וולטר פידג'ן

וולטר פידג'ן
Walter Pidgeon
לידה	23 בספטמבר 1897; סנט ג'ון, קנדה
פטירה	25 בספטמבר 1984 (בגיל 87); סנטה מוניקה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית, קנדה
תקופת הפעילות	מ-1925
מקום לימודים	הקונסרבטוריון למוזיקה של ניו אינגלנד; אוניברסיטת ניו ברנזוויק; University of New Brunswick Faculty of Law ;
פרסים והוקרה	פרס גילדת שחקני המסך למפעל חיים; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	פרופיל ב-IMDb

וולטר פידג'ן (אנגלית: Walter Pidgeon;‏ 23 בספטמבר 1897 – 25 בספטמבר 1984) היה שחקן קולנוע קנדי, מועמד לשני פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, שכיכב בעשרות סרטים בהוליווד. קריירת המשחק שלו החלה עוד בתקופת הסרט האילם ונמשכה עד שנות החמישים (אף שתפקידו האחרון היה בסרט "מצחיקונת" מ-1968). בין היתר השתתף בסרטים זוכי פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, "גברת מיניבר" (1942; על תפקידו כמר מיניבר היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר) ו"מה יפית עמק נוי" (1941). בשמונה סרטים כיכב לצד "בת זוגו על המסך", גריר גרסון. בשנים 1952–1957, שהיו שיא שנות המקרתיזם, כיהן כנשיא גילדת שחקני המסך. בתפקידו זה הצר את צעדיהם של שחקנים שנכללו ב"רשימה השחורה של הוליווד" בשל מעורבותם כביכול במפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית, ניסה למנוע את הפקת הסרט "מלח הארץ" בהפקת ובהשתתפות שחקנים כאלה ודיווח על פעולותיהם ל-FBI. לאחר אמצע שנות השישים הופיע על בימות ברודוויי ובסדרות טלוויזיה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פידג'ן נולד בסנט ג'ון שבניו ברנזוויק ולמד באוניברסיטה המקומית משפטים ודרמה. במלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד ארטילריה, אך נפגע קשה בתאונת אימונים ולא הגיע לחזית. לאחר שהחלים עבר לבוסטון ולמד פיתוח קול כבריטון מקצועי.

בשנות העשרים הופיע בניו יורק במקביל כשחקן-זמר במחזות זמר בברודוויי וכשחקן בסרטים אילמים. בשנת 1928 שיחק בסקט "בגדים עושים את האישה". יכולותיו הקוליות סייעו לו לעבור לקולנוע המדבר, תוך שהוא גובר על כוכבי עבר של הסרט האילם שלא היו מסוגלים לבצע מעבר כזה. הסרט הראשון בו הופיע בתפקיד ראשי היה "בת הגדוד" מ-1930. בהמשך שנות השלושים הופיע במספר רב של סרטים מוזיקליים בתפקידים ראשיים ובתפקידי משנה בסרטים דרמטיים, במסגרת אולפני MGM.

התפקיד הראשי הדרמטי הראשון שלו היה בשובר הקופות "ניצנים בעפר" לצד גריר גרסון ב-1941. באותה שנה שיחק בתפקיד ראשי בסרט ציד אדם בבימויו של פריץ לאנג. על תפקידו הבא, מר מיניבר ב"גברת מיניבר", שוב לצידה של גרסון, היה מועמד לפרס האוסקר. שנה לאחר מכן כיכב בסרט עטור הפרסים מה יפית עמק נוי. פידג'ן שיחק לצד גרסון גם בסרטים "מאדאם קירי" (1943; על תפקידו כפייר קירי בסרט זה היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר), "גברת פארקינגטון" (1944), "האישה לבית פורסייט" (1949; עיבוד לספר הראשון של ההגדה לבית פורסייט בו השתתף גם ארול פלין) וסרט ההמשך "ל"גברת מיניבר", "סיפור מיניבר" (1950). בשנות הארבעים כיכב גם בקומדיה "סוף שבוע בוולדורף" (1945), בסרט הדרמה "אם החורף יגיע" (1947) לצדה של דברה קר, ב"ג'וליה השובבה" ובדרמת הריגול "וינה האדומה" (1949). כנהוג באותה תקופה עובדו חלק מהסרטים לתסכיתי רדיו בהם זכה פידג'ן להצלחה מיוחדת בשל קולו הערב. ב-1952 שיחק בסרט "הרע והיפה ובבת ים השווה מיליון דולר (לצידה של אסתר ויליאמס), ב-1954 כיכב בסרט "הפעם האחרונה שראיתי את פריז" וב-1955 כיכב בסרט המוזיקלי הצי משתעשע.

באמצע שנות החמישים שב לבימות ברודוויי במחזמר "Take Me Along" עליו היה מועמד לפרס טוני. במקביל הופיע בסרטי המדע הבדיוני "Forbidden Planet"‏ (1956) ו"מסע לקרקעית הים" (1960; לצידה של ג'ואן פונטיין), "הסנאט ימליץ ויאשר" (1962). בתפקידו המשמעותי האחרון גילם את דמותו של פלורנץ זיגפלד בסרט פריצת הקריירה של ברברה סטרייסנד, "מצחיקונת" (1968).

לאחר שפרש הופיע בסדרות טלוויזיה.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פידג'ן נישא פעמיים, ב-1919 נשא לאשה את עדנה (מיוריאל) פיקלס, שנפטרה ב-1921 בעת לידת בתם, שנקראה אף היא עדנה. ב-1931 נשא לאשה את רות ווקר, השניים נותרו נשואים עד מותו בגיל 87 בסנטה מוניקה. במותו, תרם את גופתו לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת UCLA. לפי פרסום חדש, המציג רבים משחקני הוליווד הקלאסית כבי- או הומו-סקסואלים עולה כי פידג'ן היה בי-סקסואל^[1].