ויטסלב נזוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויטסלב נזוול

וִיטֶסלַב נֶזוַל (נְיֶיזוַאל), משורר צָ'כי, ממחדשי השירה הצ'כית במאה העשרים. נולד בעיירה המוֹרַבית בִּיסקוֹפּוֹבִיצֶה, בשנת 1900. נפטר בפראג, בירת צ'כיה, בשנת 1958.

ויטסלב נזוול נולד למשפחה מהמעמד הבינוני, אביו היה מורה, ומגיל צעיר התבלט בכשרונותיו. הוא השלים לימודיו בעירו, ויצא לאוניברסיטאות של ברנו ופראג. תוך השלמת לימודי הפילוסופיה שלו, החל לכתוב שירים ולפרסמם בכתבי העת האוונגרדיים הצ'כים. הוא הסתפח לחבורת משוררים צעירים תוססת בפראג, והיה בין מוליכי המהפך המודרני בשירה הצ'כית.

נזוול היה אמן מבורך ורב כשרונות. הוא היה צייר ומלחין, מנגן ושחקן. הוא נהג להלחין בעצמו את שיריו, ולהופיע איתם על הבמה. בשנות השלושים יצא לפריז, התקרב מאוד אל המשוררים הצרפתיים הסוריאליסטיים, פול אלואר ואנדרה ברטון, והיה בין ראשוני המשוררים הצ'כים שכתבו ברוח הסוריאליסטית המודרנית. בעת שהותו בצרפת וגם לאחריה הכיר כמה יוצרים יהודים, צ'כים וסלובקים, וקשר איתם קשרי ידידות. ביתו ובית הקפה שלו בפראג הפכו למרכז השירה האירופית המודרנית בצ'כיה. בין השאר היה "החונך" הפואטי של אריה להולה, ופתח בפניו את דלתות העולם הספרותי הצ'כי.

נזוול הזדהה לגמרי עם הקו הקומוניסטי הנוקשה שהונהג בצ'כוסלובקיה עם הכיבוש הסובייטי. הוא הפך את סגנון שירתו, והיה ל"משורר חצר" מגמתי, ברוח הריאליזם הסוציאליסטי. ובשנת 1950 חיבר את "שיר השלום" המפורסם, שהפך להמנון של חסידי מוסקבה באירופה ומחוצה לה. על שירו זה קיבל את "פרס השלום", מיסודה של מוסקבה הקומוניסטית.

בבית הספרים הלאומי בירושלים מצויים שמונה מספריו, בצ'כית, ובהם שיריו, שירי הילדים שלו, מערכוניו ועוד. שירו "מוֹכֶרֶת הפְּלָאוֹת" תורגם בידי אברהם שלונסקי, השיר נדפס בכרך ב' של תרגומי שלונסקי, ושם המשורר צויין כך: ו. נזבל. שיר זה הוא יצירתו היחידה שתורגמה לעברית.