וילה אמו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המרכז ההיסטורי של ויצ'נצה,
והווילות הפלדיאניות בוונטו
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Villa Emo in Fanzolo.jpg
וילה אמו
מדינה Flag of Italy.svg איטליה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 1, 2
וילה אמו

וילה אמו (Villa Emo) היא אחת הווילות הכפריות שבנה האדריכל האיטלקי אנדראה פלאדיו באזור ונטו שבצפון איטליה (כיום ליד פנזולו Fanzolo di Vedelago שבנפת טרוויזו).

הווילה תוכננה ונבנתה לפי הזמנתו של לאונרדו אמו איש ונציה, והבנייה הסתיימה, ככל הידוע, סביב שנת 1565. וילה אמו הוכרזה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית במסגרת הווילות הפלדיאניות בוונטו.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המבנה פורסמה על ידי פלאדיו בספרו ארבעת הספרים על אודות האדריכלות[1], והיא תואמת כמעט במדויק את הבניין הקיים. תוכנית הבניין וחזיתו בעלי סימטריה דו-צדדית האופיינית לעבודותיו של פלאדיו.

במרכז מצוי בית האדון ולו מתאר רבוע. אל הפתח המרכזי עולה כבש רחב עם שיפוע מתון, שניתן היה להגיע באמצעותו, אגב רכיבה על סוס, עד לכניסה הראשית אל הבניין. כמקובל בווילות של פלאדיו, גם כאן לבניין שלוש קומות הניכרות בחלונותיהן. קומת האדון בעלת החלונות הגבוהים היא הקומה השנייה אליה עולה הכבש. מתחתיה שוכנת קומת השירותים הנמוכה, שחלונותיה נראים משני צידי הכבש. הקומה העליונה שמתחת לגג ניכרת בחלונותיה צרים, והיא נועדה לאחסון של תוצרת חקלאית.

הכבש עולה אל מבואה בצורת לוג'יה (loggia) עם חזית דמוית מקדש רומי, כלומר עם שני עמודים התומכים בגג גמלוני. החזית פשוטה ביותר בעיצובה, כמעט ללא עיטורים, פרט לשתי דמויות מכונפות האוחזות בסמל המשפחה, המעוצבת במשולש הגמלון.

משני צידי בית האדון משוכים שני אגפים צרים וארוכים, שבחזיתם טור של אחת-עשרה קשתות בכל צד. אגפים אלה נועדו למתקנים, למחסנים ולציוד החקלאי של החווה. לאגפים האלה ניתן היה להגיע מן הבית תחת קירוי. האגפים ארוכים במיוחד ומעידים על צרכי אחסון רבים המעידים על שפע כלכלי של המשפחה. משפחת אמו החלה לגדל בשטחיה שבעמק הפו את צמחי התירס, שהגיעו זה לא כבר מן העולם החדש. בתמשיחי הקיר (פרסקו) המעטרים את חדרי האירוח שבבית ניתן לראות תיאורי אשכולות קלחי תירס בשל. גידול זה העלה בהרבה את רווחיה של המשפחה. בקצוות האגפים האלה, בחלק המרוחק ביותר מן הבית, מתרוממים שובכי יונים.

את עיטור קירותיהם של החדרים הפקיד פלאדיו בידיו של הצייר ג'ובאני בטיסטה זלוטי (Zelotti). חדר אחד מכונה בשם "חדר האומנויות" שכן הוא מציג האנשות של אומנויות ומדעים ובהן השירה, המוזיקה והאסטרונומיה. עיטורים אחרים מתייחסים לוונוס, אלת האהבה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדראה פלאדיו, ארבעת הספרים על אודות האדריכלות, תרגם לעברית רוני רייך בצירוף מבוא, הערות ומפתחות, הוצאת זמורה-ביתן-דביר, 1999, עמ' 149.
  • Bruce Bucher, Andrea Palladio, The Architect in his Time, Abbeville Press, New-York, 1998, pp. 139-145.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילה אמו בוויקישיתוף

קואורדינטות: 45°42′42.2″N 11°59′28.4″E / 45.711722°N 11.991222°E / 45.711722; 11.991222

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שני, פרק 14, עמ' 75; מהדורת ר' רייך, עמ' 149.