וייקוסלאב לובוריץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לובוריץ' חותם על מסמך בקרואטיה בשנות ה-40

וייקוסלאב לובוריץ' (Vjekoslav Luburic, ‏21 באפריל 1911 - 20 באפריל 1969), המכונה "מאקס" (Maks), היה חבר בכיר בתנועה הלאומנית "אוסטאשה", ששלטה ב"מדינת קרואטיה העצמאית", מדינת בובות של גרמניה הנאצית. מקס היה חבר בכיר, מפקד מחלקה 3 בשירות הביטחון העממי של האוסטאשה, "ההגנה האוסטאשית", שהייתה ממונה על משמר ואיוש מחנות ריכוז.

בראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס לובוריץ' נולד בקרואטיה למשפחה קתולית. העדים והדיווחים השונים הרבו לציין את הפיזיונומיה הבולטת שלו: הוא היה נמוך-קומה, וערמומי מאוד, והיה לפושע-פשוט עוד בטרם המלחמה. הוא נידון לא אחת על מעילות ונסיעה במהירות מופרזת, ושהה ארבעה חודשים בביצוע עבודות-דחק‏‏‏[1]. בנעוריו הצטרף לארגון האוסטאשה, גלה עם פאבליץ' לאיטליה והונגריה, והתאמן במחנות שם, ושם אף ניתן לו הכינוי "מאקס" (בנצחו על הקרב על הנהר דרינה [דראבה] נקרא גם "גנרל דרינאנין"). לימים היה לבכיר בתנועה. הוא היה אחראי על מחנות-הריכוז, ובייחוד על יאסנובאץ, שאת רעיון בנייתו הגה עוד בגלותו, זמן רב טרם דצמבר 1941.

מפקד ההגנה האוסטאשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכויותיו של מקס כלפי מעלה, לאמור, בממשלה האוסטאשית, היו נרחבות, ומפקדו הישיר היה אאוגן קווטרניק, ומעליו: אנטה פאבליץ', מנהיג התנועה. לאחר גירושו של קווטרניק ב-1943, היה לובוריץ' מדווח לפאבליץ' עצמו ולא לאיש זולתו.

כלפי מטה, היה לובוריץ' מעורה עד מאוד במעשי-זוועה שחלו במחנות-הריכוז שלו: הוא טיכס, ארגן ופיקח על גירושים, חיסולים ועל כל דבר שהתרחש במחנות אלו למעשה, ויש שאף השתתף אישית במעשים הללו ורצח אסירים במו-ידיו. שומר אוסטאשי אחד הודה, כי לא נכסף לרצוח אסירים, ולובוריץ', שהגיע למחנה מטייאנה בפאג, שבו הוא שירת, הכריחו לרצוח עוללים, וכשהוא מיאן, לקח לובוריץ' תינוק ושיסף את גרונו. הסוהר התעלף, ולובוריץ' הורה להשים את התינוק האחר תחת רגליו, כך שהוא נמעך כשזה קם.

לובוריץ' היה המפקד-להלכה של מחנה ההשמדה יאסנובאץ, וראה בו, במעשה ידיו שלו עצמו, את שיא ההשגיות של מחנות-הריכוז הקרואטיים. הוא נכח ביאסנובאץ לפחות פעמיים-שלושה בחודש, בהתאם להגעתם של טרנספורטים גדולים, ובבואו היה מסתובב במחנה ומחפש אסירים העושים "עברות", ולו פעוטות נגד המשמעת והסדר המוחלט שהנהיג במחנה. הוא העמיד את האסירים למסדרים וסלקציות. עד אחד, שהיה שמש לאוסטאשים בנשפיהם, שמעו אומר, בנשף שחל ב-9 באוקטובר 1942: "וכך רצחנו אנו כאן ביאסנובאץ, משך שנה אחת לקיומו, יותר בני-אדם משיכלה האימפריה העות'מאנית של הטורקים לשחוט משך כל שלטונה באירופה".‏[2]

מקס לובוריץ' גם פיקח על בניית משרפות בכבשן הלבנים ועל הטלת קורבנות חיים לתוכם, על חיסול אסירים בשנים 1944-45 על ידי הטלתם, שסועי-בטן וחיים, למי נהר הסאווה. הוא גם פיקח על חסול האסירים האחרונים והוצאת הגופות מימות קיום המחנה ושריפתן. ‏‏‏[3]. העד דוזמליץ' מילאן זוכר:

אני זוכר שחזיתי באירוע נוסף, שהיו מעורבים בו מספר אסירים. בדצמבר ,1944 לובוריץ, מאטקוביץ', ליובו מילוש,[יוז'ו] סטוי'ציץ ו[טיהומיר] קורדיץ' בידרו את עצמם על ידי שהפילו נערה בת 19 שנים, לונצ'אראביץ' מאריצה מפלאסמה. היא הייתה ערומה על הקרקע, הם פשטו את הרגליים שלה ואז צלבו אותה על שולחן ושרפו את איבר המין שלה עם סיגריות, הם ניערו את האפר מהסיגריות שלהם.‏‏‏[4]

העד קוסינה פראניו העיד לאמור כי:

ביום ראשון שלפני חג המולד של 1944 , ראיתי בשעה-11:00 בדיוק, כארבעים נשים עירומות וילדים שהובלו מחוץ למחנה ל"גראניק", שם לובוריץ' חתך את גרונותיהן ו[סטיפה] פרפיץ' חתך את בטניהן וזרקן לסאווה. במקרה אחר, ראיתי כעשרים וחמישה אסירים שנתלו ואישה אחת ביניהם שהיו לה ילדים קטנים במחנה. במהלך תלייתה ילדיה בכו לעומתה ותפשו את חצאיתה, אך פיצילי בעט בילדה בת השש ההיא כה חזק, עד שמגפו פיצח את הגולגולת שלה."‏‏‏[5].

ג'ורו שווארץ זוכר את לובוריץ' בשל עורמתו, שכן היה משלה את האסירים בנאומים משוכללים ורהוטים, ולמעשה היה רוצח צמא-דם אשר "לעתים רחוקות היה חוזר מסיור ביקורת במחנה בלי שרצח מישהו בצריפים בלי שום סיבה ממשית, כמו למשל כשמשכבו של אסיר לא היה לטעמם."‏‏‏[6]. פעם אחיינו של לובוריץ', אוסטאשה מתון-יותר, פראנה המכונה ברקו, אמר לעד: "סיפרתי לנאמן [Povjerenik, הכוונה ללובוריץ'] שאתה עובד לאט והוא אמר לי: 'מה אתה בכלל מתעסק כל-כך הרבה עם היהודונים הללו?! תדפוק להם מכה על הראש ותזרוק אותם לאגם!'". ‏‏‏[7]

לובוריץ' נכח גם במחנה סטארה גרדישקה, שם פנה פעם אחת אל קבוצת אסירות קרואטיות ואמר להן שהן "אימהות קרואטיות לעתיד לבוא". הוא גם הדריך ועדות שביקרו במחנה, אחת של מדינות הציר והאחרת של הצלב-האדום.

הישג אחר של לובוריץ' היה חשיפת הקשר שקשרו מלאדן לורקוביץ' ואנטה ווקיץ' נגד אנטה פאבליץ', ה"פוגלאבניק" (Poglavnik, המקבילה הקרואטית ל"מנהיג" בעברית או "פיהרר" בגרמנית) ב-1944, ושלחם למחנה לפוגלאבה, וגזר-דינם לשלוש-שנות מאסר. הם חוסלו במאי.

אחותו החורגת של לובוריץ' הייתה נאדה טאמביץ', והיא התחתנה עם דינקו שאקיץ', שפיקד על יאסנובאץ ב-1944. היא ברחה יחד עם שאקיץ' לארגנטינה, אך לבסוף לא הועמדה לצידו לדין, אלא נותרה בעינה, ושמה עתה אספרנצה טאמביץ' דה-בולאנוביץ' שאקיץ'. וגלוי וברור שגם נאדה, כאחיה, אחיינה החורג ובעלה, הייתה פושעת-מלחמה. היא הייתה בכירה במחנה סטארה גרדישקה וסגנית מאיה בוז'דון, מפקדת מחנה הנשים. שאקיץ' קרא ללובוריץ' "גיבור לאומי", ואמר ששירת את מולדתו נאמנה. הוא גם אמר, שעל הרצח של מילה בושקוביץ' ב-21 בספטמבר 1944, נודע לו מלובוריץ'. גם לאחר שהוברר ששאקיץ' עצמו ביצע רצח זה, הדבר מראה נכוחה את מעורבות לובוריץ' באירוע.

לובוריץ' עצמו נמלט ממשיסת התנועה האוסטאשית בסוף המחלחמה, וחי בספרד עד שנרצח בידי מתנקש יוגוסלאבי, איליה סטאניץ', שהיה שאר-בשר שלו, ב-20 באפריל 1969.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות והערות:

  1. ^ ‏ראה: ועדת-החקר הממלכתית, ע' 28-29. שם נאמר כי פניו היו פני פושע וחשפו את מראה האינפנטיליות שלו.
  2. ^ ‏ראה: מנחם שלח, "תולדות השואה: יוגוסלאביה", עמ' 200. כה אמר וייקוסלאב לובוריץ': "I tako smo vam, mi u ovoj godini ovđe u Jasenovcu poklali više ljudi nego osmanlijsko carstvo u cijelo vrijeme boravka turaka u Evropi". כנראה שהיה לו ללובוריץ' דבקון-תזזית למעללי העות'מאנים, שכן גם בפעם אחרת השווה את מעשיו שלו למעשיהם, כאשר מצא במחנה ילדים שהוחבאו לאחר שניצלו מחיסול ונמצאו ללא הורים, והאסירים האחרים שמרום, ולובוריץ' גמר אומר לשכנם בעליות-הגג של הסדנאות למען חנכם על-דרך האוסטאשה, שכן עוד צעירים היו, וכך הכריז שהם יהיו "היניצ'רים שלו". לאחר שנוכח לדעת שדרך זו כשלה, הורה על חיסולם המיידי.‏
  3. ^ ‏לכל הפשעים הללו ראו "ועדת-החקר הממלכתית של קרואטיה בדבר חקר פשעי הכוחות הכובשים ועוזריהם", כמתפרסם בזה (באנגלית):http://www.jasenovac-info.com/cd/biblioteka/jasenovac1946/jasenovac1946.pdf
  4. ^ ‏שם, עמ' 24‏
  5. ^ ‏שם, עמ' 26‏
  6. ^ ‏ג'ורו שווארץ, "במחנות המוות של יאסנובאץ", קובץ מחקרים כ"ה של יד-ושם, עמ' 309, 314, 328 וגומר‏
  7. ^ ‏שם,שם‏