ויולה דה גמבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ויולה דה גאמבה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויולה דה גמבה

ויולה דָה גָמבה או "ויול" הוא שמה של קבוצת כלי נגינה, ממשפחת כלי הקשת. הוויולה דה גמבה (ויולת רגל) הייתה נפוצה, בגדלים שונים, בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס, אך רק כלי הבאס שרד עד לתקופת הבארוק. באנגלית ובכמה שפות אחרות נקראת הוויולה דה גמבה גם בשם "ויול" (viol), והמשפחה כולה היא "משפחת הוויולים". בימינו, בדרך כלל, כאשר אומרים ויולה דה גמבה הכוונה היא לכלי הבאס ("ויול באס").‏[1]

למרות השם הדומה, אין לבלבל בין הוויולה דה גמבה והוויולה הרגילה (או בשמה המלא "ויולה דה בראצ'ו", כלומר ויולת זרוע). כמו כן, למרות שמנגנים בגמבה בתנוחה המזכירה את הצ'לו, אין קשר בין הצ'לו ובין משפחת הוויולים; הוויולה והצ'לו שייכים שניהם למשפחת הכינורות - הויולות דה גמבה, לעומת זאת, התפתחו מן הכלי הספרדי ויוּאֶלָה (vihuela), שבו ניגנו גם בפריטה וגם בקשת, וממנו התפתחה במקביל גם הגיטרה.

בתקופת הרנסאנס נחשבה הויולה דה גמבה לכלי אצילי במיוחד, וצלילה נחשב כדומה במיוחד לקול האנושי. גדולי מלחיני הבארוק והרנסאנס כתבו לכלי - הבולטים ביותר הם קופרן, טלמן, בוקסטהודה, מרן מארה ובאך, אשר כתב שלוש סונאטות קונצ'רטנטיות לגמבה וצ'מבלו. כמו כן נמנה עליהם קארל פרידריך אבל, אשר היה מפורסם בכשרון נגינתו על הכלי, ואשר את רוב יצירותיו כתב לכלי זה.

לקראת אמצע המאה השמונה עשרה יצאה הוויולה דה גמבה בהדרגה מן האופנה ואת מקומה תפס הצ'לו בעל הצליל המבריק יותר. קרל פיליפ עמנואל באך היה בין האחרונים שחיברו יצירות לכלי. היידן כתב סדרת יצירות לבריטון, כלי מיתר ממשפחת הגמבה, ושוברט חיבר סונאטה לארפג'יונה, אף היא גלגול מאוחר של הכלי.

מנעד הצלילים של ויולה דה גמבה: Music Viola Da Gamba note.JPG

קונסורט הוויולים סמיתסוניאן

לוויולה דה גמבה שישה או שבעה מיתרים, המכוונים בקוורטות (בניגוד לכלים ממשפחת הכינור המכוונים בקווינטות). כמו בכל כלי הבארוק, המיתרים עשויים ממעי חיה (הנקרא בעברית לעתים "גיד"), והמיתרים הנמוכים עשויים מעי מלופף מתכת. לכל הכלים במשפחת הגמבה סריגים על השחיף, בדומה לגיטרה, אך הם ניידים ועשויים אף הם מעי. זהו אחד הגורמים לצלילה המיוחד של הגמבה, משום שהסריג משמש כגשר, והמיתר מצלצל כמיתר פתוח. לוויולה דה גמבה גשר פחוס יותר, המאפשר נגינה קלה יותר של אקורדים.

את כלי הבס ממשפחת הגמבה מקובל להחזיק בין הברכיים. את הכלים הקטנים יותר מחזיקים במאונך על הברכיים. את הכלי הנמוך ביותר במשפחת הגמבה, הויולונה (אביו של הקונטרבס), משעינים על הרצפה. לכלים ממשפחת הגמבה (כמו גם לקונטרבס המודרני) כתפיים "שמוטות", ומנגנים בהם בקשת המוחזקת מעל כף היד, ולא מתחתיה כמו במשפחת הכינור.

כריסטיאן דבריינר עם ויולה דה גמבה

בשנים האחרונות, עם צמיחתה של התנועה למוזיקה עתיקה, התעוררה מחדש ההתעניינות בכלי, והיום הוא בין הכלים הפופולריים ביותר ונשמע מעל מאות הקלטות, כמו גם באולמות הקונצרטים. אחד הגורמים לפופולריות הגוברת שלו היה הסרט הצרפתי כל הבקרים שבעולם, בכיכובו של ז'ראר דפרדייה, שגיבוריו הם המלחינים הצרפתיים מרן מארה וז'אן דה סן קולומב, שכתבו יצירות רבות לגמבה. הפסקול של הסרט, בביצועו של נגן הגמבה והמנצח ג'ורדי סוואל, היה לרב-מכר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאן וודפילד ולוסי רובינזון, הערך "ויול" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין