וילהלם ראבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילהלם ראבה, דיוקן מאת וילהלם אימנקאמפ (Immenkamp),‏ 1911
ביתו של ראבה בבראונשווייג

וילהלם רַאבֶּה (Wilhelm Raabe;‏ 8 בספטמבר 1831, אֶשֶרְסְהאוזן - 15 בנובמבר 1910, בראונשווייג) היה סופר גרמני.

בנעוריו (1854-1849) עבד בחנות ספרים במגדבורג. ב-1854 התחיל ללמוד פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת ברלין. באותה שנה כתב את הרומן האידילי הפופולרי שלו "כרוניקה של רחוב שפרלינג", שראה אור ב-1957 תחת שם העט יעקב קורווינוס (Jakob Corvinus).‏[1]

ראבה ישב כשלוש שנים בוולפנביטל, ומ-1862 בשטוטגרט. שם, כשהוא מקדיש את כל עתותיו ליצירה, כתב את הרומנים שלו "אנשי היער" (1863), "כומר הרעב" (1864), "אבו טלפאן" (1867), וכן שני קובצי סיפורים בשם "קולות רחוקים" (1865) ו"הקשת" (1869). מ-1870 ישב בקביעות בבראונשווייג, שם פרסם כמה רומנים נוספים. ראבה עסק בציור להנאתו. כ-600 מציוריו נמצאים בבעלות פרטית של צאצאיו ובמוזיאון בראונשוויג.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפוריו ניכרות השפעתם של ז'אן פול ודיקנס, ובמידה ידועה גם של גתה. אף על פי כן ידע לשמור על עצמיותו במחשבה ובסגנון. כיוון את נושאיו בעיקר לאדם הפשוט ולחיים הצנועים והבריאים. מצד אחר, ידע גם להתל, בהומור ובסאטירה, בבעלי היומרות. גם נימה גרמנית לאומית מובהקת מצויה בכתביו. עם זאת הצליף בשוט הסאטירה על הלאומיות הקיצונית. כאמן הצליח לעצב דמויות ברורות, אך הצליח פחות ברקמת העלילה. רבים מגיבוריו נושאים את חלומותיו אידאליסטים של המספר. עולמו הפנימי של הגיבור תופס מקום ניכר בכתביו.

ב"כרוניקה של רחוב שפרלינג" תיאר, על רקע של רחוב ברלינאי, אנשים בדרכי חייהם, שהם אספקלריה לעולם רחב יותר. ב"משרדו של האל" (1862) פנה אל הרפורמציה הפרוטסטנטית. ב"כומר הרעב", ספרו החשוב ביותר, דן בשאלות חינוך והתפתחות. ב"אבו טלפאן" יש מביקורת התרבות החדשה. בספריו המאוחרים מורגשת השפעת הפסימיות של ארתור שופנהאואר. ראבה חזה את משברה המוסרי של אירופה, אך אף על פי כן נטה להאמין בניצחונם של הכוחות הבונים שבאדם. באמונה זו היה הרבה מן ההישענות על ערכים מסורתיים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורווינוס בלטינית = ראבה בגרמנית = עורב.
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.