וילה קאתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילה קאתר

ויללה סיברט קאתראנגלית: Wilella Sibert Cather‏; 7 בדצמבר 1873 - 24 באפריל 1947) נמנית עם חשובי הסופרים באמריקה. את שמה עשתה בתיאורי החיים בארצות הברית, בספרים כמו "O Pioneers!", "אנטוניה שלי" ו-"Death Comes for the Archbishop".

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילה קאתר נולדה בחווה ב-בק קריק ולי, סמוך לוינצ'סטר, וירג'יניה. בשנת 1883 עברה וילה עם משפחתה לקאתרטון שבמחוז ובסטר, נברסקה. כעבור שנה עקרה המשפחה לרד קלאוד, עיר המחוז. בעיר זו עברו עליה שנות ילדותה והיא הייתה הרקע לספריה. בתקופת לימודיה באוניברסיטת נברסקה בלינקולן כתבה בקביעות בעיתון מדינת נברסקה.

לאחר הלימודים עברה לפיטסברג, שם לימדה אנגלית בבית ספר תיכון ועבדה ב"ירחון הבית". בהמשך קיבלה הצעת עבודה בכתב העת מק'לור בניו יורק. כתב העת הזה פרסם בהמשכים את הרומן הראשון שלה, "הגשר של אלכסנדר", שהושפע מאוד מהנרי ג'יימס.

מגיל צעיר מאוד דרשה וילה שיפנו אליה בשם "ויליאם".

וילה קאתר בסביבות 1912, עונדת מחרוזת שקיבלה משרה אורן ג'ואט

קריירת הכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1906 עברה קאתר לניו יורק להצטרף לסגל העריכה של מק'לור ובהמשך הייתה לעורכת הכללית (1908). כעיתונאית שאינה בוררת במילים, הייתה שותפה לכתיבת ביוגרפיה נוקבת וביקורתית מאוד של מרי בייקר אדי, מייסדת "מדע הנצרות" (Christian Science). הביוגרפיה הודפסה בהמשכים במק'לור ב-1907-1908 ויצאה כספר בשנה שלאחריה. שוחרי מדע הנצרות זעמו והשתדלו לקנות את כל העותקים; הספר הודפס מחדש בהוצאה של אוניברסיטת נברסקה בשנת 1993.

קאתר פגשה את הסופרת שרה אורן ג'ואט, שיעצה לה להשתחרר מהשפעתו של הנרי ג'יימס ולהסתמך ביתר שאת על זכרונות ילדותה בנברסקה. לצורך כתיבת הרומנים שלה חזרה אל הערבות לשאוב מהן השראה, ויצירותיה אלה קצרו הצלחה בקרב קהל הקוראים והמבקרים כאחד. בשנת 1923 זכתה בפרס פוליצר על ספרה "אחד משלנו" ("One of Ours"), שיצא בשנת 1922.

מבקרי הספרות כדוגמת ה. ל. מנקן היללו את כתיבתה על אנשים פשוטים בלשון פשוטה ומדוברת. סינקלר לואיס אמר, עם זכייתו בפרס נובל לספרות, שראוי היה שקאתר תזכה בו במקומו. ואולם מבקרי ספרות בשנים הבאות נטו לצדד בסופרים נסיוניים יותר ותקפו את קאתר, שמרנית פוליטית, על התעלמותה מן התלאות הממשיות של האנשים הפשוטים.

בשנת 1973 חלק דואר ארצות הברית כבוד לוילה קאתר בהדפסת דיוקנה על גבי בול. שמור לה מקום ב"היכל התהילה" של נברסקה. היא הייתה חברה ובת לוויה קרובה של זמרת האופרה אוליב פרמשטדט.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאתר ניהלה יחסים לסביים עם נשים אחדות, ביניהן אדית לואיס, שהייתה בת זוגה ושותפתה לדירה בגריניץ' וילג' במשך עשרות שנים. יש הטוענים, שבהסתירה את קשריה עם נשים אלה, הסתירה גם את תרומותיהן האפשריות לכתיבתה היוצרת.

קאתר מתה בשנת 1947 בניו יורק, בדירה שחלקה עם אדית לואיס, ונקברה בג'אפרי, ניו המפשייר. היא הורתה לשרוף את מכתביה האישיים לאחר מותה.

ציטטות אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הנעורים הם מקור העוצמה והיצירתיות."
  • "זה האושר: להתמזג כליל במשהו מושלם ונעלה."
  • "יש רק שניים או שלושה סיפורים אנושיים, והם חוזרים על עצמם שוב ושוב, נוקבים ועזים כמו הייתה זו להם הפעם הראשונה שהם מתרחשים."

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1. וודרס, ג'יימס לסלי, "וילה קאתר: חיים ספרותים",Woodress, James Leslie. Willa Cather: A Literary Life הוצאת אוניברסיטת נברסקה, אומהה, 1987
  • עמ' 571 - תאריך הולדתה של קאתר מאומת בתעודת לידה ובמכתב מ-22 בינואר 1874 של אביה, המזכיר אותה. כשעבדה במגזין מק'קלור, הודיעה קאתר שנולדה בשנת 1875. אחרי 1920 טענה ל-1876 כשנת לידתה, וזה התאריך שנחרת על מצבתה בניו המפשייר.

ספרה שתורגם לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילה קאתר בוויקישיתוף