וילהלם בוגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


וילהלם פרידריך בוגרגרמנית: Wilhelm Friedrich Boger; ‏19 בדצמבר 1906, זופנהאוזן - 3 באפריל 1977), המכונה "הנמר מאושוויץ", היה מפקח משטרה גרמני ואיש סגל מחנה הריכוז אושוויץ בירקנאו. נודע לשמצה בשל פשעיו המחרידים באושוויץ יחד עם מפקדו האוסטרי, מפקד הגסטפו באושוויץ מקסימיליאן גרבנר.

תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגר נולד בעיירה זופנהאוזן שבמחוז שטוטגרט, גרמניה, אביו היה סוחר והוא הצטרף לתנועת הנוער ההיטלראי בנעוריו. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בשנת 1922 הוא החל להתלמד בעיסוק אביו במשך שלוש שנים, ובשנת 1925 החל לעבוד בפקידות. הוא הצטרף בשנת 1929 לשורות המפלגה הנאצית. היה חבר בשורות האס אס הכללי משנת 1930, לאחר שפוטר מעבודתו בשנת 1932 הצטרף לאס אס וביולי 1933 למשטרה הפוליטית בשטוטגרט. בין השנים 1936-1937 עבד בבית הספר לאימון שוטרים. מונה לתפקיד מפקח משטרה לאחר שעבר את בחינות כוח המשטרה בשנת 1937, למרות שנלקח למעצר בשנת 1936 בגין יחס לא הולם לנחקר.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה נשלח לעמוד בראש המשטרה המחוזית בעיר צ'חאנוב, ולאחר שלושה שבועות נשלח להקים ולפקח על תחנת שיטור גבול בעיר אוסטרולקה. בשנת 1940 הצטרף לכוח המשטרתי בדרזדן, משם נשלח לחזית ונפצע בשנת 1942. תשעה חודשים לאחר מכן נשלח למחנה אושוויץ. תחילת שירת כמפקד מחלקה (צוגפיהרר) ולאחר מכן כסגן משנה (אונטר-שטורמפיהרר) בגסטפו של אושוויץ. הגטספו במחנה היה כפוף למשרד הראשי לביטחון הרייך ותחומי האחריות הראשיים שלו היו: ניהול רישום על אסירים במחנה, קליטת אסירים למחנה, ניהול הביטחון במחנה, לחימה במרידות במחנה וחקירת אסירים. מ-23 בדצמבר 1943 עד פינוי המחנה היה אחראי על אגף החקירות ותשאול האסירים כהאופט-שטורמפיהרר (דרגה מקבילה לסרן). אגף זה נקרא בפי האסירים "בלוק המוות" או "בלוק העינויים" - בלוק 11.

באושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם בוגר המציא את "נדנדת בוגר", אמצעי לצורך חקירה בעינויים שתואר כלהלן: "הייתה זאת קורת ברזל באורך מטר שנתלתה מהתקרה על ידי שרשראות", סיפרה פראו בראון שהעידה נגדו במשפטי אושוויץ בפרנקפורט. כך תיארה את השימוש בקורה:

"אסיר היה מוכנס ל"חקירה", מופשט ומכופף על גבי הקורה, פרקי כף ידו נכפתו לקרסוליו. שומר מצדו האחד של החדר היה דוחף אותו, או אותה, הלוך וחזור לאורך תא החקירה. בוגר היה שואל "שאלות", תחילה בנימה שקטה, לאחר מכן בנביחה, ולבסוף בשאגה. בכל נדנוד של האסיר, שומר נוסף חמוש במוט ברזל היה הולם באחוריו. ככל שהנדנודים הלכו וגברו, והאסיר המייבב התעלף והוער רק כדי להתעלף בשנית, המהלומות נמשכו - עד שנשארה רק עיסה מדממת מול עיניהם. רוב האסירים נהרגו מהעינוי; חלק מוקדם יותר וחלק מאוחר יותר מהאחרים. בסופה של החקירה נשארה רק ערימה של עצמות, בשר חשוף ושומן שנגררו החוצה".

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשעיו המחרידים בגסטפו באושוויץ נמשכו עד לפינוי המחנה בינואר 1945. לאחר מכן נמלט מאנשי הצבא האדום במשך חמישה חודשים ושהה בבית הוריו בלודוויגבורג, עד שנעצר ביוני 1946. הוא היה אמור להיות מוסגר לפולין לצורך העמדה למשפט, אך הצליח להימלט במהלך השנה. משנת 1948 עד אמצע 1949 עבד כחקלאי בחווה ליד שטוטגרט. הוא נעצר לזמן קצר בעיר רייבנסבורג בגין אותו יחס לא הולם שנתן לנחקר שלו משנת 1936 ושוחרר במהרה. חי עם משפחתו תחת זהותו האמיתית בהמינגן. בהמשך מצא עבודה כמפקח על סחורה במפעל מטוסים בעיר הולדתו זופנהאוזן, בו עבד תקופה וקודם לתפקיד משרדי עד שנתפס באוקטובר 1958 בגיל 57. כאשר מכריו או שכניו שאלו אותו על מעשיו במחנה אושוויץ, אמר שאין לו שום רגשי אשם. עבר דה-נאציפיקציה. בית המשפט בשטוטגרט קבע שבוגר "אינו מותיר רושם של איש מחוספס ואכזר, אלא של אדם רציונלי, מפקח משטרה מלומד ומשרת אזרחי", הפסיק את החקירה בגינו והעביר אותה לידי הממשלה.

משפטי אושוויץ בפרנקפורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 הוא נעצר בפעם האחרונה ונאשם בפשעי מלחמה שביצע באושוויץ. ב-20 באוגוסט 1965 התווסף שמו לרשימת המורשעים במשפטי אושוויץ בפרנקפורט באשמת סיוע וביצוע רציחות של יהודים. לאחר סדרה של עדויות מפי ניצולים ועדי ראייה אחרים, הוא נשפט לבסוף למאסר עולם בגין הרשעה בחמישה מקרי רצח, רצח קולקטיבי ב-109 מקרים ובגין סיוע לרצח בשאר המקרים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא מת בגיל 71 בכלא בייטיגהיים-ביסינגן שבבאדן-וירטמברג ב-3 באפריל 1977, 19 שנים לאחר מעצרו ותחילת משפטו.