וולטר קרונקייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולטר קרונקייט

וולטר לילנד קרונקייט ג'וניוראנגלית: Walter Leland Cronkite;‏ 4 בנובמבר 1916 - 17 ביולי 2009) היה מהבולטים שבעיתונאים האמריקאים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרונקייט נולד בסיינט ג'וזף, מיזורי וגדל ביוסטון טקסס. החל ללמוד באוניברסיטת טקסס באוסטין אך פרש לטובת עבודה ככתב ספורט וחדשות בעיתונים שונים. ב-1935 החל להגיש בתחנת רדיו באוקלהומה סיטי. ב-1937 הצטרף לסוכנות הידיעות יונייטד פרס והפך לאחד הכתבים המובילים בזמן מלחמת העולם השנייה בסקרו קרבות בצפון אפריקה ובאירופה. לאחר המלחמה סיקר את משפטי נירנברג ושירת ככתב הסוכנות במוסקבה במשך שנתיים.

ב-1950 גויס על ידי אדוארד מורו להצטרף למערכת החדשות של חטיבת הטלוויזיה של CBS. ב-1962 התמנה למגיש של מהדורת החדשות המרכזית של הרשת, ובתפקיד זה הפך לאחד מאנשי החדשות החשובים והמוערכים ביותר בארצות הברית. קרונקייט היה הראשון לדווח בשידור חי על רצח קנדי ועל ההתנקשות במרטין לותר קינג. כן דיווח קרונקייט על משבר הטילים בקובה, על הנחיתה על הירח, על פרשת ווטרגייט ועל משבר בני הערובה האמריקניים באירן. הוא נהג לחתום את מהדורת החדשות במשפט: "and that's the way it is" (באנגלית: "וכך הם פני הדברים").

מעמדו המקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרונקייט זכה למוניטין של אחד השדרנים הסולידיים, הסמכותיים והאמינים ביותר בתולדות השידור האמריקאי. קרונקייט נהג להקפיד לשמור על דיווח עובדתי בלא להביע את דעותיו האישיות. כאשר בכל זאת הביע באופן חריג את דעתו, אחרי סדרת כתבות מהשטח על מלחמת וייטנאם ב-1968, שלא ניתן לנצח במלחמה, הדבר עורר הד עצום, והנשיא לינדון ג'ונסון אמר, לפי המדווח, ש"אם איבדתי את קרונקייט, איבדתי את האמריקני הממוצע" ("If I've lost Cronkite, I've lost Middle America").

על פי מדיניות הרשת קרונקייט נאלץ לפרוש ב-1981, כאשר מלאו לו 65. ב-6 במרץ 1981 שידר קרונקייט בפעם האחרונה את מהדורת החדשות המרכזית. את מקומו תפס דן ראדר. קרונקייט המשיך להגיש משדרים מיוחדים וסרטים.

ב-1981 העניק לו הנשיא ג'ימי קרטר את מדליית החירות הנשיאותית.

ב-17 ביולי 2009 נפטר קרונקייט בניו יורק בגיל 92 לאחר שלקה בשבץ מוחי בעקבות מחלת דם ממנה סבל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]