וולטר ליפמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולטר ליפמן, 1914

וולטר ליפמןאנגלית: Walter Lippmann; ‏23 בספטמבר 188914 בדצמבר 1974) היה עיתונאי, פרשן, סופר והוגה דעות אמריקאי, יהודי, זוכה פרס פוליצר בשנים 1958 ו-1962 על טורו, שהופץ בסינדיקציה ברחבי ארצות הברית "היום ומחר" (Today and Tomorrow).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליפמן נולד בניו יורק למשפחה יהודית אמידה ממוצא גרמני. בהיותו בן 17 החל ללמוד פילוסופיה ושפות באוניברסיטת הרווארד, בהדרכת מרצים כג'ורג' סנטיאנה, וויליאם ג'יימס וגרהם וולאס. ליפמן הצטיין בלימודיו וסיים את התואר הראשון בתוך שלוש שנים. בתקופת לימודיו הביע דעות סוציאליסטיות.

לאחר סיום לימודיו החל לעבוד אצל העיתונאי לינקולן סטיבנס. בתקופה זו חזר בו מתמיכתו בסוציאליזם והביע דעות פרוגרסיביות ותמיכה בתיאודור רוזוולט. בשנת 1913 ייסד ביחד עם העיתונאים הרברט קרולי ווולטר וייל את השבועון ניו ריפבליק. במהלך מלחמת העולם הראשונה היה יועצו של הנשיא וודרו וילסון, וסייע לו בניסוח ארבע עשרה הנקודות.

במהלך השנים עבד במספר עיתונים. בשנת 1920 החל לעבוד בעיתון "ניו יורק וורלד", ובשנת 1929 היה לעורך העיתון. העיתון נסגר בשנת 1931 וליפמן החל לעבוד עבור ה"ניו יורק הראלד טריביון". בתקופה זו החל לפרסם את טורו רב ההשפעה "היום ומחר" שפורסם בסינדיקציה בעיתונים רבים. במשך השנים פרסם גם ספרים רבי השפעה. ספרו "המלחמה הקרה" משנת 1947 היה אחד הגורמים לתפוצת הביטוי המלחמה הקרה. בעקבות פיטוריו של הנרי וולאס בספטמבר 1946 היה ליפמן מראשי הדוברים בציבור בעד כיבוד מרחב ההשפעה של ברית המועצות באירופה, בניגוד לאסטרטגיית ההכלה עליה המליצו דוברים כג'ורג' קנאן. ליפמן המשיך להיות איש ציבור רב השפעה גם בעשורים שלאחר מכן והיה בעל גישה למספר נשיאים. עם לינדון ג'ונסון עמד בעימות מתוקשר עקב מדיניותו בנוגע למלחמת וייטנאם נגדה העלה ליפמן ביקורת נוקבת.

דעותיו וכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליפמן הביע באופן עקבי דעות שניסו ליישב את המתחים בין החירות והדמוקרטיה בעולם המודרני, דעות שבוטאו בספרו "החירות והחדשות" (Liberty and the News; 1920). ליפמן סבר כי הדמוקרטיה המודרנית מתקשה לפעול במדינת הלאום החדשה המושלת בטריטוריה נרחבת ובה מיליוני אנשים, בהתחשב בטבע הלא רציונלי של האדם, ובכאוטיות המובנית במבנה החברתי. הוא קרא להכרה בפגמים הטבועים בדמוקרטיה. ליפמן התלונן על כי הרעיונות הדמוקרטיים התנוונו, האזרחים הפכו לציבור נבער מדעת על נושאים ומדיניות, לא פיתחו את היכולת להשתתף בחיים הציבוריים, ואיבדו את האכפתיות להשתתף בהליך הפוליטי. בשל כך תמך בממשל על ידי "מעמד מתמחה שהאינטרסים שלו מגיעים אל מעבר לאינטרס המקומי". אליטות אלו של מומחים וביורוקרטים אמורים להיות המנגנון של הפצת הידע ושימורו המתקן את הפגמים הקיימים בשיטה הדמוקרטית.

ליפמן עמד בדיון ציבורי פתוח עם הפילוסוף בן זמנו ג'ון דיואי שהסכים עם ליפמן כי העולם המודרני הוא מורכב מכדי שהאזרח הפשוט יבין כל מאפיין שלו, אך שלא כליפמן סבר כי הציבור יכול ליצור "קהילה גדולה", שתהיה הפתרון לבעיות החברתיות, ותיצור שיח ציבורי שימציא מחדש באופן רב דמיון את תנאי של החיים הקולקטיביים, ויראה מעבר לפגמי הדמוקרטיה את האפשרויות החיוביות הטמונות בה.

בספרו "The Public and its Problems" ‏(1927) התווכח דיואי עם ראייתו של ליפמן את תפקיד העיתונאי בדמוקרטיה. על פי דיואי המודל של ליפמן הוא מודל פשוט של העברה בו מעביר העיתונאי את המידע הנמסר לו על ידי המומחים והאליטות, אורז אותו במונחים פשוטים, ומגיש אותו לציבור, המגיב באופן רגשי לחדשות. במודל זה, טען דיואי, הציבור נחשב כמי שאינו מסוגל למחשבה או לפעולה עצמאית.

דיואי טען כי כל אדם צריך להיות מעורב בפוליטיקה במהלך היום יום שלו. הידע הנדרש לכך, על פי דיואי, נרכש במהלך האינטראקציה של האזרחים, האליטות והמומחים, כאשר העיתונאי נחשב כמתווך. תפקיד העיתונאי הוא להתמקד בבחירות שיכול האזרח לבחור, בתוצאות ובתנאים, על מנת לקדם את השיחה ולשפר את יצירת הידע בקהילה. התוצר העיתונאי אינו צריך להיות סיפור סטאטי על מה שכבר קרה, אלא מצב של שינוי מתמשך של הקהילה באמצעות צבירת ידע.

בכתיבתו העיתונאית ובכתיבתו על העיתונות בחן ליפמן את הכיסוי החדשותי של האירועים שהתרחשו בתקופתו, ומצא בו חוסרים ואי דיוקים. בשנת 1920 פרסם ביחד עם העורך צ'ארלס מרץ מחקר בשם "A Test of the News" בו הראה כי הכיסוי של מהפכת אוקטובר על ידי העיתון ניו יורק טיימס לקה בנטאי ובחוסר דיוקים. כתיבתו, והתנגדותו הנחרצת לקומוניזם, הקנו לו גישה למקורות רבי עוצמה בממשל.

בתחילת 1933, כאשר היה הפרשן הפוליטי האמריקאי הנודע ביותר של אותה העת בה גאו אלימות הנאצים ורדיפות היהודים, מצא ליפמן היהודי מילות שבח להיטלר ואף הוסיף הערת ביקורת על היהודים.‏[1]

ליפמן ידוע בכך שבשנת 1948 כתב בטורו כי "מבין כל הבעיות הקשות באמת של העולם, הסכסוך הישראלי-ערבי הוא הפשוט מכולם וגם הניתן ביותר לניהול", קביעה המובאת לעתים כדוגמה לקביעה מופרכת הבאה מפיו של אדם בעל סמכות בתחומו.‏‏‏[2]

ליפמן מת בניו יורק בשנת 1974, בגיל 85.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1939-1933; תירגמה מאנגלית עתליה זילבר; ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 34.
  2. ^ נרי ליבנה"הכה את המומחה", באתר הארץ, 27 במרץ 2009‏