וולקו צ'רבנקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולקו ולב צ'רבנקוב
ראש ממשלת הרפובליקה העממית הבולגרית 
Vlko chervankov.jpg
תאריך לידה 6 בספטמבר 1900
מקום לידה זלאטיצה, נסיכות בולגריה
תאריך פטירה 21 באוקטובר 1980
מקום פטירה סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של בולגריה
בת זוג אלנה דימיטרובה
שם בשפת אם Вълко Велев Червенков

וולקו ולב צ'רבנקובבולגרית:Вълко Велев Червенков;‏ 6 בספטמבר 1900, זלאטיצה, נסיכות בולגריה21 באוקטובר 1980, סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית), היה פוליטיקאי בולגרי, מנהיג המפלגה הקומוניסטית, אשר כיהן כראש ממשלת בולגריה ותוך יישום שיטת הסלאמי ורדיפת מתנגדי המשטר, הפך את המדינה לגרורה סובייטית מלאה. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה צ'רבנקוב ממובילי ההתנגדות לרדיפת יהודי בולגריה, אך בתקופת כהונתו כראש הממשלה, הופסקה עליית יהודי בולגריה לישראל, נסגרו מוסדות קהילתיים כגון בתי ספר, בתי העם ובית החולים בסופיה ונרדפו חלק מבניה בשל זיקה דתית או ציונית.

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1919 הצטרף צ'רבנקוב למפלגה הקומוניסטית ובספטמבר 1923 נטל חלק בניסיון ההפיכה הכושל שהובילו חברי המפלגה ודוכא בכוח רב על ידי הצבא הבולגרי. ב-1925 נמלט צ'רבנקוב לברית המועצות, הועסק כמנהל בית ספר ונמנה עם חוג מקורביו של יוסיף סטלין. ב-1941 מונה למנהל תחנת הרדיו "חריסטו בוטב" שהפיצה תעמולה פרו קומוניסטית ואנטי נאצית.

כהונת ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בספטמבר 1944 כבש הצבא האדום את סופיה ובמקביל התחוללה ברחבי הממלכה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת. קימון גאורגייב הפך לראש הממשלה ומנהיגי המפלגה הקומוניסטית הורשו לחזור לבולגריה. צ'רבנקוב וגיסו גאורגי דימיטרוב חזרו ותפסו עמדות מפתח במפלגה ובהמשך בממשלה הבולגרית. ב-1947 מונה צ'רבנקוב לשר התרבות וב-1949 לסגן ראש הממשלה ומזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית. עם מותו של וסיל קולארוב מונה צ'רבנקוב לתפקיד ראש הממשלה. צ'רבנקוב היה סטליניסט, פעל לביסוס כלכלה ריכוזית ובכלל זה קולקטיביזציה של ענף החקלאות. בתקופתו הגיעה לשיאה רדיפת מתנגדי המשטר, אשר מאות מהם נשלחו למחנות עבודה וחלקם כמו ראש הממשלה לשעבר ניקולה מושאנוב הוצאו להורג בידי סוכני המשטרה החשאית. צעדיו הנוקשים של צ'רבנקוב הקימו עליו מתנגדים מתוך המפלגה הקומוניסטית ועם מותו של סטלין חל כרסום זוחל במעמדו. ב-4 במרץ 1954 התפטר מתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית לטובת טודור ז'יבקוב וב-17 באפריל 1956 התפטר גם מכהונת ראש הממשלה. בתקופת כהונתו של צ'רבנקוב התחולל אירוע הפלת מטוס אל על בשמי בולגריה שגרם למתיחות קשה ביחסי שתי המדינות.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1956 ל-1961 כיהן צ'רבנקוב כסגן ראש הממשלה. בשלהי 1957 סולק צ'רבנקוב מחזית המולדת הבולגרית‏[1] וב-1961 נאלץ להתפטר מתפקידו כסגן ראש הממשלה ומחברותו בפרלמנט. ב-1962 סולק גם מהמפלגה הקומוניסטית. ב-1969, לאחר הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה שבה נטל הצבא הבולגרי חלק פעיל, החליטה הנהגת המפלגה הקומוניסטית להשיב לצ'רבנקוב את חברותו במפלגה, כמחווה. צ'רבנקוב לא חזר להנהגת המפלגה ונותר חבר מפלגה מן המניין עד יום מותו. ב-1980 הלך צ'רבנקוב לעולמו בסופיה והוא בן 80 שנים.

צ'רבנקוב והקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה היה צ'רבנקוב בין מובילי המאבק נגד רדיפות יהודי הממלכה. לאחר כניסת הצבא הגרמני לבולגריה ירדו הקומוניסטים למחתרת. מרבית מנהיגי המפלגה ובכלל זה צ'רבנקוב חיו בגלות זה שנים אחדות. מידת השפעתה על הציבור בבולגריה לא הייתה מקיפה, אך היא הביעה עמדות נחרצות נגד פגיעה ביהודי בולגריה‏[2]. ב-21 בנובמבר 1941 נאם צ'רבנקוב בתחנת השידור הקומוניסטית "חריסטו בוטב". בנאומו תקף בחריפות את המדיניות האנטישמית של הממשלה הבולגרית. ב-26 באוגוסט נאם שוב ותקף את העיתון האנטישמי "דנס", את המלך בוריס השלישי ואת ראש הממשלה בוגדאן פילוב. צ'רבנקוב המשיך בסדרת נאומי רדיו שבהם כינה את השלטון בבולגריה "כנופיה בזויה", ציין שהעם הבולגרי מתנגד לכל שנאה על רקע גזעי ועליו להתאחד נגד הפגיעה ביהודי הממלכה, מיעוט נאמן ושומר חוק.

ביולי 1942 הגיש פילוב לפרלמנט הבולגרי הצעת החוק המאפשרת לממשלה הבולגרית לאחוז בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי לפתור את "בעיית היהודים" בממלכה. החוק אושר ברוב גדול, בעקבותיו הוקם הקומיסריון לשאלות יהודיות ובראשו עמד אלכסנדר בלב שהיה מראשי הארגון האנטישמי ראטניק. בנאומו בעקבות אישור הפרלמנט, כינה צ'רבנקוב את החוק מביש ומטיל קלון על בולגריה והזהיר שהמשך רדיפות היהודים היא טעות מסוכנת. בכרוז שהפיצה המפלגה הקומוניסטית בערי בולגריה נכתב בין השאר:

"הפגינו את אהדתכם ליהודים ואת שנאתכם להיטלריסטים. האבקו למען חופש, דמוקרטיה ושוויון לכל העמים בבולגריה, כולל היהודים"

ב-11 בספטמבר 1942 איים צ'רבנקוב בנאומו על אלכסנדר בלב וציין שבלב עתיד לתת את הדין ויהיה זה דין צדק ללא כל רחמים‏[3].

בתקופת כהונתו כראש הממשלה ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסו של צ'רבנקוב לקהילה היהודית בבולגריה בתקופת כהונתו ולאחריה היה שונה בתכלית מיחסו בתקופת מלחמת העולם השנייה. במהלך כהונתו נרדפו מוסדות, גופים ואזרחים שהיו בעלי זיקה השונה ממדיניות המפלגה הקומוניסטית ובכלל זה בעלי סממנים לאומיים חוץ בולגריים או דתיים. בתקופתו חוסלו כל בתי הספר היהודיים והמבנים נמסרו לשלטונות. גם בתי הספר הטכניים של רשת אורט ובית החולים היהודי בסופיה נסגרו והמבנים נמסרו לידי השלטונות. ב-1952 הפסיקו השלטונות הבולגרים להעניק אשרות יציאה לבני הקהילה אשר ביקשו לעלות לישראל. גישתו של צ'רבנקוב הובילה לתסכול ותסיסה בקרב הקומוניסטים היהודים וחלקם אשר נשאו בתפקידים רשמיים התפטרו או סולקו מתפקידם. במרץ 1953 בוצע טיהור בקהילת פלובדיב בשל "אלמנטים ציוניים חתרניים המצויים בה, סטיות לאומניות ושגיאות פוליטיות". הוטל איסור על כל פעילות בעלת קונוטציה יהודית בכל מוסד חינוכי ובכלל זה הדלקת נרות חנוכה ושירה בעברית. הנהגת הקהילה, מורים, גננות ובעלי תפקידים אחרים סולקו מתפקידיהם וחלקם נעצרו.

ב-1956, במהלך אירועי המרד ההונגרי נשא צ'רבנקוב נאום ובמהלכו האשים אלמנטים יהודיים במפלגה הקומוניסטית ההונגרית בליבוי המרד. ראשי הקומוניסטים היהודים שלחו מכתב מחאה ובו ביקורת חריפה על צ'רבנקוב. בתגובה, ביטל הפוליטביורו את הקונסיסטוריה היהודית ואת ועדי הקהילות ומינה במקומם מועצות מטעם המפלגה הקומוניסטית. כך בוטלו כל ההתאגדויות הפוליטיות והקהילתיות של יהודי בולגריה עד לתום השלטון הקומוניסטי בבולגריה.‏[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעת ההיא היה הגוף ריק מתוכן ונשלט בלעדית על ידי המפלגה הקומוניסטית.
  2. ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 76.
  3. ^ קשלס, חיים, תקנות בית הנבחרים בשאלה היהודית, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 814-817.
  4. ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939-1949, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2004, עמודים 263-265.
הקודם:
וסיל קולארוב
ראש ממשלת הרפובליקה העממית הבולגרית
3 בפברואר 1950 - 18 באפריל 1956
הבא:
אנטון יוגוב