.75 מיליון דולר שהם לקחו לבניית ווילי'ס פלייס. לאחר מכן שילם נלסון 35,000 דולר בחזרה, בעוד שופט דחה מאוחר יותר את בקשת נושיו לקבל ממנו עוד כסף. TravelCenters of America רכשה את ווילי'ס פלייס במהלך עיקולה בשנת 2011. מפעל BioWillie הוצא אז לשוק למכירה. נלסון שמר על הסימן המסחרי עבור BioWillie, שנמכר באיים מאווי והוואי. בינתיים, נלסון מחזיק במניות של Big Island Biodiesel בהוואי ושל SeQuential-Pacific Biodiesel באורגון.

קידום שימוש במריחואנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הלגליזציה של מריחואנה במדינות שונות, נלסון הכריז ב-2015 באמצעות הדובר מייקל באומן על הקמת מותג מריחואנה משלו, Willie's Reserve . הוכרזו תוכניות לפתיחת חנויות רשת במדינות שבהן בוצעה לגליזציה של מריחואנה, שיורחבו ממדינה למדינה אם תורחב עוד יותר לגליזציה של מריחואנה. באומן כינה את המותג "שיא של החזון (של נלסון), ושל כל חייו".

ביוני 2017, הוא הופיע לצד מרל הגארד בסרט התיעודי The American Epic Sessions בבימויו של ברנרד מקמאהון. הם ביצעו שיר שהאגארד הלחין לסרט, "האדם היחיד פרוע ממני",  ואת הקלאסיקה של בוב ווילס "Old Fashioned Love",  שאותה הקליטו ישירות ישירות לדיסק במערכת הקלטת קול חשמלית ראשונה משנות ה-20.  זה היה ההופעה המצולמת האחרונה של הזוג. הרולינג סטון התייחסו לכך ש"בביצוע האחרון של Sessions, ווילי נלסון ומרל הגארד מבצעים את הדואט 'האדם היחיד הפרוע ממני'. להאגארד יש מבט של שמחה מוחלטת על פניו לאורך כל הפגישה במערך ההקלטות הישן ששימש פעם את הגיבורים המוזיקליים שלו".

Luck Films , חברה המוקדשת להפקת סרטים עלילתיים, סרטים תיעודיים וקונצרטים.  בשנה שלאחר מכן, הוא יצר את התוכנית Willie's Roadhouse ששודרה בערוץ 56 של רדיו SiriusXM . הערוץ היה תוצאה של מיזוג שני הערוצים האחרים שלו The Roadhouse ו- Willi's Place.  בנובמבר 2014, הוכרז כי נלסון יהיה המנחה של סדרת הטלוויזיה Inside Arlyn, שצולמה באולפן ארלין באוסטין, טקסס. העונה הראשונה בת שלושה עשר פרקים תכלול אמנים שיתראיינו על ידי נלסון ודן ראתר, ואחריה הופעה. קונספט הסדרה זכה לתשומת לב מערוצי הכבלים שביקשו לראות את פרק הפיילוט.

שדירה על שם ווילי נלסון באוסטין, טקסס

השפעה והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נלסון זוכה להכרה נרחבת כסמל אמריקאי[2][3]. הוא זכה לעשרות מחוות מארגונים שונים בתחומי המוזיקה, כתיבת שירים, פעילות צדקה[4] ופעילות ציבורית, פעילות למען איכות הסביבה, ועוד. בין היתר הוא הוכנס להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי ב-1993, וב-2011, להיכל התהילה החקלאי הלאומי, על עבודתו לטובת החקלאים[5]. בשנת 2015 זכה נלסון בפרס גרשווין של ספריית הקונגרס על השירים שכתב[6]. הרולינג סטון כללו אותו ברשימות 100 הזמרים הגדולים ו-100 הגיטריסטים הגדולים[7].

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה ארגון קטגוריה פרויקט תוצאה מקור
2024 פרס גראמי שיר השורשים האמריקאי הטוב ביותר "California Sober" מועמדות [8]
אלבום הבלוגראס הטוב ביותר Bluegrass מועמדות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילי נלסון בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Brokeback Balladeer - TIME, web.archive.org, ‏2007-09-30
  2. ^ Reeve Hamilton, TribBlog: Kinky, Willie, and the Price of Friendship, The Texas Tribune, ‏2010-02-24 (באנגלית)
  3. ^ American Masters . For Teachers | PBS, web.archive.org, ‏2011-06-28
  4. ^ "Willie Nelson stages tsunami gig" (באנגלית בריטית). 2005-01-10. נבדק ב-2024-04-05.
  5. ^ Nelson shares Ag Hall honor with Farm Aid partners | BasehorInfo.com, web.archive.org, ‏2023-05-31
  6. ^ Willie Nelson to Receive Gershwin Prize for Songwriting - Rolling Stone, web.archive.org, ‏2017-10-12
  7. ^ Rolling Stone's 100 Greatest Guitarists of All Time, IMDb
  8. ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com
וילי נלסון – פרסים
פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989 בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999 נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009 הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019 לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)
פרס האגדה החיה של הגראמי
אנדרו לויד ובר, לייזה מינלי, סמוקי רובינסון, וילי נלסון (1990) • אריתה פרנקלין, בילי ג'ואל, ג'וני קאש, קווינסי ג'ונס (1991) • ברברה סטרייסנד (1992) • מייקל ג'קסון (1993) • קרטיס מייפילד, פרנק סינטרה (1994) • לוצ'אנו פבארוטי (1998) • אלטון ג'ון (1999) • בי ג'יז (2003)
פרס איגוד מוזיקת הקאנטרי לבדרן השנה
1967–1989 אדי ארנולד (1967) ‏•‏‏ גלן קמפבל (1968) ‏•‏‏ ג'וני קאש (1969) ‏•‏‏ מרל הגארד (1970) ‏•‏‏ צ'רלי פרייד (1971) ‏•‏‏ לורטה לין (1972) ‏•‏‏ רוי קלארק (1973) ‏•‏‏ צ'רלי ריץ' (1974) ‏•‏‏ ג'ון דנוור (1975) ‏•‏‏ מל טיליס (1976) ‏•‏‏ רוני מילסאפ (1977) ‏•‏‏ דולי פרטון (1978) ‏•‏‏ וילי נלסון (1979) ‏•‏‏ ברברה מנדרל (1980) ‏•‏‏ ברברה מנדרל (1981) ‏•‏‏ אלבמה (1982) ‏•‏‏ אלבמה (1983) ‏•‏‏ אלבמה (1984) ‏•‏‏ ריקי סקאגס (1985) ‏•‏‏ ריבה מקנטייר (1986) ‏•‏‏ האנק ויליאמס ג'וניור (1987) ‏•‏‏ האנק ויליאמס ג'וניור (1988) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1989)
1990–2009 ג'ורג' סטרייט (1990) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1991) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1992) ‏•‏‏ וינס גיל (1993) ‏•‏‏ וינס גיל (1994) ‏•‏‏ אלן ג'קסון (1995) ‏•‏‏ ברוקס אנד דאן (1996) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1997) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1998) ‏•‏‏ שאניה טוויין (1999) ‏•‏‏ דיקסי צ'יקס (2000) ‏•‏‏ טים מקגרו (2001) ‏•‏‏ אלן ג'קסון (2002) ‏•‏‏ אלן ג'קסון (2003) ‏•‏‏ קני צ'סני (2004) ‏•‏‏ קית' אורבן (2005) ‏•‏‏ קני צ'סני (2006) ‏•‏‏ קני צ'סני (2007) ‏•‏‏ קני צ'סני (2008) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2009)
2010–הווה בראד פייזלי (2010) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2011) ‏•‏‏ בלייק שלטון (2012) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (2013) ‏•‏‏ לוק בריאן (2014) ‏•‏‏ לוק בריאן (2015) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (2016) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (2017) ‏•‏‏ קית' אורבן (2018) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (2019) ‏•‏‏ אריק צ'ורץ' (2020) ‏•‏‏ לוק קומבס (2021) ‏•‏‏ לוק קומבס (2022) ‏•‏‏ לייני וילסון (2023)
פרס האקדמיה למוזיקת קאנטרי לבדרנ/ית השנה
1970–1989 מרל האגרד (1970) ‏•‏‏ פרדי הארט (1971) ‏•‏‏ רוי קלארק (1972) ‏•‏‏ רוי קלארק (1973) ‏•‏‏ מאק דייוויס (1974) ‏•‏‏ לורטה לין (1975) ‏•‏‏ מיקי גילי (1976) ‏•‏‏ דולי פרטון (1977) ‏•‏‏ קני רוג'רס (1978) ‏•‏‏ וילי נלסון (1979) ‏•‏‏ ברברה מנדרל (1980) ‏•‏‏ אלבמה (1981) ‏•‏‏ אלבמה (1982) ‏•‏‏ אלבמה (1983) ‏•‏‏ אלבמה (1984) ‏•‏‏ אלבמה (1985) ‏•‏‏ האנק ויליאמס ג'וניור (1986) ‏•‏‏ האנק ויליאמס ג'וניור (1987) ‏•‏‏ האנק ויליאמס ג'וניור (1988) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1989)
1990–2009 גארת' ברוקס (1990) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1991) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1992) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1993) ‏•‏‏ ריבה מקנטייר (1994) ‏•‏‏ ברוקס אנד דאן (1995) ‏•‏‏ ברוקס אנד דאן (1996) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1997) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1998) ‏•‏‏ שאניה טוויין (1999) ‏•‏‏ הצ'יקס (2000) ‏•‏‏ ברוקס אנד דאן (2001) ‏•‏‏ טובי קית' (2002) ‏•‏‏ טובי קית' (2003) ‏•‏‏ קני צ'סני (2004) ‏•‏‏ קני צ'סני (2005) ‏•‏‏ קני צ'סני (2006) ‏•‏‏ קני צ'סני (2007) ‏•‏‏ קני צ'סני (2008) ‏•‏‏ קארי אנדרווד (2009)
2010–הווה קארי אנדרווד (2010) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2011) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2012) ‏•‏‏ לוק בריאן (2013) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (2014) ‏•‏‏ לוק בריאן (2015) ‏•‏‏ ג'ייסון אלדין (2016) ‏•‏‏ ג'ייסון אלדין (2017) ‏•‏‏ ג'ייסון אלדין (2018) ‏•‏‏ קית' אורבן (2019) ‏•‏‏ קארי אנדרווד (2020) ‏•‏‏ תומאס רט (2020) ‏•‏‏ לוק בריאן (2021) ‏•‏‏ מירנדה למברט (2022)
פרס המוזיקה האמריקאית לאמן הקאנטרי האהוב ביותר
צ'ארלי פרייד (1974) ‏•‏‏ צ'ארלי ריץ' (1975) ‏•‏‏ ג'ון דנוור (1976) ‏•‏‏ צ'ארלי פרייד (1977) ‏•‏‏ קונווי טוויטי (1978) ‏•‏‏ קני רוג'רס (1979) ‏•‏‏ קני רוג'רס (1980) ‏•‏‏ קני רוג'רס (1981) ‏•‏‏ וילי נלסון (1982) ‏•‏‏ קני רוג'רס (1983) ‏•‏‏ וילי נלסון (1984) ‏•‏‏ קני רוג'רס (1985) ‏•‏‏ וילי נלסון (1986) ‏•‏‏ וילי נלסון (1987) ‏•‏‏ רנדי טראוויס (1988) ‏•‏‏ רנדי טראוויס (1989) ‏•‏‏ רנדי טראוויס (1990) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1991) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1992) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1993) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1994) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1995) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1996) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1997) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1998) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1999) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (2000) ‏•‏‏ טים מקגרו (2001) ‏•‏‏ טים מקגרו (2002) ‏•‏‏ טים מקגרו (2003) ‏•‏‏ טים מקגרו (2003) ‏•‏‏ טובי קית' (2004) ‏•‏‏ טים מקגרו (2005) ‏•‏‏ טובי קית' (2006) ‏•‏‏ טים מקגרו (2007) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2008) ‏•‏‏ קית' אורבן (2009) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2010) ‏•‏‏ בלייק שלטון (2011) ‏•‏‏ לוק בריאן (2012) ‏•‏‏ לוק בריאן (2013) ‏•‏‏ לוק בריאן (2014) ‏•‏‏ לוק בריאן (2015) ‏•‏‏ בלייק שלטון (2016) ‏•‏‏ קית' אורבן (2017) ‏•‏‏ קיין בראון (2018) ‏•‏‏ קיין בראון (2019) ‏•‏‏ קיין בראון (2020) ‏•‏‏ לוק בריאן (2021) ‏•‏‏ מורגן וולן (2022)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=וילי_נלסון&oldid=38392659"