וילהלם ליסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זיגמונד וילהלם ליסט
Bundesarchiv Bild 183-S36487, Wilhelm List.jpg
וילהלם ליסט
נולד 14 במאי 1880,גרמניה
נפטר 17 באוגוסט 1971, גרמניה
השתייכות Flag of the German Empire.svg הקיסרות הגרמנית

Flag of Germany.svg רפובליקת ויימאר
Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית

תקופת שירות 1898 - 1942
דרגה גנרל-פלדמרשל (ורמאכט) גנרל-פלדמרשל
תפקידים צבאיים

מפקד הארמייה ה-14
מפקד הארמייה ה-12
מפקד קבוצת ארמיות A

מלחמות וקרבות
עיטורים

זיגמונד וילהלם ליסט (Siegmund Wilhelm List; ‏14 במאי 1880 - 17 באוגוסט 1971) היה גנרל-פלדמרשל גרמני בזמן מלחמת העולם השנייה.

הקריירה המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסט נולד באוברקירכברג ליד אולם במדינת וירטמברג שבגרמניה ב-1880 והתגייס לצבא הבווארי ב-1898 כצוער. ב-1900 קיבל דרגת לויטננט, דרגת קצונה זוטרה, וב-1913 הוצב למטה הכללי בדרגת האופטמן. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה כקצין מטה. ב-1914 קיבל את צלב הברזל דרגה ראשונה ודרגה שנייה, וב-1918 נפצע בקרב וקיבל את "אות הפצוע".

לאחר המלחמה נשאר ליסט ברייכסווהר כאיש צבא הקבע, וביצע בעיקר משימות מינהלה. בשנת 1927 קודם לדרגת אוברסט, ובשנת 1930 לגנרל-מיור. בשנת 1932 מונה לגנרל-לויטננט. בשנת 1938 לאחר האנשלוס, הוא סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית היה ליסט האחראי על מיזוג יחידות הצבא האוסטרי, הבונדסהיר לתוך הוורמאכט.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה הפולנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פיקד ליסט על הארמייה ה-14 במהלך הפלישה לפולין. לארמייה של ליסט ניתנה המשימה ליצור את זרוע המלקחיים הדרומית שנעה בדרום פולין על מנת להיפגש עם קורפוס הפאנצר ה-19 עליו פיקד היינץ גודריאן דרומית לברסט ליטובסק ובכך להשלים את כיתור הצבא הפולני באזור ורשה. הצבאות נפגשו ב-17 בספטמבר 1939, ובכך סיימו את המהלך שניצח, למעשה, את המערכה הפולנית. לאחר סיום הקרבות נותר ליסט כמפקד כוחות הכיבוש הגרמנים בפולין, והועלה לדרגת גנרל-פלדמרשל. על שירותו בפולין הוענק לו צלב הברזל דרגה ראשונה ודרגה שנייה, וכן צלב האבירים לצלב הברזל.

המערכה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 הוצב לפקד על הארמייה ה-12 במהלך המערכה על צרפת. הארמייה הייתה חלק מקבוצת ארמיות דרום בפיקודו של גרד פון רונדשטט שביצעה את המבקע הנועז דרך יער הארדנים אל מעבר לנהר המאס ולתעלת למאנש. ליסט היה מעורב בוויכוח בין אוואלד פון קלייסט, מפקד "פאנצרגרופא קלייסט", שפעלה באופן עצמאי תחת פיקוד קבוצת הארמיות, שדרש את עצירת ההתקדמות הגרמנית ב-17 במאי, לאחר חציית המאס, ובין היינץ גודריאן, מפקד קורפוס הפאנצר ה-19, שדרש את המשך ההתקדמות מערבה. ליסט הוא שהגה את הרעיון כי לגודריאן יותר "סיור אלים", ביטוי אותו פירש גודריאן כהיתר גורף להמשיך את ההסתערות מערבה, ולהשלים את כיתור הצבאות הצרפתים והבריטים על אדמת בלגיה.

המערכה הבלקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המערכה הצרפתית החל ליסט להכין את צבאותיו לקראת מבצע ברברוסה, אך הסיבוכים הפוליטיים שיצרה מלחמת איטליה-יוון, הביאה את היטלר להחלטה על פלישה ליוגוסלביה וליוון. ליסט נשלח בחשאי לדון עם ראשי הצבא הבולגרי והגיע עמם להסכמה שאיפשרה מעבר חופשי של הוורמאכט דרך בולגריה אל יוגוסלביה ויוון. ב-28 בפברואר 1941 נכנס ליסט בראש הארמייה ה-12 לבולגריה, וזו הצטרפה אל ההסכם התלת צדדי, ואל מדינות הציר. ב-6 באפריל 1941 החלה הפלישה ליוון וליוגוסלביה. הארמייה ה-12 בראשות ליסט, כללה ארבע דיוויזיות משורינות ו-11 דיוויזיות חי"ר ממוכנות, ונהנתה מעליונות מוחלטת על יריביה, היוגוסלבים, היוונים, וכוח המשלוח הבריטי. בלגרד נכבשה ב-13 באפריל, ואתונה ב-27 באפריל. המבצע הסתיים עם פינוי הכוחות הבריטיים מאדמת יוון ב-28 באפריל.

החזית המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת יולי 1942 קיבל ליסט את הפיקוד על קבוצת ארמיות A, שהתפצלה מקבוצת ארמיות דרום, למטרת ביצוע מתקפת הקיץ הגרמנית, שהקדימה את קרב סטלינגרד. על פי התוכנית היה עליו לכבוש את רוסטוב ולהתקדם אל הקווקז עד באקו, על מנת להשתלט על מקורות הנפט העשירים באזור. במשך חודשיים התקדמו הגרמנים כמעט 650 קילומטרים מרוסטוב, כמעט עד לגרוזני.

עם זאת, בסוף אוגוסט נאלצו הגרמנים לעצור את התקדמותם, במיוחד בשל מחסור בדלק ותחמושת, והתארכות קווי האספקה. התנגדות הצבא האדום אף היא החמירה, ומצבה של הארמייה השישית שלחמה בקרב סטלינגרד חייב הקצאת משאבים רבים, ביניהם את כוחות הלופטוואפה שנועדו לתת חיפוי אווירי להתקדמות קבוצת הארמיות בקווקז.

היטלר זעם על אובדן התנופה, וכאשר ליסט הציע הצבת יחידות בעמדות שמאחורי החזית, על מנת לסייע בהשמדת יחידות סובייטיות שעדיין פעלו בעורף קבוצת הארמיות, פיטר אותו היטלר ב-9 בספטמבר והציב את עצמו בפיקוד ישיר על קבוצת הארמיות. ליסט בילה את יתר המלחמה בביתו, ולא שב לשירות פעיל.

מעצר ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משפט בני הערובה
ליסט (משמאל) מטייל בחצר בית הכלא בעת שעמד לדין על רצח בני ערובה בבלקן

עם סיום המלחמה נעצר ליסט. ב-1947 הועמד לדין יחד עם 11 מפיקודיו בפני בית דין צבאי אמריקני, בעוון פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות, במיוחד בשל רציחתם של בני ערובה כפעולת תגמול לפעילות פרטיזנית.

כתב האישום כנגד ליסט ופקודיו כלל ארבעה סעיפים -

  • רצח של אלפי אזרחים ביוון, אלבניה ויוגוסלביה בלקיחת בני ערובה ורציחות תגמול.
  • הרס מכוון של כפרים ועיירות ביוון, אלבניה, יוגוסלביה ונורבגיה.
  • רצח וטיפול לא יאות בשבויי מלחמה, תוך קביעה שרירותית שהם "פרטיזנים", ובכך נמנע מהם מעמד של שבויי מלחמה, דבר שהוביל לבסוף לרציחתם.
  • רצח, עינויים, הגליה, ומשלוח למחנות ריכוז של אזרחים יוונים, אלבנים ויוגוסלבים.

ליסט, כיתר העומדים לדין במשפט שכונה "משפט בני הערובה" טען "לא אשם". בין יתר הטענות שהעלה במשפט הייתה גם הטענה כי אך ציית לפקודות הממונים עליו, וביניהם וילהלם קייטל. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי ליסט היה במעמד בו היה צריך לדעת כי הפקודות שהוא מקבל נוגדות את החוק הבינלאומי, ויכול למנוע יישומן.

ליסט הורשע, ונדון למאסר עולם בפברואר 1948. ב-1952 שוחרר ממאסרו בשל מצב בריאותי רופף. ב-1971 מת, תשע עשרה שנים לאחר שחרורו מן הכלא.