וורן הייסטינגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Warren Hastings greyscale.jpg

וורן הייסטינגס (אנגלית: Warren Hastings;‏ 6 בדצמבר 1732 - 22 באוגוסט 1818) היה המושל הכללי הראשון של הודו הבריטית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייסטינגס נולד למשפחה ממוצא צנוע שירדה מנכסיה. הוריו נפטרו בהיותו צעיר והוא גודל על ידי קרובי משפחה בעיירה האנגלית צ'רציל ולמד בבית הספר ווסטמיניסטר. הייסטינגס הצטרף לחברת הודו המזרחית הבריטית בשנת 1750 והחל את הקריירה שלו בחברה בתור פקיד. במהרה, הפך למנהל תחנת מסחר בבנגל. בשנת 1757 הפך לאחראי הבריטי על העיר ההודית מורשידבד (Murshidabad) שנמצאת במערב בנגל, ובשנת 1761 מונה למועצת כלכותה. בתקופה בה הייסטינגס הגיע להודו, בריטים הגיעו לשם במטרה להתעשר מהשירות בחברת הודו המזרחית. בגלל הסיכון הרב שבשירות שם (בעיקר מסיבות אקלים ומחלות), אנשים שעזו להגיע מהמערב ולשרת בהודו זכו לתנאי מחיה ושכר גבוהיים.

הייסטינגס עזב את כלכותה ואת הודו בשנת 1764, אך חזר אליה בשנית בשנת 1769 ושימש בתור חבר מועצת מדרס (Madras). בשנת 1772 מונה למושל בנגל. במהלך כהונתו בתור מושל בנגל החל הייסטינגס ברפורמה כלכלית ומשפטית מקיפה, שכללה כתיבת חוקים וקודיפיקציה של המערכת המשפטית וכן ייסוד מערכת מסחר. פעולותיו אלו של הייסטינגס היו הבסיס לייסוד השלטון הבריטי בהודו בהמשך. בשנת 1773 נחקק חוק בפרלמנט הבריטי - חוק הסדרת הפעילות של חברת הודו המזרחית. החוק קבע שעל החברה ליצור תפקיד חדש – את תפקיד המושל הכללי. אף כי שליטתו הישירה של המושל הכללי היא רק על פורט ויליאם, אחת הסמכויות שלו היא גם לפקח על שאר מושלי הפרובינציות בהודו‏[1]. כמו כן, החוק קבע שתיווצר מועצת שלטון עליונה בהודו בראשות ארבעה חברים. בעקבות החוק מונה הייסטינגס למושל הכללי בהודו בשנת 1784.

שירות בתור המושל הכללי הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות פעולתו בתור המושל הכללי היו פוריות ביותר. הייסטינגס רצה ליצור חוק שיקיף את כל תושבי הודו, אך החוק אותו הוא רצה ליצור אמור היה להיות מושתת על עקרונות הינדואים (החוק הבריטי שהיה מוחל בהודו בעקבות החקיקה של 1773 התייחס בעיקר לאזרחים הבריטיים בהודו, ולא להודים). לשם כך, הביא הייסטינגס מספר בלשנים שיעסקו בתרגום ספרי חוקים הינדואים מוקדמים שנכתבו בשפת הסנסקריט לשפה האנגלית, בין המפורסמים שבהם היו סיר ויליאם ג'ונס וצ'ארלס וילקינס. בעזרת תמיכתו והשפעתו של הייסטינגס יסדו ג'ונס ווילקינס את "האגודה האסיאתית של בנגל", שמטרתה הראשית הייתה לימודי התרבות האוריינטלית.

ההייסטינגס כיבד מאוד את המנהגים המקומיים ואת התרבות ההינדואית. הוא שילב יועצים ברהמנים בעבודת כתיבת המשפט וניסוח קודקס החוקים ההודי. הייסטינגס ידע מספר שפות מקומיות, ביניהן בנגלית והינדו. כמו כן, בגלל מגבלות שפה וכוח אדם חמורים, נאלץ הייסטינגס לגייס למנגנון השלטון בהודו אנשים מקומיים לצורך גביית מיסים וקשר עם האוכלוסייה המקומית. הדבר היה לא לרוחה של מועצת השלטון העליונה, אך כן לרוחו של הייסטינגס שתמך בכך שהמקומיים ישלטו על עצמם במידה רבה, והתנגד למוסר הרופף שאפיין בריטים רבים שהגיעו להודו לצורך עבודה בחברת הודו המזרחית‏[2].

ההדחה והמשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופוזיציה הראשית לפעולותיו של הייסטינגס הייתה במועצת השלטון העליונה שהוא עמד בראשה. המתנגד הראשי לפעולותיו היה סיר פיליפ פרנסיס. פרנסיס האשים את הייסטינגס בכך שהאחרון קיבל שוחד ממהרג'ה הודי. הייסטינגס התעמת איתו על כך ואפילו נערך ביניהם דו-קרב, בו פיליפס נפצע ונאלץ לחזור לאנגליה. לאחר חזרתו לאנגליה המשיך פרנסיס להפיץ את טענותיו על השוחד ומעשי המירמה אותם ביצע לכאורה הייסטינגס, ויחד עם אדמונד ברג תבע את חזרתו לאנגליה והעמדתו למשפט. בעקבות השערורייה שנוצרה באנגליה, אולץ הייסטינגס לוותר על מעמדו בתור המושל הכללי של הודו בשנת 1784, ולהפליג חזרה לאנגליה שם עמד למשפט על פשעיו לכאורה שבין היתר כללו את פרשת השוחד של הראג' של בנראס (Benares), השכרת חיילים בריטים לנוואב (nawab) של אוד (Oudh) לשם לחימה ברוהילס (Rohillas) ורציחתו של הסוחר הודי נאדקומאר (Nandkumar) שהייסטינג היה לכאורה אחראי לה משפטית מתוקף היותו המושל הכללי.

משפטו החל בשנת 1788, והסתיים לבסוף עם זיכויו המלא בשנת 1795. את כל ההון הרב אותו צבר בתקופת שהייתו בהודו, בזבז הייסטינגס על ההגנה במשפטו, ואף ששמו טוהר הוא נותר כמעט חסר כול. חברת הודו המזרחית הבריטית סייעה לו לאחר זיכויו בכספים, ועם הגידול בפופולריות שלו הוא הפך ליועץ למלך הבריטי בשנת 1814. הייסטינגס מת בשנת 1818.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וורן הייסטינגס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ D. B. Horn and Mary Ransome, eds., English Historical Documents, 1714-1783 (London: Eyre and Spottiswoode, 1957), pp. 811-812.
  2. ^ M. E. Monckton-Jones, Warren Hastings in Bengal, 1772-4, (Oxford:Clarendon Press, 1918).