וולפגנג שיסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולפגנג שיסל
(7 ביוני 1945; וינה, אוסטריה) (בן 69)
W Schuessel7.jpg
שם בשפת המקור Wolfgang Schüssel
מדינה אוסטריה
מפלגה מפלגת העם האוסטרית
קנצלר- אוסטריה ה-10
(ברפובליקה השנייה - מאז 1945)
תקופת כהונה 4 בפברואר 2000 - 11 בינואר 2007
הקודם בתפקיד ויקטור קלימה
הבא בתפקיד אלפרד גוזנבאואר

וולפגנג שיסלגרמנית: Wolfgang Schüssel; נולד ב-7 ביוני 1945) הוא פוליטיקאי אוסטרי מטעם מפלגת העם האוסטרית, קנצלר אוסטריה הקודם. במחצית הראשונה של שנת 2006 היה נשיא מועצת אירופה.

לאחר הבחירות באוסטריה של 2006, שבהם מפלגתו השמרנית-ימנית של שיסל איבדה את רוב מושביה בפרלמנט האוסטרי, המפלגה דעכה והוחלפה למעשה בידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית ומנהיגה אלפרד גוזנבאואר. שיסל נשאר במשרת הקנצלר עד שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית יצרה קואליציה חדשה, והוחלף בידי גוזנבאואר ב-11 בינואר 2007. באותה שנה הוחלף גם על ידי וילהלם מולטרר כראש מפלגת העם.

שיסל נשוי, אב לשני ילדים ומתגורר בווינה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיסל נולד ב-7 ביוני 1945 בווינה, בירת אוסטריה. הוא למד בגימנסיה הקתולית "שוטנגימנסיום", ושם הוא סיים את לימודי המאטורה שלו בשנת 1963. לאחר מכן הוא למד באוניברסיטת וינה וקיבל דוקטורט במשפטים בשנת 1968. שיסל היה מזכיר של קבוצת חברי הפרלמנט של מפלגת העם האוסטרית מאז 1975. מ-1975 עד 1991 הוא היה מזכיר ראשי של הפדרציה האוסטרית לעסקים, תת-ארגון של מפלגת העם.

שיסל מונה למשרת שר הכלכלה האוסטרי ב-24 באפריל 1989, בממשלת הקואליציה תחת הקנצלר פרנץ ורניצקי. ב-22 באפריל 1995, בקונגרס ה-20 של מפלגתו, נבחר שיסל למנהיג מפלגת האוסטרים העממית. ב-4 במאי 1995 הושבע וולפגנג שיסל לתפקיד סגן קנצלר אוסטריה והשר לענייני חוץ בממשלתו הרביעית של ורניצקי, והחזיק באותם תפקידים גם בממשלתו החמישית. בממשלתו הראשונה של הקנצלר ויקטור קלימה, החל מה-28 בינואר 1997 ועד ה-4 בפברואר 2000, שיסל מונה שוב לשר החוץ וסגן הקנצלר.

קנצלר אוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בפברואר 2000 שיסל הושבע לתפקיד קנצלר אוסטריה לאחר תבוסה בבחירות, שבה מפלגתו זכתה במספר הקולות השלישי בגודלו בלבד. עד אז, מפלגתו הייתה החברה הצעירה בקואליציה עם מפלגת הסוציאל-דמוקרטים. על מנת שלא יחודש הכישלון של הקואליציה הקודמת, שיסל שוכנע להרכיב קואליציה יחד עם מפלגת החופש (FPÖ) הימנית-קיצונית שהונהגה בידי ירג היידר - מהלך שגרר אחריו ביקורת רבה. שיסל מונה לקנצלר אף שמפלגתו פיגרה אחרי מפלגת החופש ב-415 קולות.

הממשלה שבראשה עמד שיסל - בתחילתה - נחשבת לממשלה השנויה במחלוקת ביותר מאז זו ב-1945, בעיקר כיוון שהייתה מורכבת גם ממפלגת החופש, שבראשה עמד באותו זמן ירג היידר, דמות שנויה במחלוקת גם-כן. אף על פי שהיידר עצמו מעולם לא היה חבר בממשלתו של שיסל, ההשתתפות בקואליציה גרמה לבקורות שכיחות באוסטריה ומחוץ לה.

בין 2000 ל-2002 התקיימו הפגנות שבועיות כל יום שלישי ברחבי וינה נגד הממשלה. הסיבות העיקריות למחאות היו הקואליציה עם מפלגת החופש ומדינויות מושמצות שונות של הממשלה.

ראשי הממשלות של 14 המדינות האחרות באיחוד האירופי החליטו להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת אוסטריה, כפי שהוחלט במדינות רבות אחרות ששיתפו בממשלתן מפלגות ימניות. לאחר כמה חודשים, גם שליטי מדינות אחרות מחוץ לאירופה סירבו ללחוץ יד עם אחד מחברי ממשלת שיסל והטילו עליה סנקציות. ממשלתו של שיסל הייתה הממשלה הראשונה זה 30 שנה שהקנצלר שלה לא היה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

בזמן הסנקציות שהוטלו על אוסטריה במשך מספר חודשים, גם הממשלה האוסטרית וגם ראשי מדינות האיחוד האירופי ניסו למצוא פתרון למצב. היות שהבסיס החוקי היה המשפט הבינלאומי, שלפיו אסור להכריח אנשים או גופים שונים להשלים וללחוץ ידיים, לא היה אפשר ליישב את המשבר בצורה משפטית. לכן לאחר חודשיים, הגיעה לאוסטריה משלחת של שלושה מומחים (die drei EU-Weisen - שלושת המומחים האירופאים) לבחון את הסיטואציה הפוליטית ולקבוע אם ראשי המדינות האירופאיות יוכלו להסיר את הסנקציות. הדוח שלהם לא מצא סיבות שיאפשרו לחברות האחרות באיחוד האירופי לנקוט בצעדים נוספים מעבר לאלה שקבועים במשפט הבינלאומי, וזאת לפי המשפט האירופי באותה תקופה. מכל מקום, המסקנה החשובה יותר שהוסקה היא שמערכת בשביל סיטואציות כאלה בדיוק תוכל להתיישם ולהכלל במשפט האירופי. ההשלכות של המסקנה הזו קרו בשינוי חוזה האיחוד האירופי בעיר ניס שבצרפת ב-2001.

בעקבות הדוח ביטלו המנהיגים האירופאים בסופו של דבר את הסנקציות על אוסטריה והחזירו את נירמול היחסים בקיץ של שנת 2000, וכל זאת על אף שהקואליציה באוסטריה לא שונתה.

הממשלה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ של שנת 2002, סדרה של הפסדים בבחירות גרמו למאבק פנימי במפלגת החופש בידי ירג היידר וחבריו הקרובים. בעקבות זאת סגנית הקנצלר סוזאנה ריס-פאסר ושר האוצר קרל היינץ גראסר (שניהם ממפלגת החופש) הכריזו על התפטרותם, ועל כן שיסל פרק את הקואליציה והכריז על בחירות חדשות שהתקיימו באותה שנה והסתיימו בניצחון גורף של שיסל. מכל מקום, לאחר משא ומתן של מספר חודשים עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת החופש גם יחד, שיסל החליט לחדש את הקואליציה עם מפלגת החופש, שזכתה רק ב-10 אחוזים מהקולות. ב-28 בפברואר 2003 הושבע שיסל שנית לקנצלר אוסטריה.

באפריל 2005 התפרקה מפלגת החופש בפועל לשתי מפלגות בעקבות העימות הפנימי, כשהיידר הקים את מפלגת הברית לעתיד אוסטריה (BZÖ) וצירף אליו את רוב חברי מפלגת החופש במועצה הלאומית ואת חברי הממשלה הקודמים מהמפלגה. מתוך התרגזות על מפלגת החופש בגלל השינוי שהתחולל בה, שיסל המשיך את הקואליציה איתה רק עד סוף הזמן החוקי. למרות זאת, לאחר הבחירות החדשות שיסל אמר כי קואליציה שנייה עם מפלגת החופש או מפלגת הברית תהיה אפשרית.

נשיא מועצת אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בינואר 2006 שיסל ירש את טוני בלייר הבריטי כנשיא מועצת אירופה. בנוכחות קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הבטיח שיסל להנהיג את אוסטריה "יד ביד" עם גרמניה, ומרקל הבטיחה שגרמניה תעשה כל דבר על מנת לעזור לאוסטריה בתקופת כהונתו. לפני בחירתו לנשיא נפגש שיסל עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, על מנת לשוחח על שיתוף הפעולה בין המדינות [1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
ויקטור קלימה
קנצלר אוסטריה הבא:
אלפרד גוזנבאואר
הקודם:
ארהרד בוזק
יו"ר מפלגת העם האוסטרית הבא:
וילהלם מולטרר