וילט צ'מברליין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילט צ'מברליין
Wilt Chamberlain3.jpg

צ'מברליין במדי הארלם גלובטרוטרס

תאריך לידה 21 באוגוסט 1936
מקום לידה פילדלפיה שבפנסילבניה
תאריך פטירה 12 באוקטובר 1999 (בגיל 63)
עמדה סנטר
גובה 2.16 מטרים
מספר 13
מכללה קנזס
דראפט בחירה טריטוריאלית, 1959
פילדלפיה ווריורס
קבוצות
1958 - 1959
1959 - 1964
1965 - 1968
1968 - 1973
1973 - 1974
הארלם גלובטרוטרס
פילדלפיה/סן פרנסיסקו ווריורס
פילדלפיה 76'
לוס אנג'לס לייקרס
סן דייגו קונקוויסטנדורס
היכל התהילה חבר היכל התהילה של הכדורסל לשנת 1979

וילטון נורמן "וילט" צ'מברליין (אנגלית: Wilton Norman "Wilt" Chamberlain‏; 21 באוגוסט 1936 - 12 באוקטובר 1999) היה כדורסלן אפרו אמריקאי ששיחק בעמדת הסנטר בליגת ה-NBA.

צ'מברליין, הנחשב לאחד מגדולי הכדורסלנים בכל הזמנים, קבע שיאי נקודות וריבאונדים רבים שלא נשברו עד היום, בהם קליעת 100 נקודות במשחק אחד. הוא שיחק ב-NBA במשך 14 שנים, בהן היה שבע פעמים למלך הסלים ו-11 פעמים למלך הריבאונדים. הוא לקח חלק במשחק האולסטאר של ה-NBA‏ 13 פעמים, נבחר 7 פעמים לחמישיית העונה הראשונה, שלוש פעמים לחמישייה השנייה ופעמיים לחמישיית ההגנה של העונה.

נוסף על כך נבחר צ'מברליין ארבע פעמים במהלך הקריירה לשחקן המצטיין של העונה, זכה בשתי אליפויות ובתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר, נבחר להיכל התהילה של הכדורסל ובשנת 1996 נבחר כאחד מ-50 השחקנים הגדולים בהיסטוריית ה-NBA.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברליין נולד בפילדלפיה למשפחה בת 11 ילדים, מהם שרדו תשעה. בילדותו חלה בדלקת ריאות שכמעט קיפדה את חייו וגרמה לו להחמיץ שנת לימודים שלמה בבית הספר; כתוצאה מכך נותר שנה ומכיתה ד' ועד לסיום התיכון למד בכיתה עם אחותו ברברה, איתה פיתח קשר אישי קרוב.‏[1] בני משפחתו של צ'מברליין לא היו גבוהים במיוחד, הוריו היו בגובה של כ-1.75 מ'; אולם וילט התבלט בגובהו הרב כבר מגיל צעיר, וכשהיה בן 10 כבר התנשא לגובה של 183 ס"מ.‏[2] הוא היה ילד ספורטיבי, חובב אתלטיקה קלה, ובמיוחד אהב להתחרות בריצה, ודווקא את ענף הכדורסל לא אהב משום שהיה לדעתו "ענף לרכרוכיים",‏[3] אולם לבסוף החל לשחק בענף מכיוון שהיה זה ענף הספורט הפופולרי ביותר בפילדלפיה.‏[4]

צ'מברליין, שהתנשא לגובה של 2.11 מטרים כבר כשהיה בכיתה י',‏[5] למד בתיכון אוברברוק בעיר ושיחק בקבוצת הכדורסל של בית הספר שהתחרתה על אליפות הליגה הציבורית ("Philadelphia Public League"). לאוברבוק הייתה אחת ממגמות כדורסל התיכונים הטובות ביותר בארצות הברית, שעד שנות השבעים שלחה לליגת ה-NBA תריסר מבוגריה. רק תיכון דוויט קלינטון בניו יורק שלח באותן השנים בוגרים רבים יותר לליגה.‏[6]

במשחק הבכורה שלו בתיכון, קלע צ'מברליין 24 נקודות והוביל את בית הספר לניצחון. הוא קלע באותה העונה 31 נקודות בממוצע והוביל את קבוצתו לזכייה באליפות בתי הספר הציבוריים עם 11 ניצחונות מול הפסד יחיד. בנוסף היה באותה השנה לאלוף הליגה הציבורית בקפיצה לגובה. עד שנת 1980 היו נפגשות זוכת אליפות הליגה הציבורית עם זוכת טורניר ימק"א למשחק אחד על האליפות העירונית; צ'מברליין קלע באותו המשחק 29 נקודות מתוך 42 הנקודות של קבוצתו, אולם לא הצליח למנוע את הפסד קבוצתו בתוצאה 54-42.‏[7]

בעונתו הבאה הוביל צ'מברליין את קבוצת התיכון ל-19 ניצחונות ללא הפסד ולאליפות נוספת בליגה הציבורית. הוא קבע שיא ליגה חדש עם 71 נקודות מול תיכון רוקסבורו, ובמשחק על האליפות העירונית קלע 32 נקודות והוביל את קבוצתו לניצחון. בעונתו האחרונה בליגת התיכונים הוא הוביל את אוברבוק לאליפות נוספת בליגה הציבורית, תוך שבירת שיא הליגה אותו קבע עם 74 נקודות, שוב מול רוקסבורו; בהמשך העונה אף ניפץ את שיאו זה פעמיים כשרשם 78 נקודות ובשבוע לאחר מכן קלע 90 נקודות. הוא קלע בעונתו האחרונה 47 נקודות בממוצע למשחק, ועם 35 נקודות במשחק האליפות העירונית הוביל את קבוצתו לזכייה שנייה בתואר.‏[8]

בשלוש שנותיו בתיכון קלע צ'מברליין בממוצע 37 נקודות, והוביל את אוברבוק למאזן של 56 ניצחונות מול 3 הפסדים בלבד, לשלוש אליפויות של הליגה הציבורית ושתי אליפויות עירוניות.‏[8] בעונתו האחרונה בתיכון הוא גם זכה באליפות הליגה הציבורית בקפיצה לגובה, כשעבר 1.85 מטרים, ובהדיפת כדור ברזל עם תוצאה של 14.29 מטרים.‏[9] בתקופתו בתיכון קיבל את כינויו המפורסם "Wilt the Stilt" ‏(Stilt = קב גבוה) על ידי ג'ק ריאן, כתב ספורט מפילדלפיה - כינוי אותו תיעב צ'מברליין כל חייו.‏[10]

עם סיום לימודיו התיכוניים חיזרו אחרי צ'מברליין קבוצות רבות מליגת המכללות וניסו לפתותו לשחק בשורותיהן. אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס הבטיחה להפוך אותו לכוכב קולנוע, אוניברסיטת פנסילבניה הציעה לקנות לו תכשיטים ולמאמנו, ססיל מוסנזון, הציעה את תפקיד מאמן הקבוצה אם יצליח לשכנעו לבוא איתו לאוניברסיטה. בעליה של קבוצת פילדלפיה ווריורס, אדי גוטליב, אף הצליח לשנות את חוקי ה-NBA כך שיוכל לבחור בבחירה טריטוריאלית[הסבר 1] שחקן שלמד בתיכון בעיר, במידה שלא ישחק בקבוצת מכללות העונה על הקריטריונים לבחירתו בקבוצת NBA הקרובה פיזית למוסד הלימודים.‏[11]

בליגת המכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברליין דחה את הצעתה של אוניברסיטת פנסילבניה משום שהעדיף להתרחק מפילדלפיה, ואת הצעתה של אוניברסיטת קליפורניה משום שלא רצה לשחק בעיר גדולה. הוא בחר לבסוף באוניברסיטת קנזס לאחר שמאמנה האגדי של הקבוצה פוג אלן טס לפילדלפיה ושכנעו להצטרף אליו לאוניברסיטה. גם גוטליב, בעליה של קבוצת פילדלפיה ווריורס, עודד אותו לנסוע לקנזס, שלא הייתה קרובה פיזית מספיק לאף קבוצת NBA לבחירה הטריטוריאלית. בחירתו של וילט זכתה להמולה תקשורתית; לאחר חבירתו לאוניברסיטת קנזס, המגזין לייף, שהיה הפופולרי ביותר במדינה, הקדיש לניסיונות לגייסו לאוניברסיטאות השונות מאמר בן חמישה עמודים.‏[12]

צ'מברליין ערך הופעה ראשונה לעיני הקהל המקומי כששיחק עם חבריו לשנה הראשונה בקבוצה במשחק ידידות מול נבחרת האוניברסיטה הבוגרת.[הסבר 2] הוא קלע באותו המשחק 42 נקודות, לקח 29 כדורים חוזרים והוביל את שחקני השנה הראשונה לניצחון על הקבוצה הבוגרת, דבר שלא קרה קודם לכן מעולם. בסיום עונת ה"פרשמן", אילצה הנהלת האוניברסיטה את פוג בן ה-70 לפרוש לגמלאות, בדומה ליתר חברי הסגל האקדמי בגיל זה, ומינתה תחתיו למאמן הקבוצה את עוזרו, דיק הארפ. צ'מברליין, שהיה ממורמר מכך שלא יזכה לשחק תחת המאמן ששכנעו לבוא לאוניברסיטה, הפנה את תסכולו להארפ ופיתח עמו מערכת יחסים עכורה.‏[13]

במשחקו הראשון בקריירת המכללות פגש צ'מברליין את שחקני אוניברסיטת נורת'ווסטרן. הוא קלע 52 נקודות וקלט 31 ריבאונדים, והעמיד שיא קליעה למשחק בקבוצת האוניברסיטה ושיא של ליגת המכללות לנקודות בהופעת הבכורה העומדים עד היום.‏[14] לאחר פתיחת עונה של 12 ניצחונות רצופים, הוביל צ'מברליין את קבוצתו לטורניר אליפות המכללות בכדורסל. משחקי אזור המערב התיכון התקיימו באותה השנה בדאלאס, בה הייתה נהוגה באותן השנים הפרדה גזעית. בית המלון בו הייתה צריכה הקבוצה להתארח בעת המשחקים סירב לארח את צ'מברליין וחברו לקבוצה מוריס קינג שהיו כהי עור, ועל מנת שלא להפריד בין השחקנים בקבוצה מצא הארפ מלון מחוץ לעיר שהסכים לארח את הקבוצה כולה. במשחקים עצמם התמודדה הקבוצה מול שתי אוניברסיטאות (SMU ואוניברסיטת אוקלהומה סיטי) בהן שיחקו רק שחקנים לבנים. קנזס שיחקה בטורניר תוך שהיא סופגת קריאות גזעניות ויריקות מהקהל, ונאלצה לחזור למלון תוך ליווי משטרתי. עם זאת, הקבוצה הצליחה לנצח את שני המשחקים ולהעפיל אל הפיינל פור.‏[15]

לאחר שגברה בחצי הגמר על אוניברסיטת סן פרנסיסקו בתוצאה 56-80, פגשה קנזס בגמר אליפות המכללות את אוניברסיטת צפון קרוליינה, שהגיעה למשחק לאחר עונה נטולת הפסדים. בדומה לקבוצות רבות לאורך העונה, שיחקה צפון קרוליינה בשיטה של הגנה אזורית, שאיפשרה לה לשמור על צ'מברליין עם מספר שחקנים בו זמנית מתחת לסל. בהתקפה שיחק ג'ו קוויג, הסנטר של צפון קרוליינה, רחוק יחסית מהסל, ואילץ את צ'מברליין לצאת ולשמור עליו, דבר שאיפשר לצפון קרוליינה לנצל את יתרון הגובה שלהם בארבע העמדות האחרות כדי לשלוט בכדורים החוזרים.‏[16] המשחק, שנחשב לאחד ממשחקי הגמר הטובים בהיסטוריה של ליגת המכללות,‏[17] הסתיים רק לאחר שלוש הארכות בניצחונה של צפון קרוליינה בתוצאה 53-54. צ'מברליין, שקלע במשחק 23 נקודות, הוריד 14 ריבאונדים ונבחר לשחקן המצטיין של הפיינל פור, הגדיר לימים את המשחק כהפסדו המר ביותר בקריירה.‏[16]

בעונתו השלישית בליגה המשיך צ'מברליין לבטא דומיננטיות רבה, ורשם לאורך העונה 30.1 נקודות בממוצע, שיא נקודות למשחק שטרם נשבר עד היום. במהלך העונה הוא החמיץ שלושה משחקים בשל דלקת ביותרת האשך, שלדבריו התפתחה עקב מכה שספג במהלך משחק. בשלושת המשחקים בהם נעדר הפסידה קבוצתו, ובסיום העונה סיימה קנזס עם מאזן של 18 ניצחונות מול 5 הפסדים, סיימה במקום השני בחטיבה ופספסה את ההעפלה לטורניר אליפות המכללות.‏[18]

לאחר שלוש עונות מאס צ'מברליין בכדורסל המכללות, והחליט לעזוב את האוניברסיטה על מנת להרוויח כסף ולפרנס את משפחתו. הוא מכר למגזין לוק תמורת 10,000 דולר[הסבר 3] את הזכויות לפרסום מאמר בשם "Why I Am Leaving College", בו סיפר החלטתו על לפרוש ובו ביקר גם את הטקטיקה הקשוחה שננקטה על ידי היריבות נגדו.‏[18]

קריירה מקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארלם גלובטרוטרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותן השנים לא איפשרה ליגת ה-NBA לכדורסלנים לשחק בליגה בטרם השלימו בני המחזור שלהם את לימודיהם הגבוהים. מכיוון שצ'מברליין עזב את האוניברסיטה אחרי שלוש שנים מתוך הארבע, נותרה לו שנה בה לא יכול היה לחתום בקבוצה בליגה המקצוענית. הוא הצטרף להארלם גלובטרוטרס, קבוצה אותה העריץ בילדותו, וחתם על חוזה לשנה אחת תמורת סכום של 50,000 דולר.‏[19]

בשנה שבה שיחק בגלובטרוטס, יצא צ'מברליין לראשונה בחייו מארצות הברית ותר ברחבי מערב אירופה עם קבוצתו במשחקי הראווה. במהלך סיבובי ההופעות הם הגיעו גם לברית המועצות, ואף פגשו את ניקיטה חרושצ'וב בלב המלחמה הקרה. בתקופתו במדי הגלובטרוטרס שיחק צ'מברליין בעמדות הגארד השמורות על פי רוב לשחקנים נמוכי קומה יחסית, משום שבעמדת הסנטר שיחק מדולארק למון, דבר שסייע לו לשפר את יכולת הכדרור והשליטה בכדור.‏[20] צ'מברליין אהב את תקופתו בקבוצה, את משחקי הראווה לשם ההנאה, ללא המתח והציפייה שישבור שיאים.‏[21]

פילדלפיה/סן פרנסיסקו ווריורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברליין נאבק בביל ראסל

צ'מברליין נבחר בדראפט ה-NBA על ידי פילדלפיה ווריורס בבחירה טריטוריאלית. טרם חתימתו של צ'מברליין בקבוצה, היה בוב קוזי כוכבה של בוסטון סלטיקס לשחקן המשתכר את השכר הגבוה בליגה עם חוזה של 25,000 דולר לעונה; צ'מברליין חתם על חוזה לעונה אחת תמורת 30,000 דולר והפך לשחקן בעל החוזה הגבוה בליגה. בחמישייה המורכבת מילידי פילדלפיה שיחק צ'מברליין לצידם של ארני בק, פול אריזין, טום גולה וגאי רוג'רס, יריבו במשחקי התיכונים. למאמן הקבוצה מונה ניל ג'ונסטון, שחקן הקבוצה שהיה מלך הסלים של ה-NBA שלוש פעמים ונאלץ לפרוש עקב בעיות בברכיו.‏[22]

צ'מברליין פתח בסערה את עונת הרוקי שלו. בהופעת הבכורה שלו, מול ניו יורק ניקס במדיסון סקוור גארדן, הוא קלע 43 נקודות, הוריד 28 ריבאונדים וחסם תריסר כדורים.[הסבר 4] כבר במשחקו השלישי בקריירה, מול סירקיוז נשיונלס, קלע 41 נקודות, הוריד 40 כדורים חוזרים והיה לשחקן הראשון בהיסטוריה, ועד כה היחיד, שרושם משחק של 40-40. המשחק הבא של קבוצתו, מול בוסטון סלטיקס, הפגיש את צ'מברליין לראשונה עם ביל ראסל, הנחשב גם הוא לאחד מגדולי הסנטרים בהיסטוריה. צ'מברליין קלע 30 נקודות מול 28 של ראסל בניצחונה של בוסטון, במשחק שהיה לראשון ביריבות ארוכת שנים הנחשבת עד היום לאחת היריבויות הגדולות בהיסטוריה של ליגת ה-NBA.‏[23] הוא נבחר להשתתף במשחק האולסטאר, ואף נבחר לשחקן המצטיין של המשחק. צ'מברליין סיים את עונת הבכורה שלו בליגה עם 2,707 נקודות (37.6 נקודות למשחק) וקבע את שיא הליגה לנקודות בעונה, ואף היה לראשון שקולע מעל 30 נקודות בממוצע עונתי. הוא הוסיף שיא ליגה של 1,941 ריבאונדים (27.0 למשחק), הישג אותו לא הצליח מעולם לשחזר איש, מלבד צ'מברליין עצמו,‏[24] וזכה הן בתואר רוקי השנה ב-NBA והן בתואר השחקן המצטיין של העונה, הישג אותו שחזר רק וס אנסלד.

במשחקי הפלייאוף גברה פילדלפיה בשלושה משחקים על סירקיוז בסיבוב הראשון 1-2, ופגשה בגמר המזרח את בוסטון סלטיקס שהעפילה אוטומטית לסדרה.[הסבר 5] מאמנה של בוסטון, רד אאורבך, הורה לטום היינסון לשמור על צ'מברליין צמוד ואגרסיבי לאורך הסדרה, דבר שהוביל לפציעתו של וילט במפרק האצבע במשחק השני בסדרה. על אף הפציעה לקח צ'מברליין חלק במשחק השלישי בסדרה, בו המשיך הינסון בשמירה האגרסיבית והגביל את צ'מברליין הפצוע ל-12 נקודות בלבד באותו המשחק. על אף שבמשחק החמישי קלע 50 נקודות, לא הצליח צ'מברליין למנוע את הפסד קבוצתו בשישה משחקים 4-2. חרף הצטיינותו בעונת הבכורה בליגה, שקל צ'מברליין פרישה מכדורסל כבר בסיום אותה העונה בשאיפה להתחרות באתלטיקה ולשבור את שיא העולם בקרב עשרה. למרות ששקל פרישה, ועל אף שקיבל הצעה מהארלם גלובטרוטס לשוב לשורות הקבוצה תמורת סכום של 125,000 דולר, בחר צ'מברליין להישאר בפילדלפיה וחתם לשלוש שנים בקבוצה תמורת 65,000 דולר לעונה.‏[25]

צ'מברליין המשיך בדומיננטיות רבה במדי הווריורס. הוא קלע 38.4 נקודות למשחק, כמעט 32% מסך הנקודות של קבוצתו והיה שוב למלך הריבאונדים של הליגה עם שיא קריירה של 27.2 למשחק - 36.2% מסך הכדורים החוזרים של פילדלפיה. במשחק מול בוסטון סלטיקס הוא קטף 55 כדורים חוזרים, שיא ריבאונדים למשחק שטרם נשבר עד היום,‏[26] ובמהלך העונה כולה הוריד 2,149 - שיא הריבאונדים לעונה בהיסטוריה.‏[24] אולם יכולתו האישית של צ'מברליין לא באה לידי ביטוי כהצלחה קבוצתית ופילדלפיה הודחה בסוויפ של שלושה משחקים בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף. צ'מברליין התקשה להסתדר עם ג'ונסטון, אותו לא כיבד כמאמן. לאחר הכישלון פוטר ג'ונסטון מהקבוצה ובמקומו מונה פרנק מגוויר, שאימן את צפון קרוליינה בניצחון על קנזס של צ'מברליין בשלוש הארכות בגמר אליפות טורניר המכללות ב-1957.‏[27]

בסיכום כל הקריירה שלו, אשר נסתיימה בשנת 1973 במדי קבוצת סן דייגו מליגת ה-ABA, קלע צ'מברליין 30.06 נקודות בממוצע למשחק וקלט 22.9 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. שיא הנקודות לקריירה נשבר על ידי מייקל ג'ורדן (30.12 נקודות למשחק) ושיאו בקליטת כדורים חוזרים במשך הקריירה שריר וקיים עד היום.

כמו כן, צ'מברליין הוא השחקן היחידי בהיסטוריה של הכדורסל אשר השיג דאבל טריפל דאבל, כשצבר ב-2 בפברואר 1968 22 נקודות, 25 כדורים חוזרים ו-21 אסיסטים נגד דטרויט פיסטונס.

בעונת 1996-1997, שנת היובל לליגת ה-NBA, נבחר כאחד מ-‏50 השחקנים הגדולים של הליגה בכל הזמנים.

פילדלפיה 76'[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוס אנג'לס לייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת ה-NCAA[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים נקודות
1956/1957 קנזס 27 46.8% 62.7% 18.9 29.6
1957/1958 קנזס 21 47.3% 60.8% 17.5 30.1
קריירה 48 47.0% 61.9% 18.3 29.9

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים נקודות
1959/1960 ווריורס 72 46.4 46.1% 58.2% 27.0 2.3 37.6
1960/1961 ווריורס 79 47.8 50.9% 50.4% 27.2 1.9 38.4
1961/1962 ווריורס 80 48.5 50.6% 61.3% 25.7 2.4 50.4
1962/1963 ווריורס 80 47.6 52.8% 59.3% 24.3 3.4 44.8
1963/1964 ווריורס 80 46.1 52.4% 53.%1 22.3 5.0 36.9
1964/1965 ווריורס 38 45.9 49.9% 41.6% 23.5 3.1 38.9
1964/1965 פילדלפיה 35 44.5 52.8% 52.6% 22.3 3.8 30.1
1965/1966 פילדלפיה 79 47.3 54.0% 51.3% 24.6 5.2 33.5
1966/1967 פילדלפיה 81 45.5 68.3% 44.1% 24.2 7.8 24.1
1967/1968 פילדלפיה 82 46.8 59.5% 38.0% 23.8 8.6 24.3
1968/1969 לייקרס 81 45.3 58.3% 44.6% 21.1 4.5 20.5
1969/1970 לייקרס 12 42.1 56.8% 44.6% 18.4 4.1 27.3
1970/1971 לייקרס 82 44.3 54.5% 53.8% 18.2 4.3 20.7
1971/1972 לייקרס 82 42.3 64.9% 42.2% 19.2 4.0 14.8
1972/1973 לייקרס 82 43.2 72.7% 51.0% 18.6 4.5 13.2
קריירה 1045 45.8 54.0% 51.1% 22.9 4.4 30.1

בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים נקודות
1959/1960 ווריורס 9 46.1 49.6% 44.5% 25.8 2.1 33.2
1960/1961 ווריורס 3 48.0 48.9% 55.3% 23.0 2.0 37.0
1961/1962 ווריורס 12 48.0 46.7% 63.6% 26.6 3.1 35.0
1963/1964 ווריורס 12 46.5 54.3% 47.5% 25.2 3.3 34.7
1964/1965 פילדלפיה 11 48.7 53.0% 55.9% 27.2 4.4 29.3
1965/1966 פילדלפיה 5 48.0 50.9% 41.2% 30.2 3.0 28.0
1966/1967 פילדלפיה 15 47.9 57.9% 38.8 29.1 9.0 21.7
1967/1968 פילדלפיה 13 48.5 53.4% 38.0% 24.7 6.5 23.7
1968/1969 לייקרס 18 46.2 54.5% 39.2% 24.7 2.6 13.9
1969/1970 לייקרס 18 47.3 54.9% 40.6% 22.2 4.5 22.1
1970/1971 לייקרס 12 46.2 45.5% 51.5% 20.2 4.4 18.3
1971/1972 לייקרס 15 46.9 56.3% 49.2% 21.0 3.3 14.7
1972/1973 לייקרס 17 47.1 55.2% 50.0% 22.5 3.5 10.4
קריירה 160 47.2 52.2% 46.5% 24.5 4.2 22.5

חייו הפרטיים מחוץ לכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 באוקטובר 1999 הוא נפטר בשנתו מהתקף לב, בגיל 63.

פרופיל כשחקן והשפעתו על הענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הוא היה הכוח הבלתי ניתן לעצירה בכדורסל. הכוח ההתקפי הכביר ביותר שהמשחק ראה"

אנציקלופדיית ה-NBA.‏[19]

צ'מברליין נחשב לאחד מגדולי הסנטרים בכל הזמנים, והיה אחד הספורטאים הדומיננטיים ביותר בתולדות הליגה. נוסף על גובהו הרב, ניחן צ'מברליין ביכולות אתלטיות חריגות ודיווחים מאותן השנים מספרים כי היה מסוגל לרוץ 40 יארד (כ-36.5 מטר) ב-4.4 שניות ולנתר לגובה של 50 אינץ' (כ-1.27 מטר).‏[28] הוא לקח לאורך הקריירה 23,924 כדורים חוזרים, יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה של ה-NBA; היה מלך הסלים שבע פעמים ברציפות, הישג אותו שחזר רק מייקל ג'ורדן; והיה למלך הריבאונדים 11 פעמים ב-14 שנותיו בליגה.‏[19]

צ'מברליין מחזיק עד היום בעשרות שיאים אישיים בליגת ה-NBA. הוא השחקן היחיד שקלע מעל 4,000 נקודות בעונה, ומחזיק בארבע מחמש עונות הקליעה הטובות בהיסטוריה.‏[29] איש מלבדו לא הצליח מעולם לתפוס מעל 2,000 כדורים חוזרים בעונה וכל שבע עונות הריבאונד הטובות בהיסטוריה רשומות על שמו.‏[30] נוסף על כך, נודע צ'מברליין בכושרו הגופני החריג. הוא הוביל את ליגת ה-NBA במספר הדקות בהן שיחק במשך 8 עונות, יותר מכל שחקן אחר, בהן חמש שנים רצופות, ומחזיק בשיא הליגה לממוצע דקות בקריירה (45.8 דקות) ובשיא לממוצע דקות למשחק בעונה אחת עם 48.5.‏[31]

צ'מברליין מחזיק גם בשיא הנקודות במשחק, כשקלע 100 נקודות מול ניו יורק ניקס בשנת 1962, ובשיא הריבאונדים למשחק עם 55 מול בוסטון סלטיקס באותה העונה, בה גם קלע ממוצע שיא בכל הזמנים עם 50.4 נקודות למשחק. הוא היה ארבע פעמים לשחקן המצטיין של העונה, והיה לסנטר היחיד בהיסטוריה שהוביל את הליגה באסיסטים.‏[32] חרף יכולתו האישית הגבוהה, ספג צ'מברליין ביקורת על כך שהוא מתרכז יתר על המידה בהשגת סטטיסטיקה אישית על חשבון ניצחונות קבוצתו. צ'מברליין ספג קריאות בוז במגרשים אליהם הגיע, עניין אותו פטר באימרה "איש אינו מריע לגולית", ונאבק בתדמית ה"לוזר" שדבקה בו לאחר שבכל חמש הפעמים שפגשה קבוצתו את בוסטון של ביל ראסל בפלייאוף הייתה ידו של ראסל על העליונה.‏[32]

השפעתו על חוקי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדומיננטיות הרבה של צ'מברליין הובילה את הנהלות ליגת המכללות וליגת ה-NBA לערוך שינויים בחוקת הכדורסל על מנת לנסות ולהצר את צעדיו. נקודת התורפה במשחקו הייתה זריקות העונשין, אותן היה קולע באחוזים נמוכים (לאורך הקריירה קלע 51.1% בלבד). על מנת להתגבר על חולשה זו, היה צ'מברליין לוקח תנופה של כשלושה צעדים ומטביע את הכדור לסל לאחר שזינק מקו העונשין. מהלך זה הוביל את הנהלת הליגות לשנות את החוק שאוסר לדרוך מעבר לקו העונשין לפני שחרור הכדור, לחוק המחייב לבצע את הזריקה מתוך מחצית העיגול של קו העונשין, כך שצ'מברליין נאלץ לזרוק את הכדור כיתר חבריו.‏[33]

חוק נוסף שנחקק עוד בימיו במכללות הוא האיסור להחזיר את הכדור למגרש מתחת לסל. זאת לאחר שצ'מברליין וחבריו החלו לעמוד בהוצאה מהחוץ מתחת לסל היריבה. השחקן שהחזיר את הכדור לתחומי המגרש היה עומד מאחורי הסל וזורק את הכדור מעל הקרש לכיוון הטבעת, וצ'מברליין היה מנצל את ממדיו וכוחו על מנת לתפוס את הכדור באוויר ולהטביעו אל הסל.‏[33] בעונת הרוקי ב-NBA, נהג צ'מברליין לעמוד עם הגב לסל על קצה הבקבוק לצד הסל, להישען על השחקן המגן תוך ניצול יתרונו הפיזי ולגלגל את הכדור מקצות האצבעות אל הסל. על מנת שלא יוכל לעמוד כה קרוב אל הסל, החליטה הנהלה ה-NBA להרחיב את הצבע מ-12 רגל (כ-3.6 מטר) ל-16 רגל (כ-4.8 מטר).‏[34]

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילט צ'מברליין בוויקישיתוף

ביאורים והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנת 1949 ועד 1965, על מנת להגביר את פופולריות ליגת ה-NBA הצעירה, יכולה הייתה קבוצה לבחור בדראפט שחקן מכללות מקומי תמורת ויתור על בחירת הסיבוב הראשון של הקבוצה, ובלבד שהמכללה בה שיחק נמצאת במרחק של עד 50 מייל מאולמה הביתי של הקבוצה
  2. ^ עד שנת 1971 לא הורשו שחקני השנה הראשונה באוניברסיטה לשחק במדי קבוצת הכדורסל בליגת המכללות. בליגת ה-NCAA לקחו חלק רק שחקני הנבחרת הבוגרת, שהורכבה מתלמידי השנה השנייה עד הרביעית.
  3. ^ לצורך ההשוואה, המשכורת הממוצעת לשחקן בליגת ה-NBA באותן השנים הייתה כ-9,000 דולר לשנה.
  4. ^ עד עונת 1973/1974 לא נרשמו חסימות כדור כסטטיסטיקה רשמית.
  5. ^ בשנת 1960 העפילו לפלייאוף שש קבוצות בלבד, שלוש מהמזרח ושלוש מהמערב. הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר בכל אזור העפילה אוטומטית לגמר האזורי, שהתקיים בשיטת "הטוב מ-7" ואילו שתי הקבוצות הנותרות התחרו על הכרטיס לגמר האזורי בסדרת "הטוב מ-3".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Robert Cherry, Wilt:Larger than life p.3
  2. ^ Wilt:Larger than life p.9
  3. ^ Wilt:Larger than life p.8
  4. ^ Wilt:Larger than life p.19
  5. ^ Wilt:Larger than life p.22
  6. ^ Wilt:Larger than life p.19-20
  7. ^ Wilt:Larger than life p.25-26
  8. ^ 8.0 8.1 Wilt:Larger than life p.27-35
  9. ^ Wilt:Larger than life p.35
  10. ^ Wilt:Larger than life p.22
  11. ^ Wilt:Larger than life p.26-37
  12. ^ Wilt:Larger than life p.36-38
  13. ^ Wilt:Larger than life p.46-47
  14. ^ Wilt:Larger than life p.48
  15. ^ Wilt:Larger than life p.52-53
  16. ^ 16.0 16.1 Wilt:Larger than life p.54-57
  17. ^ College basketball's greatest games באתר ESPN
  18. ^ 18.0 18.1 Wilt:Larger than life p.68-71
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 וילט צ'מברליין באנציקלופדיית ה-NBA
  20. ^ Wilt:Larger than life p.78-83
  21. ^ 'Doing just fine, my man' באתר ספורטס אילוסטרייטד
  22. ^ Wilt:Larger than life p.89-90
  23. ^ Wilt:Larger than life p.93-95
  24. ^ 24.0 24.1 NBA & ABA Single Season Leaders and Records for Total Rebounds באתר basketball-reference.com
  25. ^ Wilt:Larger than life p.96-99
  26. ^ Most rebounds by one player in singel game
  27. ^ Wilt:Larger than life p.99-100
  28. ^ The Big Dipper died at age 63, but his legend will live on forever באתר הווריורס
  29. ^ NBA & ABA Single Season Leaders and Records for Points
  30. ^ NBA & ABA Single Season Leaders and Records for Total Rebounds
  31. ^ Wilt Chamberlain’s NBA Records באנציקלופדית ה-NBA
  32. ^ 32.0 32.1 Wilt battled 'loser' label
  33. ^ 33.0 33.1 Stilt, Wilt, Responsible For 2 Rule Changes כתבה בעיתון "טולדו בלייד", 28 בנובמבר 1956
  34. ^ Wilt Chamberlain: An Appreciation באנציקלופדיית ה-NBA


MVP של העונה הסדירה ב-NBA

1956: פטיט | 1957: קוזי | 1958: ראסל | 1959: פטיט | 1960: צ'מברליין | 1961: ראסל | 1962: ראסל | 1963: ראסל | 1964: רוברטסון | 1965: ראסל | 1966: צ'מברליין | 1967: צ'מברליין | 1968: צ'מברליין | 1969: אנסלד | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: עבדול-ג'באר | 1973: קאונס | 1974: עבדול-ג'באר | 1975: מקאדו | 1976: עבדול-ג'באר | 1977: עבדול-ג'באר | 1978: וולטון | 1979: מלון | 1980: עבדול-ג'באר | 1981: אירווינג | 1982: מלון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: בירד | 1986: בירד | 1987: ג'ונסון | 1988: ג'ורדן | 1989: ג'ונסון | 1990: ג'ונסון | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: בארקלי | 1994: אולאג'ואן | 1995: רובינסון | 1996: ג'ורדן | 1997: מלון | 1998: ג'ורדן | 1999: מלון | 2000: אוניל | 2001: אייברסון | 2002: דאנקן | 2003: דאנקן | 2004: גארנט | 2005: נאש | 2006: נאש | 2007: נוביצקי | 2008: בראיינט | 2009: ג'יימס | 2010: ג'יימס | 2011: רוז | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: דוראנט

MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג

רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס

MVP של סדרת הגמר ב-NBA

1969: וסט | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: צ'מברליין | 1973: ריד | 1974: האבליצ'ק | 1975: בארי | 1976: וייט | 1977: וולטון | 1978: אנסלד | 1979: ד. ג'ונסון | 1980: מ. ג'ונסון | 1981: מקסוול | 1982: מ. ג'ונסון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: עבדול-ג'באר | 1986: בירד | 1987: מ. ג'ונסון | 1988: וורת'י | 1989: דיומרס | 1990: תומאס | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: ג'ורדן | 1994: אולאג'ואן | 1995: אולאג'ואן | 1996: ג'ורדן | 1997: ג'ורדן | 1998: ג'ורדן | 1999: דאנקן | 2000: אוניל | 2001: אוניל | 2002: אוניל | 2003: דאנקן | 2004: בילאפס | 2005: דאנקן | 2006: וייד | 2007: פארקר | 2008: פירס | 2009: בראיינט | 2010: בראיינט | 2011: נוביצקי | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: לאונרד