ויסט

ויסט הוא משחק קלפים, מסוג משחקי ה"לקיחה" או הצבע השליט, עליהם נמנה אף הברידג'. ויסט מיועד לארבעה אנשים.

היסטוריה של המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק הופיע לראשונה בבריטניה במאה ה-17, והתפתח ממשחק קלפים פרימיטיבי שנקרא Ruff and Honours. ב-1742 הופיע ספר הכללים הראשון, בעריכתו של אדמונד הויל, והפך לרב מכר. המשחק עבר עם גלי ההגירה הגדולים מערבה, אל ארצות הברית, ושם קיבל צורות שונות, לרבות הצורה הפשוטה הידועה כוויסט מינסוטה.

באנגליה נותר המשחק כמשחק של המעמד העליון. תיאור ספרותי של משחק ויסט נותן ז'ול ורן בספרו "מסביב לעולם בשמונים יום", שבו פיליאס פוג, הדמות הראשית בספר, מכור למשחק הוויסט. פוג משחק ללא הרף, בתחילת הספר במועדון של החברה הגבוהה, אך גם ברכבת, בספינה על הנהר וכו', כאשר הוא אינו משנה את הרגליו האישיים, האופייניים לבני המעמד הגבוה, גם כאשר הוא בטיול מסביב לעולם. גם הוריישיו הורנבלואר, גיבור סדרת הספרים מאת הסופר הבריטי סי. אס. פורסטר הוא שחקן ויסט נלהב, ורואה בו ביטוי מעולה ליכולותיו המתמטיות והאנליטיות, כמו גם עיסוק מרגיע, במיוחד בעת סערה נפשית או לפני קרב.

במאה העשרים החליף את הוויסט משחק הברידג', אך המשחק עודו פופולרי בחוגים נרחבים, ובאנגליה ישנם טורנירים בני מספר ימים הידועים בכינוי "Whist Drives".

שחקני ברידג' טוענים שמשחקם עולה על משחק הוויסט בתחכומו, במורכבותו ובמיומנות והתבונה הנדרשים מהשחקן, אבל שחקני ויסט מצביעים על חסרונותיו של משחק הברידג': ברידג' הוא משחק המשאיר מעט מאוד מקום ליוזמה חופשית ולהברקות אישיות. ויסט, לעומתו, מביא לידי ביטוי את אישיות ואופי השחקן. ברידג' הוא משחק הדורש שיתוף פעולה בין שני שחקנים, שחקני ויסט אינדיבידואליסטיים מתקשים להשלים עם שיתוף פעולה זה. קשה מאוד לסטות בברידג' ו"לנפח" או "להוריד" את ערך היד שבידך. מערכת ההכרזות בברידג' היא כמעט מתמטית באופייה. ויסט לעומת זאת הוא משחק של פסיכולוגיה עדינה, יוזמה אישית, ואפשרויות נרחבות המבוססות יותר על יכולתו של השחקן, ופחות על היד שקיבל בערבוב אקראי של הקלפים. ולסיום: עקומת הלמידה של ויסט קצרה יותר מזו של ברידג'. קל יחסית ללמוד את הכללים, ושחקנים מתחילים אך מוכשרים מגיעים לרמה סבירה במהירות יחסית. זו כנראה הסיבה לפופולריות שלו בקרב חיילים ומטיילים. נמצא כי שחקני ברידג' מנוסים אינם מצטיינים בוויסט, כאשר הם משחקים בו.

חוקי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק משתמשים בחפיסת קלפים סטנדרטית עם 52 קלפים. סדר הקלפים בכל סדרה הוא מהגבוה לנמוך כך שאס הכי גבוה ו-2 הכי נמוך. בוויסט משחקים ארבעה שחקנים, המתחלקים לשני זוגות שותפים כך שכל אחד יושב ממול לבן זוגו. השחקנים לרוב שולפים קלפים כדי לקבוע את החלוקה לזוגות כך ששני השחקנים עם הקלפים הגבוהים שיצאו ישחקו מול שני השחקנים עם הקלפים הנמוכים. רמיזה כלשהי על הקלפים שהשחקן קיבל אסורה בהחלט, לא לטובה ולא לרעה. כמו כן אין לסמן לבן הזוג בשום צורה שהיא על הקלפים שקיבלת.

ערבוב וחלוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחד יכול לערבב את הקלפים, אך נהוג שהשחקן משמאל לדילר הוא המערבב. הדילר מחלק את הקלפים אחד אחד עם כיוון השעון עם פניהם כלפי מטה, כך שלכל שחקן יש 13 קלפים. הקלף האחרון, השייך לדילר, מונח עם הפנים מעלה כדי לקבוע את הסדרה השלטת. הקלף נשאר מונח על השולחן עד שתורו של הדילר לשחק.

מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקן משמאל לדילר מתחיל את סיבוב המשחק הראשון. הוא יכול להשתמש באיזה קלף שנמצא בידו. יתר השחקנים, עם כיוון השעון, צריכים בתורם להניח קלף מאותה הסדרה אם יש בידם. במידה ולשחקן אין קלף מאותה סדרה הוא יכול להניח כל קלף אחר, מהסדרה השלטת או מכל סדרה אחרת. מנצח הסיבוב הוא בעל הקלף הגבוה ביותר מהסדרה של הקלף הראשון שהונח, אלא אם כן הונח קלף מהסדרה השלטת ואז הקלף הגבוה ביותר מהסדרה השלטת לוקח את הסיבוב. מנצח הסיבוב מוביל את הסיבוב הבא. המשחק ממשיך עד שכל 13 הסיבובים שוחקו, ואז סופרים את הנקודות. במידה ולאף צמד אין מספיק נקודות לניצחון במשחק מחולקת יד נוספת. לאחר כל לקיחה הלוקח יניח את ארבעת הקלפים בנפרד עם הפנים מטה. בטרם שוחק סיבוב נוסף רשאי כל שחקן לבקש לראות את הקלפים מהסיבוב האחרון בלבד.

ניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ש-13 הסיבובים שוחקו, הצמד שזכה ביותר לקיחות יקבל נקודה אחת על כל לקיחה מעבר ל-6. כאשר ארבעת השחקנים מנוסים לא סביר שהניקוד יהיה יותר מ-2 לכל יד. המשחק מסתיים כאשר אחד הצמדים מגיע ל-5 נקודות. ישנן וריאציות משחק אשר מוסכם לשחק עד סכום גבוה יותר של נקודות.