ויליאם ג'נינגס ברייאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם ג'נינגס בריאן

ויליאם ג'נינגס בריאןאנגלית: William Jennings Bryan;‏ 19 במרץ 1860 - 26 ביולי 1925), פוליטיקאי אמריקני בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים. הוא היה מנהיג האגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית, והתמודד מטעמה במירוץ לנשיאות ארצות הברית שלוש פעמים (ב-1896, 1900 ו-1908). הוא יצג את מדינת נברסקה בקונגרס של ארצות הברית ושירת בתפקיד מזכיר המדינה של ארצות הברית תחת הנשיא וודרו וילסון בשנים 1913-1916. ברייאן השתייך לזרם הפרסביטריאניזם בנצרות והיה נוצרי אדוק, תומך בדמוקרטיה עממית, יריב של תומכי תקן הזהב, הבנקים ותאגידי מסילות הרכבת, מנהיג תנועת הכסף החופשי, פעיל שלום, תומך בחוק היובש, ומתנגד לדרוויניזם בגלל סיבות דתיות. באמצעות קולו העמוק וסיוריו ברחבי המדינה, הוא נודע בתור אחד מהנואמים המבריקים ביותר של אותה תקופה. בגלל אמונתו בטובם ובצדקתם של האנשים הפשוטים, הוא כונה "הפשוט הגדול".

בבחירות הצמודות של 1896 ו-1900, הוא נוצח בידי ויליאם מקינלי אולם שמר על שליטה במפלגה הדמוקרטית. כשהוא נואם מעל 500 נאומים ב-1896, ברייאן ביסס את המנהג של מועמדים לנשיאות לנאום ברחבי המדינה, בתקופה שבה מועמדים אחרים נשארו בביתם. בשלוש התמודדויותיו לנשיאות, הוא קידם את מדיניות הכסף החופשי ב-1896, התנגדות לאימפריאליזם ב-1900 וחיסול מונופולים ב-1908, כשהוא קורא לדמוקרטים להילחם נגד התאגידים והבנקים ולאמץ את הרפובליקניזם. הנשיא וילסון מינה אותו להיות מזכיר המדינה ב-1913, אולם מדיניותו של וילסון כלפי גרמניה לאחר הטבעת ה"לוסיטניה" ב-1915 גרמה לו להתפטר במחאה. ב-1920 הוא היה מבין התומכים הגדולים ביותר של התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית, ותקף את הדרוויניזם ואת תורת האבולוציה, במיוחד במשפט הקופים ב-1925. חמישה ימים לאחר שזכה במשפט, ברייאן מת בשנתו.

רקע וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייאן בצעירותו

ויליאם ג'נינגס ברייאן נולד באילינוי, לסילאס לייארד ברייאן ולמריה אליזבת' ג'נינגס ברייאן. אמו של ברייאן הייתה ממוצא אנגלי. אמו הצטרפה לכנסייה הבפטיסטית, כך שברייאן נכח בכנסייה המתודיסטית בבקרי ראשון ובכנסייה הבפטיסטית בצהריים. בגיל 14, הצטרף לפרסביטריאניזם. אביו, סילאס, היה ממוצא סקוטי-אירי, והיה מתומכי הגישה הדמוקרטית של אנדרו ג'קסון. סילאס נבחר לסנאט של אילינוי, אולם ב-1860 לא הצליח להיבחר שוב.

עד לגיל 10, ברייאן חונך בביתו, ומצא בתנ"ך תמיכה בהתנגדות להימורים ולאלכוהול. ב-1874, נשלח לג'קסונוויל כדי ללמוד. לאחר סיום לימודיו, למד משפטים בשיקגו. לקראת סיום התואר שלו, פגש את מרי אליזבת' ביירד, איתה התחתן ב-1884. לאחר שנהיה עורך דין, עבר ללינקולן, נברסקה. ב-1890, לאחר ניצחון הדמוקרטים בבחירות לקונגרס, נבחר לקונגרס מטעם המפלגה הדמוקרטית, ונבחר לכהונה נוספת ב-1892. ב-1894, ניסה לרוץ לסנאט, אולם הפסיד.

בחירות ראשונות ב-1896[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה רפובליקנית שלועגת לנאום "צלב הזהב" של ברייאן

לברייאן היה כישרון בנאום. בעקבות נאומים ופגישות שערך, נוסדה ליגת הכסף הלאומית. מטרתה של הליגה הייתה להצמיד את הדולר גם למתכת הכסף, על מנת לאפשר הדפסה של יותר דולרים. באותה תקופה, חוואים רבים תמכו בהעלאת כמות הכסף על מנת שיוכלו לקבל מחירים גבוהים יותר עבור התוצרת שלהם, בניגוד לבנקאים שפחדו מאינפלציה. תומכי הכסף החופשי הצליחו להשתלט על כמה סניפים מקומיים של המפלגה הדמוקרטית.

בשנת 1896, בהיותו בן 36, נאם ברייאן בחריפות, בוועידת המפלגה הדמוקרטית, כנגד המפלגה הרפובליקנית, שבה משלו אילי ההון הקפיטליסטים, "לא נרשה לכם לצלוב את האנושות על צלב של זהב". "נאום צלב הזהב" נחשב אחד הנאומים החשובים ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה בארצות הברית. האידאולוגיה העממית של בריאן וכשרונו הרטורי הביא לבחירתו למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.

כרזת בחירות דמוקרטית

דמוקרטי הבורבון, האגף הפרו עסקי של המפלגה שתמך בנשיא גרובר קליבלנד, נוצחו, והצירים הכפריים ותומכי הכסף החופשי תמכו בברייאן, שנהיה המועמד הצעיר ביותר שהיה מועמד לנשיאות ארצות הברית מטעם מפלגה גדולה- הוא היה בן 36, מבוגר בשנה אחת מהגיל המינימלי שנדרש מאדם כדי להיות הנשיא. דמוקרטי הבורבון הקימו מפלגה עצמאית והעמידו נגד ברייאן את ג'ון פלמר.

ברייאן גם נתמך בידי המפלגה הפופוליסטית ורפובליקנים שתמכו בכסף החופשי. הרפובליקנים תמכו בויליאם מקינלי, תחת מצע שקרא לשגשוג לכולם באמצעות גידול תעשייתי, מכסי מגן גבוהים ותמיכה בתקן הזהב. ברייאן דרש הצמדה של הדולר לכסף ולזהב ביחד, ביחס של 16 דולרי כסף לדולר זהב אחד.

ברייאן מוצג כנחש פופוליסטי שבולע את המפלגה הדמוקרטית

באוגוסט, הרפובליקנים גילו שברייאן מנצח אותם בדרום ובמערב המדינה, אולם שהוא מפסיד בצפון-מזרח המדינה. נראה כאילו ברייאן מוביל גם במערב התיכון, ולכן הרפובליקנים ריכזו את מאמצם שם. הם קראו לברייאן פנאט דתי ואנרכיסט שיהרוס את הכלכלה. בסוף ספטמבר, הרפובליקנים הרגישו שהם מובילים מספיק במערב התיכון והדגישו שמקינלי יביא שגשוג לכולם. מקינלי זכה לתמיכה נאה בקרב מעמד הביניים, עובדי המפעלים ומסילות הרכבת, החוואים המשגשגים, והקהילה הגרמנית שהתנגדה לכסף חופשי. ברייאן נאם 500 נאומים ב-27 מדינות. מקינלי זכה ב-271 אלקטורים לעומת 176.

מלחמה ושלום: 1898‏-1900[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייאן תמך במלחמת ארצות הברית-ספרד ב-1898, וטען ששלום עולמי לא יבוא עד שהצדק ישלוט במדינות העולם. ברייאן התנדב לצבא אך בגלל מחלה לא נלחם. לאחר המלחמה, ברייאן התנגד לסיפוח הפיליפינים, וטען שארצות הברית לא צריכה להצטרף למירוץ האימפריאליסטי.

הבחירות ב-1900[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייאן מציג לדוד סם את המצע הדמוקרטי

ברייאן רץ כמועמד אנטי-אימפריאליסטי ב-1900, ומצא את עצמו באותו צד כמו המיליונרים שהתנגדו אליו. הרפובליקנים לעגו לברייאן ואמרו שהוא לא החלטי, ואף קישרו אותו עם דמות האריה הפחדן מהספר "הקוסם מארץ עוץ". למרות זאת, ברייאן הפסיד בבחירות שוב וגם איבד את השליטה בכמה ממדינות המערב. הפעם מקינלי זכה ב-296 אלקטורים לעומת 155.

הבחירות ב-1908[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייאן נואם ב-1908

ב-1908, ברייאן ניסה שוב לזכות בנשיאות. ברייאן רץ נגד המועמד הרפובליקני, שנבחר בידי הנשיא לשעבר תיאודור רוזוולט - ויליאם האוורד טאפט.

הרפובליקנים הדגישו את ממשל רוזוולט, יצירת שירות הדואר, הכסף היציב, מתן האזרחות לתושבי פוארטו ריקו, הרגולציה לעסקים ומכסי המגן. ברייאן תקף את ביזבוז הכספים שנעשה בידי הקונגרס, בחירתו הלא דמוקרטית של טאפט למועמד המפלגה הרפובליקנית, ותמיכת הרפובליקנים במונופולים. אך בזמן שגשוג, ותחת מדיניות חיסול המונופולים הרפובליקנית, ברייאן זכה רק ב-162 אלקטורים לעומת 321.

מזכיר המדינה: 1913-‏1915[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1913 מינה אותו וודרו וילסון, הנשיא שבבחירתו תמך, למזכיר המדינה. הוא צידד בנייטרליות מוחלטת לגבי הסכסוכים באירופה ובפרט במלחמת העולם הראשונה, וניסה לקבוע אמנה של בוררות חובה בין מדינות השוקלות מהלך צבאי. הוא תמך בהתערבות במלחמת האזרחים במקסיקו. ברייאן התפטר ביוני 1915 משסבר שממשלתו תוקפנית מדי כלפי גרמניה.

למרות דעותיו הליברליות, בהן תמיכה במס הכנסה פרוגרסיבי ובזכות בחירה לנשים, הוא היה נוצרי שמרן. דבר זה הפך אותו לתומך באיסור על מכירת משקאות חריפים ובאיסור לימוד תורת האבולוציה, עקרונות שלמענם הקדיש את העשור האחרון לחייו. ב-1925 התנדב לעזור לצוות התביעה במשפט הקופים, שבו הואשם המורה ג'ון סקופס בלימוד תורת דרווין בטנסי. ברייאן טען כי תורת האבולוציה כופרת בערכי הנצרות השורשית, ומובילה להשחתה מוסרית ולדרוויניזם חברתי. בריאן נפטר חמישה ימים אחרי תום המשפט מסיבוכים של מחלת הסוכרת.


מזכירי המדינה של ארצות הברית
תומאס ג'פרסון · אדמונד רנדולף · טימות'י פיקרינג · ג'ון מרשל · ג'יימס מדיסון · רוברט סמית' · ג'יימס מונרו · ג'ון קווינסי אדמס · הנרי קליי · מרטין ואן ביורן · אדוארד ליווינגסטון · לואיס מקליין · ג'ון פורסית' · דניאל ובסטר · אבל אפשור · ג'ון קלהון · ג'יימס ביוקנן · ג'ון קלייטון · דניאל ובסטר · אדוארד אברט · ויליאם מרסי · לואיס קאס · ג'רמיה בלאק · ויליאם סיוארד · אליהוא וושבורן · המילטון פיש · ויליאם אברטס · ג'יימס בליין · פרדריק פרלינגהויסן · תומאס בייארד · ג'יימס בליין · ג'ון פוסטר · וולטר גרשם · ריצ'רד אולני · ג'ון שרמן · ויליאם דיי · ג'ון היי · אליהוא רוט · רוברט בייקון · פילאנדר נוקס · ויליאם ג'נינגס ברייאן · רוברט לאנסינג · ביינברידג' קולבי · צ'ארלס אוונס יוז · פרנק קלוג · הנרי סטימסון · קורדל הול · אדוארד סטטיניוס · ג'יימס פ. ברנס · ג'ורג' מרשל · דין אצ'יסון · ג'ון פוסטר דאלס · כריסטיאן הרטר · דין ראסק · ויליאם פירס רוג'רס · הנרי קיסינג'ר · סיירוס ואנס · אדמונד מאסקי · אלכסנדר הייג · ג'ורג' שולץ · ג'יימס בייקר · לורנס איגלברגר · וורן כריסטופר · מדליין אולברייט · קולין פאוול · קונדוליזה רייס · הילרי רודהם קלינטון · ג'ון קרי החותם של משרד החוץ האמריקאי