ויליאם מוריס דייוויס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
ויליאם מוריס דייויס
William Morris Davis
1850 –‏ 1934
William Morris Davis.jpg
תרומות עיקריות
ייסוד הגאומורפולוגיה הקלאסית, מחזור הסחיפה, ניתוח תצורות הנוף, הוראת הגאוגרפיה הפיזית

ויליאם מוריס דייוויסאנגלית:William Morris Davis, ‏ ,12 בפברואר 1850 - 5 בפברואר 1934) היה גאוגרף, גאולוג, גאומורפולוג ומטאורולוג אמריקאי, שכונה לעתים קרובות "אבי הגאוגרפיה האמריקאית" דייויס היה פרופסור לגאוגרפיה פיזית ולגאולוגיה באוניברסיטת הרווארד. תרם תרומה חשובה לחקר הגאוגרפיה ולהוראתה השיטתית כמקצוע מדעי במערכות החינוך. בשנת 1904 נמנה עמ מייסדי איגוד הגאוגרפים האמריקאים וישב שלוש קדנציות בראשו. דייויס נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

רקע משפחתי, ילדותו ושנות לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם מוריס דייוויס נולד ב-1850 למשפחה של קווייקרים בפילדלפיה, פנסילבניה. הוא היה בנם הקטן מבין שלושת ילדיהם של איש העסקים אדווארד מ. דייוויס ושל מריה לבית מוט. אמו הייתה בתה של הפעילה למען זכויות הנשים לוקריישה מוט, שהייתה גם מתנגדת נחרצת לעבדות השחורים ואירגנה "רכבת מחתרתית" שהבריחה עבדים שנמלטו מהדרום צפונה. אביו של דיוויס גורש מקהילת הקווייקרים בעקבות התגיסותו לצבא הצפון (ה"יוניוניסטים") במלחמת האזרחים של ארצות הברית והאם עזבה את הקהילה אחריו. דייויס הבן לא היה שוב פעיל כקווייקר.

דייוייס תואר כילד מסוגר שלא נמשך לספורט אלא יותר ללימודי טבע ולרישומים. מורתו הראשונה הייתה אמו. אחר כך למד בבית ספר פרטי כשהוא הצטיין במינרלוגיה, אנטומולוגיה ואסטרונומיה. בגיל 16 נרשם למכללת אוניברסיטת הרווארד בה השקיע במיוחד בלימודי גאולוגיה. בשנת 1869 סיים לימודי תואר שני במדעים באוניברסיטת הרווארד וכעבור שנה סיים שם גם את התואר השני בהנדסה.

הקריירה האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1869 דייויס התלווה כסטודנט לפרופסור ז'וזייה ויטני בטיול קיץ מדעי שנועד למדידת גובהן של כמה מפסגות ההרים במדינת קולורדו. מסע זה פתח לו את הטעם לעבודות השטח בהן עסק כל חייו. אחרי שנת 1870 עבד למשך שלוש שנים בקורדובה (ארגנטינה) כעוזר מטאורולוג לצידו של האסטרונום בנג'מין גולד, שהקים את המצפה הלאומי של ארגנטינה. באותה תקופה עסק בזמן הפנוי בחקר חרקי הסביבה. בשובו לבית הוריו עבד שלוש שנים כמנהל החשבונות של אביו ושל אחיו, עבודה שתיסכלה אותו מאוד. אחר כך בשנת 1874 היה לעוזר שטח של רפאל פאמפלי בסיור התצפית של האוקיינוס השקט הצפוני‏[1] וקיץ של שנת 1875 התלווה נתניאל ס. שארר, פרופסור לגאולוגיה מהרווארד בעבודות שטח במדינות קנטאקי וטנסי. בשנת 1877 אחרי חזרתו מחופשה של מסעות ברחבי העולם (החוף המערבי של ארצות הברית, יפאן, סין, הודו, מצרים ומערב אירופה), הפך דייויס לעוזרו של שאלר בקתדרה לגאולוגיה של אוניברסיטת הרווארד. בשנים 1879-1885 כיהן כמדריך בגאולוגיה וקיבל הערות שליליות מהנהגת המוסד. עם הזמן שיפר את הרצאותיו והחל משנת 1885 היה שם למשך 5 שנים נוספות מרצה (assistant professor) לגאוגרפיה פיזית. ב-1890 קודם למעמד פרופסור מן המניין בתחום. ב-1899 ליוויס התמנה כפרופסור לגאולוגיה, תפקיד שבו פעל עד שנת 1912 כשפרש. בהמשך היה למשך עוד 22 שנה פרופסור אמריטוס. הוא לא השלים בסופו של דבר את עבודת הדוקטור שלו. ב-1908 היה פרופסור אורח בברלין ובשנת 1911 במספר אוניברסיטאות בצרפת.

הוראת הגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייויס היה חבר בוועדה שקבעה את הסטנדרטים של הוראת הגאוגרפיה במערכת החינוך בארצות הברית. הדגיש במיוחד את חשיבות הגאוגרפיה הפיזית כמקצוע בתחום מדעי הטבע שיש ללמדו בכל בבתי הספר היסודיים והתיכונים והיה מעורב גם בביסוס הוראת הגאוגרפיה גם במוסדות לחינוך גבוה. הוא עצמו כתב ספרי לימוד המאויירים בדיאגרמות וציורים המסייעים בלמידה. עם תלמידיו של דייוויס נמנו מארק ג'פרסון, איסאיה באומן, אלסוורת' הנטינגטון ואחרים.

תאוריית מחזור הסחיפה והתפתחות תצורות הנוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו החשובה ביותר למדע הייתה תיאורו את מחזור הסחיפה, אותו הגדיר לראשונה בסביבות שנת 1884. רעיונותיו באו לידי ביטוי במאמרו על הנהרות והעמקים של פנסילבניה שפורסם בשנת 1889. היה מדובר במודל על היווצרות תצורות הנוף על ידי נהרות. לפי תאוריית מחזור הסחיפה, לנהרות הגדולים יש שלושה חלקים:המירוץ העליון, המירוץ האמצעי והמירוץ התחתון ולכל אחד מהם יש קשר לתצורות נוף מסוימות ותכונות מיוחדות אחרות.

השקפתו הושפעה על ידי המדענים שדגלו בעקרון האחידות לפיו תהליכים בעבר יכולים להיות משוחזרים על בסיס ידיעת התהליכים שבהווה. הוא גם כן שאל רעיונות מגאולוגים כמו גרוב קארל גילברט, קלרנס דטון,ג'ון וסלי פאוול ויליאם ג'ון מקגי. חשיבתו הושפעה השפעה מכרעת מצד תורת האבולציה של צ'ארלס דרווין. הראייה האבולוציונית משתקפת במסות הגאוגרפיות שלו. כפי שהתבטא בשנת 1889,

איש אינו רואה בנהר ובעמק שלו תופעות הקיימות מראש על שטח הארץ. כולם משוכנעים שנהרות הפכו למה שהם בתהליכים איטיים של התפתחות טבעית

תורת הסחיפה שלו (הקרויה גם - של מעגל הסחיפה, המעגל הגאוגרפי או המעגל הגאומורפי) הוא ניסיון לתאר את התעצבות הנוף עלי אדמות. לפי דייוויס, הנוף עובר יחד עם תהליך בשלבים:שלב הצעירות, שלב הבגרות ושלב ההזדקנות. ושלבים האלה חוזרים על עצמם במחזורים.

בשלביפ המוקדמים האדמה היא שטוחה, וזורמים בה נהרות עם גאונות פחות מפתוחים. בגלל הניקוז הדל, שכיחים בנוף אגמים וביצות. כשזרמי המים מתחילים לסחוף מטה, האגמים וגופי מים דוממים אחרים מתחילים הולכים ונעלמים. מדרוני הזרימה תלולים, והיא מעצבת טראסות וצוקים, ועמקים בצורת V.

בשלב הביניים, של ה"בגרות", הסחיפה המתקדמת והובלת המשקעים באפיקים גוברת. חתך הזרימה מתמעט, לעומת זאת ומתעצם לחץ המים בצדדים, תוך היווצרות עיקולי נהר בולטים (מאנדרות). עם הגברת העיקולים, העמקים מאבדים את צורת ה-V שלהם. רבות מתצורות הנוף הגבוהות מתחילות להיעלם.

בשלב ההזדקנות נוצרים גאונות שטוחים, עם אגמי Oxbow וביצות המתרבים בסביבה. העמק מתחיל להשתטח ומגיע במצב של peneplain ה-peneplain הוא אזור כמעט שטוח, ובו חלקים עמידים יותר הקרויים monodnocks.

למרות חשיבותו המכריעה של תורה מוקדמת זו של דייוויס לגאומורפולוגיה, רבות מהתאוריות שלו בנוגע להתפתחות הנופים, המוכרות במונח הכולל של גאומורפולוגיה דייוויסית, עוררו בקורת קשה בקרב הגאומורפולוגים המודרניים. גאולוגים גרמנים העירו שדייויס התעלם מהשפעות מזג האוויר והאקלים. קם כעס גם על נטייתו לרדוף אחרי גאומורפולוגים שלא הסכימו עם דעותיו ושיטותיו לעשות דיסקרדיטציה שלהם. למעשה עד שפרש לגמלאות יצר דייויס לעצמו מעין "מונופול" על חקר הפתתחותם של הנופים.

ויליאם מוריס דייוויס ייסד בשנת 1904 את איגוד הגאוגרפים האמריקאים והיה מעורב מאוד בפעילות החברה "ניישנל ג'אוגרפיק" בשנותיה המוקדמות במיוחד על ידי כתיבת מאמרים במגזין שלה.

דייוייס פרש מאוניברסיטת הרווארד בשנת 1911. באותה שנה ניהל "עליית רגל" גאוגרפית שנמשכה 9 שבועות מוויילס ועד איטליה. ב-1912 הוביל סיור מדעי ברחבי ארצות הברית, בחסות החברה הגאוגרפית האמריקאית. בשנים האחרונות לחייו ליד גאוגרפיה פיזית במכון הטכנולוגי של קליפורניה (1934-1930).

הוא היה נשוי החל משנת 1879 לאלן ב. ווארנר מספרינגפילד, מאסצ'וסטס. היא ילדה את שלושת ילדיו. אחרי מותה התחתן שוב בשנת 1914 עם מרי מ. ויימן, ידידה ותיקה מקיימברידג' (מסצ'וסטס), ואחרי מותה התחתן בשלישית בשנת 1928, עם לוסי טננט, מורה בדימוס ממילטון, מסצ'וסטס, אותה הכיר באריזונה.

ויליאם מוריס דייוויס הלך לעולמו בפסדינה, קליפורניה, שבוע לפני יום הולדתו ה-84.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביתו בקיימברידג', מסצ'וסטס, ברחוב פרנסיס 17 הוכר כמורשת היסטורית.

מבחר פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו פרסם דייוויס מעל 500 פרסומים מדעיים, בעיקר בתחום הגאוגרפיה הפיזית, ובנוגע להוראת הגאוגרפיה. כמו כן כתב 46 מאמרים בתחום המטאורולוגיה וספר לימוד "יסודות המטארולוגיה" (Elementary Meteorology)

  • "Geographic methods in geologic investigations", National Geographic Magazine 1: pp. 11-26 (1888
  • "Geographic methods in geologic investigations", National Geographic Magazine 1: pp. 11-26 (1888)
  • "The Rivers and Valleys of Pennsylvania", National Geographic Magazine 1: pp. 183-253 (1889) (נהרות ועמקי פנסילבניה)

מסה בת 70 עמודים, במבוא מסביר כמה מהחנותיו וארגון המאמר, מביא תיאור של אזור פנסילבניה על ידי לואיס איוואנס משנת 1755, אחר כך דן בתרומותיהם של פשל, טיצה, לואול, פיליפסון ולזלי חקר האזור. הפרק השני מוקדש להיסטוריה הגאולוגית של פנסילבניה ומתאר את יצירת תצורות הנוף שלה, תוך ליווי במספרים ואיורים גרפיים. בפרק השלישי מסביר את המושגים שפיתח אותם - על מעגל החיים של נהר:צעירות, התבגרות, בגרות וזקנה. מציג תחילה היסטוריה של חיי נהר. באופן אידאלי המחזור מתחיל ב"נהר המקורי". דייוויס מתאר את כל שלבי המחזור ומצביע כי מחזור התפתחותי כזה יכול להשתנות על ידי שינויי מבנה המקומות. הפרק האחרון דן בהתפתחות זרמי הנהרות והנחלים של פנסילבניה. מציג את השלבים השונים בהם נמצאים הנהרות של האזור. מאמר זה הנחשב בעצמו שלב בהתפתחות החשיבה הגאוגרפית, נותר אבן דרך עד לימינו בחקר התפתחות הנהרות.‏[2]

  • "The geographical cycle", Geographical Journal, vol. 14, pp. 481-504 (1899)
  • "The Physical Geography of the Lands", Popular Science Monthly 2: pp. 157-170 (1900) (הגאוגרפיה הפיזית של חבלי הארץ)

המאמר מתאר את התכונות הפיזיות של היבשות. דן בהתפתחויות מדעי הארץ, בתרומותיהם של כמה גאוגרפים להתפתחויות אלה, וכן באינטראקציות בין האיפיונים הפיזיים השונים של חלקי כדור הארץ.‏[3]

  • 1904 -The Coral Reef Problem
  • 1909 - Geographical Essays (בעריכת דגלס וילסון ג'ונסון) כלל את כתביו החשובים עד לאותה שנה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Reginald A Daly William Davis Morris - Biographical Memoir vol. XXIII 11th Memoir, autumn 1944

Lee, Jeffrey - Davis, William Morris in Encyclopedia of Earth (ed. Peter Saundry) (2009)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ R.Daly עמוד 265
  2. ^ M.Rosenberg
  3. ^ M.Rosenberg