וילהלם פריק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילהלם פריק
הקבינט הראשון של היטלר, 1933: היטלר, גרינג, פון פאפן, פון קרוסיגק, וילהלם פריק, פון בלומברג, הוגנברג

וילהלם פריק (גרמנית: Wilhelm Frick; ‏12 במרץ 1877 - 16 באוקטובר 1946). מראשי המשטר הנאצי בגרמניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריק נולד בגרמניה, בנו של מורה. התחנך במינכן ולמד משפטים באוניברסיטת היידלברג. סיים את לימודיו בשנת 1901, והצטרף לשירות המדינה בבוואריה בשנת 1903, כעורך דין בתביעה המשטרתית המקומית. התקדם בתפקידיו, ובשנת 1923 היה מפקד המשטרה במינכן. בתפקידו זה סייע למפלגה הנאצית במרידה המכונה הפוטש במרתף הבירה, בה ניסו אדולף היטלר ואריך לודנדורף להקים בבוואריה ממשלת ימין קיצוני, ולאחר מכן להשתלט על גרמניה כולה. הפוטש נכשל, ופריק נעצר והועמד למשפט. הוא נדון ל-15 חודשי מאסר על תנאי, ופוטר משירות המדינה. הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1924 והחל לעבוד כסוכן ביטוח.

במאי 1924 נבחר לרייכסטאג, ופעל בתיאום עם הנאצי גרגור שטראסר, אשר היווה דמות בולטת במפלגה הנאצית, ואף בן תחרות להיטלר (ומסיבה זו גורש מן המפלגה לאחר עלייתה לשלטון ונרצח בליל הסכינים הארוכות בשנת 1934). מונה לתפקידים שונים, ובהם שר הפנים והחינוך של מדינת תורינגיה בשנת 1930.

כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה בשנת 1933 מונה פריק לשר הפנים. היה זה אחד משלושה מינויים של המפלגה הנאצית בממשלתו הראשונה של היטלר, שעקב הנסיבות שהביאו למינויה, כללה בעיקר שמרנים כפרנץ פון פאפן אשר קיוו כי במשרות בקבינט יוכלו לחסום את המפלגה הנאצית משלטון דיקטטורי.

בעקבות שריפת הרייכסטאג, ב-27 בפברואר 1933, הכריזו הנאצים על משטר חירום, ובמהרה קיבלו את "החוק לסיום מצוקת העם והרייך", אשר נתן להיטלר ולנאצים סמכויות דיקטטוריות, וקבר סופית את רפובליקת ויימר ואת הניסיון להקמת רפובליקה דמוקרטית בגרמניה. לפריק, כשר הפנים, היה חלק ממשי באירועים אלו, ובחיסולה של הדמוקרטיה הגרמנית, ובמיוחד בחיסול האוטונומיה של מדינותיה הנפרדות של גרמניה, שהביא לריכוז כח עצום בידי הממשל המרכזי.

באפריל 1934 ביקר פריק בארץ ישראל ביקור "פרטי".‏[1]

פריק היה אף בין האחראים לחקיקת חוקי נירנברג אשר הפלו כנגד היהודים והיו בין הצעדים שהובילו אל השואה ואל השמדתם הפיזית של היהודים בכל מקום אליו הגיעו הנאצים.

בין היתר היה פריק ראש המשטרה האזרחית הגרמנית, ובעל הסמכויות לפקד על מחנות הריכוז אולם היינריך הימלר נטל לידיו תפקיד זה בשנת 1936. משנת 1943 הועבר לשמש כשר בלי תיק, בעוד שהימלר נוטל עוד ועוד מתפקידיו, ולבסוף מונה לתפקיד (שהיה אז טקסי בעיקרו) של "הפרוטקטור" של בוהמיה ומורביה. לאחר הכיבוש הגרמני, במרץ 1939 כונתה צ'כיה בשם "הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה", ובה שלט "פרוטקטור". עד לכניסתו של פריק לתפקיד היה הפרוטקטור קונסטנטין פון נויראט מדינאי שמרן, שהיה בעל שליטה מועטה במהלך העניינים. בפועל שלטו בשטחי הכיבוש אנשי ה-SS, ריינהרד היידריך וקורט דליגה, שביצעו במקום פשעי מלחמה נוראים, כפו על האוכלוסייה עבודות כפייה, ופעלו להשמדת היהודים. בשטחי הפרוטקטורט פעל גטו טרזין ששימש כתחנת מעבר בדרכם של יהודי מערב אירופה ומרכזה אל מחנות ההשמדה במזרח.

לאחר המלחמה נעצר פריק, והובא למשפט על פשעיו בפני הטריבונל שדן במשפט פושעי המלחמה בנירנברג. הוא היה היחיד מבין הנאשמים שסירב להעיד. הורשע בתכנון, ייזום ועריכת מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. נידון למוות, והוצא להורג בתליה ב-16 באוקטובר 1946.

וילהלם פריק לאחר תלייתו בנירנברג, 16 באוקטובר 1946
  1. ^ http://www.jta.org/1934/04/11/archive/german-consulate-confirms-fricks-visit-to-palestine