וולוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולוס
Βόλος
Volos1.JPG
רחוב בוולוס
מדינה / טריטוריה Flag of Greece.svg  יוון
חבל ארץ תסליה
מחוז מגנסיה
ראש העיר אלכסנדרוס וולגאריס
שטח 27.68 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

144,449‏  (נכון ל-2011)
3,099 נפש לקמ"ר (נכון ל-2011)
קואורדינטות 39°22′00″N 22°55′00″E
http://www.volos-city.gr
בניין אוניברסיטת תסליה שבעיר
הבזיליקה בוולוס
בית הכנסת בעיר וולוס
הגלעד לזכר הנספים בשואה המוצב בבית העלמין היהודי בעיר
האנדרטה לזכר הנרצחים בשואה, המוצבת במרכז העיר וולוס

וולוסיוונית: Βόλος) היא עיר נמל השוכנת לחוף הים האגאי, ממוקמת במרכז יוון והינה בירת מחוז מגנסיה אשר בחבל תסליה. העיר שוכנת כ-326 ק"מ צפונית מאתונה ו-215 ק"מ דרומית מסלוניקי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההתיישבות האנושית המאורגנת באזור מתוארכת לתקופת האבן החדשה ובסביבות העיר נתגלו שרידים ארכאולוגיים רבים גם מתקופת הממלכה התראקית ויוון העתיקה. לפי המיתולוגיה היוונית נולדו בוולוס יאסון וכיירון.

במהלך המאה ה-1 לפנה"ס נכבש האזור על ידי הרומאים ובהמשך עם פיצולה של האימפריה עבר לחזקת האימפריה הביזאנטית. בתעודות ביזאנטיות מן המאה ה-14 מכונה העיר גוֹלוֹס שהוא שיבוש של השם המיקני לוֹלְקוֹס, אשר התייחס לעיר עתיקה ששכנה ליד וולוס.

במהלך המאה ה-14 נכבשה העיר על ידי צבאות האימפריה העות'מאנית והפכה לחלק מפלך רומליה. העיר הייתה זירת קרבות במהלך מלחמת העצמאות היוונית, אך אמנת קונסטנטינופול (1832) הותירה אותה בחזקת העות'מאנים. היישוב העירוני המודרני החל להתפתח ב-1841 ובשנת 1881 עברה העיר לחזקת ממלכת יוון. בראשית שנות ה-20 מנתה העיר 30,000 תושבים ובסופן גדלה אוכלוסייתה לכדי 50,000 נפשות.

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוון דרך בולגריה וממלכת יוגוסלביה, כבשו אותה בנקל וחילקו את השטח הכבוש לשלושה אזורי שליטה. אזור בשליטה גרמנית שכלל את מקדוניה המרכזית והמזרחית ובכלל זה העיר סלוניקי והאי כרתים. אזור שני היה בשליטה איטלקית ובו הבירה אתונה, הפלופונס, שטחים נוספים בחוף המערבי והעיר וולוס. האזור השלישי שכלל את שטחי תראקיה המערבית ומקדוניה המזרחית הועבר לחזקת ממלכת בולגריה. עם שחרור יוון מהכיבוש הנאצי באוקטובר 1944, הוחזרה גם העיר וולוס לחזקת היוונים.

ב-19 באפריל 1955 ארעה רעידת אדמה עזה שהחריבה חלקים נרחבים מהעיר ויומיים לאחר מכן אירע רעש משנה חזק שגרם לחורבן כללי. מספר חודשים מאוחר יותר הוצפה העיר, עניין שעיכב את שיקומה. ב-10 באוקטובר 2006 הציף הנהר פליון את האזור וגרם לחורבן ונזקים כבדים לחקלאות ולכחמישית מבתי העיר.

בעיר נולדו הצייר ג'ורג'ו דה קיריקו והמלחין הנודע ואנגליס.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העיר נמצאת במגמת גידול מתונה (ילודה לעומת שיעור תמותה) והיא מהווה 65% מכלל תושבי מחוז מגנסיה. כשליש מאוכלוסיית וולוס מקורו מצאצאי פליטים יוונים שהגיעו לעיר בשנות ה-20 מאסיה הקטנה.

כלכלה ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומה של וולוס על אם הדרך בין אתונה לסלוניקי הפך אותה ליעד פיתוח תעשייתי, בעיקר בתחום הפלדה, הברזל והבטון. כמו כן קיים בעיר מכון מחקר טכנולוגי.

דרך נמל הים בעיר מתקיים הקשר לאיים הרבים הסמוכים לאזור בעיקר על ידי קווי מעבורות. וולוס מקושרת לכביש חוצה אירופה E75 ולכביש חוצה יוון E65 המקשר אותה לעיר איגומניצה. בסמיכות לעיר ממוקם נמל התעופה נאה אנכיאלוס, המשרת את כל מרכז יוון. בוולוס קיימת תחנת רכבת ובה צומת קווים המקשרים אותה לכל חלקי יוון. וולוס גם מהווה את שער הכניסה לאזור חצי האי ההררי פיליון.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר שורר אקלים ים תיכוני עם מאפיינים מקצינים של אקלים ממוזג בשל משטר הרוחות מכיוון הר פיליון. הטמפרטורה הממוצעת נעה מ-7oc בחודש ינואר ועד 26oc בחודש יולי.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות יוון

ראשוני היהודים שהגיעו לעיר היו כנראה הרומניוטים, אם כי ישנם מקורות המציינים שיהודים ישבו במקום עוד מתקופת החשמונאים, עניין ההופך את קהילת וולוס לאחת הקהילות העתיקות ביוון. בנימין מטודלה שעבר דרך העיר במאה ה-12, ציין כי במקום מתגוררות 400 משפחות יהודיות. בהגיע מגורשי ספרד לעיר החלה הקהילה משנה בהדרגה את צביונה לקהילה ספרדית עם מאפיינים רומניוטים‏[1]. תהליך דעיכתה של האימפריה העות'מאנית שלווה בסכסוכים אזוריים ובמשבר כלכלי, הביא להגירת יהודים מהעיר בעיקר לסלוניקי, איסטנבול וארץ ישראל. בראשית המאה ה-19 התגוררו בעיר משפחות ספורות. לאחר מלחמת העצמאות היוונית הגיע זרם פליטים יהודים מהפלופונז שחלקם התיישבו בוולוס והגדילו את אוכלוסיית בני הקהילה, אשר ב-1850 מנתה 35 משפחות‏[2].

ב-1864 הוקם בעיר בית ספר יהודי בחסות אגודת אליאנס וב-1865 הוקם בית הכנסת‏[1]. רבה של הקהילה משה פסח שכיהן במשרתו מ-1892 ועד 1955 ביסס את מעמד הקהילה, הקים ב-1894 ישיבה בעיר וסייע לרווחת בניה אשר סבלו ממצוקה כלכלית קשה כחלק מהמצב הכללי בממלכה. ב-1939 זכה הרב לאות הוקרה מיוחדת ממלך יוון גאורגיוס השני[3]. בשנות ה-30 הוקמו אגודות נוער וספורט כגון הכוח ומכבי[1].

בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 882 נפשות ‏[4]. העיר וולוס הייתה חלק מחבל תסליה שנתון היה לשליטת האיטלקים[5]. באוקטובר 1943 לאחר כניעת איטליה, כניסת כוחות גרמניה הנאצית ותחילת רדיפות היהודים ארגן הרב פסח את בני קהילתו ושלחם ליישובים מבודדים. 746 מתוך 882 יהודי העיר נמלטו לכפרי הסביבה ההרריים והוסתרו בידי המקומיים. שאר 136 בני הקהילה נתפסו, נעצרו וב-25 במרץ 1944 שולחו ביחד עם יהודי העיר לאריסה אל מותם במחנות ההשמדה טרבלינקה ואושוויץ[4]. בין הנספים אשתו ושני בניו של רב הקהילה‏[3].

לאחר המלחמה היגרו רבים מהיהודים ששרדו את המלחמה לאתונה ולמדינת ישראל[5]. כ-300 מיהודי העיר ובכלל זה הרב פסח חזרו אליה ועסקו בשיקום מוסדות הקהילה ובית הכנסת שחרב. ב-1955 נפגעה שוב הקהילה מרעש האדמה שפגע בעיר והחריב חלק מבתי בניה ואת בית הכנסת‏[1]. לאחר רעש האדמה היגרו רבים מיהודי העיר לארצות הברית[6]. בראשית המאה ה-21 מתגוררת בעיר קהילה יהודית בת 150 נפשות ולה בית כנסת ומרכז קהילתי. בית העלמין היהודי בעיר מתוחזק בידי בני הקהילה. לאחר מבצע עופרת יצוקה התחוללו אירועים אנטישמים ביוון ובכלל זה בעיר וולוס, אשר לוו בהתבטאויות תואמות מצד בכירי ממשל יוונים. על קירות בית הכנסת בעיר רוססו כתובות שונות ולראשי הקהילה הועברו איומים טלפוניים‏[7].

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיר וולוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 קהילת וולוס, באתר sefarad.org.
  2. ^ קהילת וולוס, באתר Jewish Virtual Library.
  3. ^ 3.0 3.1 "אוסף הרב משה פסח", באתר יד יצחק בן צבי.
  4. ^ 4.0 4.1 אמיתי, ירון, יוון והאיים, הוצאת כתר, ירושלים, עמוד 246.
  5. ^ 5.0 5.1 יוון במלחמת העולם השנייה "שואת יהודי יוון", באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
  6. ^ קהילת וולוס, באתר ushmm.org.
  7. ^ אליעזר, ויקטור, " יוון: מחאה נגד ישראל מהשלטון ועד הרחוב", באתר nrg מעריב.