וורקוטה

**וורקוטה**
**Воркута**
	מרכז וורקוטה
	מרכז וורקוטה
מדינה	רוסיה
רפובליקה	רפובליקת קומי
חבל ארץ	סיביר
ראש העיר	ירוסלב שאפושניקוב
תאריך ייסוד	1932 כמחנה עבודה
שטח	29.8 קמ"ר
גובה	180 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	52,292 (2021)
קואורדינטות	67°30′00″N 64°02′00″E / 67.5°N 64.033333333333°E
אזור זמן	UTC +4
	האתר הרשמי
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני וורקוטה

וורקוטה (ברוסית: Воркута) היא עיר ברפובליקת קומי, צפון רוסיה. אוכלוסייתה מונה (נכון לשנת 2021) 52,292 איש. העיר שוכנת צפונית לחוג הארקטי באזור קפוא-עד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19, גאולוגים גילו באזורים אלו מרבצי פחם. משנת 1924 נשלחו מספר משלחות מחקר גאולוגיות כאשר עבודתה של כל משלחת גאולוגית באותם ימים לא נעשתה ללא עזרת האוכלוסייה המקומית. סביב השנים אתרי הגילוי נוצר מחנה הגולאג בשנות ה-30 של המאה ה-20. בשנת 1932 היו במחנה 9,000 אסירים ולאחר מכן בשנת 1938 מספר האסירים גדל ל-55,000 אסירים.

ב-28 בדצמבר 1941 נחנך קו הרכבת הראשון מוורקוטה לאורך מסילת הרכבת הצפונית פצ'ורה. באמצע קיץ 1942 הוכנס הקו לפעילות סדירה במקטע וורקוטה-קוטלאס-קונושה. במהלך מלחמת העולם השנייה היישוב הפך לעיר, אך עדיין פעל לצדה מחנה גולאג בשם וורקוטלאר. המחנה היה בין הגדולים בברית המועצות, בתחילת שנות ה-50 שכנו בו מעל ל-73 אלף אסירים.

בשנת 1953 פרץ במחנה המיוחד מספר 6 רקלג מרד אסירים. המחנה פורק ב־1962, ו-ורקוטה קיבלה מעמד של עיר. העיר נבנתה בהתאם לתוכנית של אדריכלים מלנינגרד בהתאם לסגנון קלסיציזם סטליניסטי. התפתחה סביבה תעשיית מזון נרחבת ותעשיית הפחם המשיכה להוות מקור הכלכלה העיקרי בעיר.

שני פיצוצים גרעיניים תת-קרקעיים בוצעו בשטח אזור וורקוטה. הפיצוץ הראשון התרחש ב-2 ביולי 1971, בעומק של 542 מטר, 20 ק"מ מוורקוטה, לא הרחק מתחנת הרכבת חאנוביי. השני בוצע ב-29 באוגוסט 1974 בעומק של 583 מטר ליד תחנת סיידה שליד וורקוטה. לפיצוצים לא היו חשיבות צבאית, אלא כלכלית: בעזרתם נבדקו השכבות העמוקות של כדור הארץ למטרות מדעיות.

לאחר קריסת ברית המועצות והמשבר בתעשיית הכרייה, עזבו תושבים רבים את העיר. המכרה, היישוב הראשון באתר של העיר הנוכחית שפעם היה אזור עירוני גדול, ננטש וחלה נסיגה במספר התושבים בה.

ורקוטה בשנות ה-50 של המאה ה-20

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 פועל בעיר תיאטרון. בשנים הראשונות הרכב התיאטרון כלל בעיקר שחקנים מקרב אסירי הגולאג, ובהתאם לכך בין השחקנים היו שחקני תיאטראות של מוסקבה ולנינגרד שנשלחו לתקופות מאסר. עד שנת 1953 עמד בראש התיאטרון בוריס מורדבינוב, בעבר במאי תיאטרון הבולשוי במוסקבה. לאחר פטירת יוסיף סטלין רבים מאסירי הגולאג שוחררו, והשחקנים חזרו על פי רוב לערים הגדולות.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים של העיר הוא תת-ארקטי. התקופה נטולת הכפור היא כ-70 יום בלבד בהן הטמפרטורות מעל לאפס מעלות (גם בקיץ ייתכן לעיתים כפור), בעוד שמשך החורף הוא כשמונה חודשים. עם זאת, האקלים של וורקוטה מתרכך באופן משמעותי (בהשוואה לאזורים אחרים באזור הארקטי) מהשפעת הגזרה המערבית הלא-קופאת של הקוטב הצפוני. לכן, תנודות הטמפרטורות השנתיות בוורקוטה קטנות למדי עבור קווי הרוחב הללו, והטמפרטורות בחורף גבוהות יותר מאשר בדרום. כמות המשקעים השנתית (531 מ"מ) גדולה בסטנדרטים של האזור הארקטי, אשר בשילוב עם טמפרטורות קיץ נמוכות יחסית, מובילה ללחות יתר (אקלים לח). בקיץ, האינטראקציה של חזיתות אטמוספיריות חמות של ציקלונים המגיעים מהאוקיינוס האטלנטי עם חזיתות קרות אך לחות של הקוטב הצפוני המערבי גורמת להיווצרות עננים רבים, ולכן יש מעט מאוד ימים ללא עננים בוורקוטה. כמעט תמיד נושבת רוח חזקה למדי, בעיקר לכיוון צפון מערב. בחורף, סופות שלגים קשות מתרחשות ללא הרף, הגורמות לסחף שלג.

חקלאות בשדה פתוח בלתי אפשרית בגלל האקלים הקשה, למעט כמה עשבים. מלפפונים, תרד, כרישה, בצל ואחרים גדלים בעיקר על אדני החלונות ובחממות. מ-17 בדצמבר ועד ל-27 בדצמבר מתקיימת תופעה של ליל קוטב ומ-30 במאי ועד ל-14 ביולי שמש חצות.

אקלים בוורקוטה
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	-15.6	-16.1	-9.6	-5.5	1.7	12.7	18.7	14.2	7.8	-0.8	-9.5	-13.9
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	-23.6	-23.9	-18.1	-14.4	-5.2	3.3	8.2	5.8	1.3	-6.1	-16.5	-21.6
משקעים ממוצעים (מ"מ)	36	34	33	27	35	52	55	63	57	57	40	42
מקור: Климат Воркуты - Погода и климат, www.pogodaiklimat.ru

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת העיר מבוססת על מרבצי פחם. בשנות ה-50 פעלו באזור 17 מכרות, כיום פועלים 5 בלבד.

בפברואר 2016, נהרגו 36 איש במכרה הפחם 'סברנאיה' עקב פיצוץ שנגרם מדליפת גז מתאן. דווח כי מתוך 110 איש ששהו במקום חולצו 80 כורים, אך אפסו הסיכויים לחלץ את 36 הנותרים^[1].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הסטטיסטיקה הרשמית של השירות הפדרלי לסטטיסטיקה ממלכתית בתחילת 2019, אוכלוסיית העיר מנתה 54,223 נפשות. הסטטיסטיקה הרשמית שונה מאוד ממצב העניינים האמיתי ולדברי פקידי העיר חיים בעיר בין 35 ל-40 אלף איש. על פי נתונים אלה וורקוטה היא העיר המובילה ברפובליקת קומי במונחים של ירידה באוכלוסייה. אם בשנת 1992 חיו בה יותר ממאה אלף איש, כיום חיים בה כחמישים אלף בלבד^[2].

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלת תחנת רכבת וזה אמצעי תחבורה העיקרי. עד לאחרונה לא היה כביש קבוע שהיה ניתן לשימוש במהלך כל ימות השנה. שדה תעופה של העיר מחבר אותה עם מוסקבה, סנקט פטרבורג וסיקטיבקר.

עד 2011 לא היה כביש לעיר. הדרך היחידה להגיע לוורקוטה ברכב הייתה לעצור באוחטה (סוסנוגורסק, במרחק כ-680 ק"מ מהעיר) ולהעמיס קרונות על רציפי רכבת שם. לקח כיממה להתגבר על קטע זה של המסלול, ובשל ארגון לקוי של התחבורה ברכבת, זמן הנסיעה יכול לעלות ל-8 ימים, בתוספת זמן ההמתנה לרציף עד יומיים. ברם בשנת 2010, עם הקמת צינור גז מחצי האי ימאל, נוצר צורך בתחזוקתו, מה שהוביל לסלילת כביש חורפי. עם זאת, ניתן לנסוע עליו רק ברכב שטח.