וולגטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פתיחת הבשורה על פי יוחנן, הדפסת וולגטה מ-1922
הירונימוס בעבודה, פרסקו של דומניקו גירלנדיו, 1480

וולגטהלטינית: Vulgata) הוא החשוב שבתרגומי המקרא ללטינית. הוא נערך על ידי הירונימוס בסוף המאה ה-4 לספירה והוכר על ידי הכנסייה הקתולית כתרגום הרשמי של המקרא לשפה זו.

תרגומים ראשונים של ספרי המקרא ללטינית נערכו לכל המאוחר כבר במאה ה-2 לספירה ונפוצו בעיקר בצפון אפריקה. אולם הללו הסתמכו על תרגומי התנ"ך ליוונית והיו חלקיים ולא מספקים. בשנת 382 מונה אב הכנסייה הירונימוס (347 בערך - 420) על ידי האפיפיור דמסוס ה-1 לתקן ולערוך את התרגומים הקיימים לכלל תרגום סמכותי אחד.

הירונימוס החל במלאכת התרגום בסביבות שנת 390 והשלימה בשנת 405. הוא שלט ביוונית, בעברית ובארמית, והסתמך בתרגומו על מקורות ונוסחים שונים. את ספרי התנ"ך הוא תרגם באופן עצמאי מנוסח עברי שהיה קרוב מאוד לנוסח המסורה. את תרגומיו לתוספות לספר דניאל ולתוספות למגילת אסתר הוא ביסס על תרגומים יווניים, ואת הספרים החיצוניים, טוביה ויהודית הוא תרגם מגרסאותיהם הארמיות. תרגומו לספרי הברית החדשה התבסס על התרגומים הלטיניים הקיימים, עם תיקונים והתאמות על פי המקור היווני. נוסף לתרגום ספר תהלים על בסיס המקור העברי, העמיד הירונימוס תרגום נוסף שהתבסס על נוסח ההקספלה של תרגום השבעים. תרגום זה מן היוונית הוא שנכלל לבסוף ברוב מהדורות הוולגטה.

תרגום הספרים הראשונים שטיפל בהם, (נביאים ראשונים, שמואל ומלכים), נעשה על פי פשט הטקסט העברי, אולם הספרים האחרונים (יהושע, שופטים, רות ואסתר) תורגמו על ידו בצורה יותר חופשית.

בוולגטה יש גם תעתיקים של מילים עבריות בכתב לטיני, שיכולות לסייע בהכרת אופן ההגייה של העברית בזמנו של הירונימוס. לפי עדותו של הירונימוס הוא רשם את התעתיק מפיהם של יהודים תושבי בית לחם. לא ברור אם ההבדלים בהגייה בין התעתיקים של הירונימוס ובין נוסח המסורה שבידינו מקורם בכך שהתעתיק של הירונימוס משקף דיבור עממי, או שיש בהם עדות לניב מקביל של העברית הקרוב ללשון חז"ל.

הוולגטה הוכרה על ידי הכנסייה בשנת 1546 כנוסח המוסמך של כתבי הקודש. החלטה זו התקבלה בעקבות תרגום התנ"ך לגרמנית בידי מרטין לותר ב-1530, מעשה שהכנסייה הקתולית דחתה מכל וכל. הוולגטה כוללת, מלבד ספרי המקרא והברית החדשה, גם תרגום חלק מן הספרים החיצוניים שכלולים בקאנון הקתולי. את הכינוי "וולגטה" (versio vulgata) שפירושו "הנפוצה" נתן לתרגום רוג'ר בייקון. חלוקת ספרי התנ"ך והברית החדשה לפרקים נעשתה על-פי תרגום הוולגטה בשנת 1205 בידי ההגמון האנגלי סטפן לנגטון. חלוקה זו עברה גם לתנ"ך העברי, ובשנת 1516 יצא לאור בוונציה התנ"ך העברי בחלוקה לפרקים, כדוגמת הוולגטה. חלק מפרשני המקרא היהודים בימי הביניים הכירו את הוולגטה, כך רשב"ם בפירושו לבראשית מט,י דוחה את גרסת הירונימוס לשילה - שילוח (כלומר, המשיח ישו המשולח).

מהדורה מדעית של הוולגטה יצאה בשני חלקים בשנת 1969 בשטוטגרט:

R. Weber et All (eds.), Biblia Sacra Iuxta Vulgatam Versionem.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]