ויליאם מייקפיס תאקרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם מייקפיס תאקרי
William Makepeace Thackeray
דיוקן דגרוטייפ מסביבות 1855 מאת ג'סי הריסון וייטהרסט
דיוקן דגרוטייפ מסביבות 1855 מאת ג'סי הריסון וייטהרסט
לידה 18 ביולי 1811
קולקטה, הודו הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בדצמבר 1863 (בגיל 52)
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות קנסאל גרין עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Michael Angelo Titmarsh, George Fitz-Boodle, Ikey Solomons עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים טריניטי קולג', בית הספר צ'רטרהאוס, אוניברסיטת קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סאטירה, רומן, מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות יריד ההבלים, מזלו של בארי לינדון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Isabella Gethen Creagh Shawe (1837–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Anne Isabella Thackeray Ritchie, Harriet Stephen, Jane Thackeray עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם מייקפיס תאקריאנגלית: William Makepeace Thackeray;‏ 18 ביולי 1811 - 24 בדצמבר 1863), סופר אנגלי. הוא ידוע בזכות הסאטירות שכתב, ובמיוחד ספרו "יריד ההבלים" שהוא סאטירה חברתית על המעמד הבינוני-גבוה באנגליה של המאה ה-19[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם מייקפיס תאקרי נולד בכלכותה שבהודו, שם עבד אביו בחברת הודו המזרחית הבריטית. כשהיה בן 3 מת אביו, ובשנת 1817 הוא נשלח לבית ספר פרטי באנגליה. אמו חזרה לאנגליה אחרי שנישאה בשנית ב־1820.

ב־1829 התחיל ללמוד בטריניטי קולג', הוא בזבז את זמנו וגם חלק נכבד מהונו, ועזב את האוניברסיטה ב־1830 מבלי להשלים תואר. במשך השנתיים הבאות טייל באירופה, כשהיה בויימאר הוצג בפני יוהאן וולפגנג פון גתה. בגרמניה רכש שליטה בשפה הגרמנית והתוודע לספרות הגרמנית הרומנטית.

כשחזר לאנגליה הצטרף לאכסניית המשפט מידל טמפל ללימוד עריכת דין, אך למעשה לא עסק במקצוע זה. הוא התעניין באומנות ועיתונאות, ב־1833 פתח בקריירה ספרותית והתחיל להוציא לאור את השבועון "The National Standard". העיתון נכשל ותאקרי הפסיד כמעט את כל שארית הירושה שלו. הוא ניסה לחיות כאמן בוהמי בפריז, ולפרנס עצמו בעזרת ציור קריקטורות וכתיבת מאמרים לכתבי עת. ב־1836 הכיר את איזבלה שאו ונשא אותה לאישה. שנה אחר כך חזרו ללונדון שם נולדה בתם הבכורה אן. איזבלה ילדה בת נוספת ב־1839 שמתה בילדותה, אחרי לידת בתם השלישית ב־1840 איזבלה התמוטטה נפשית. היא טופלה בבית מרפא, והילדות נשלחו לגור עם אימו של תאקרי בפריז.

הוא עבד כעיתונאי במשך כ־10 שנים, פרסם מאמרים, ביקורת ספרותית, ביקורת אומנות וסיפורת. בשנות ה־40 תאקרי החל לזכות בהכרה כסופר, בין ספריו שזכו להצלחה The Yellowplush Papers, A Shabby Genteel Story ו־The Great Hoggarty Diamond. הוא היה סופר פורה וכתב בשמות עט שונים ומשונים כגון : "צ'ארלס ג'יימס ילופלאש, שומר-סף" או "מייקל אנג'לו טיטמארש" ו"ג'ורג' סאבאג' פיצ-בודל".

קריקטורה עצמית של ת'אקרי

ב־1842 התחיל לכתוב בכתב העת "פאנץ'", שבו התפרסם בהמשכים ספרו Book of Snobs. בשנים 1847 ו־1848 פורסם הרומן "יריד ההבלים" בהמשכים ובלויית איורים. "יריד ההבלים" שהצטיין במקוריות זכה להערכה רבה, היה לשיחת העיר וגם הצליח מבחינה כלכלית. ספרו הבא היה Pendennis, שהיה בחלקו אוטוביוגרפי, פורסם ב־1849 במקביל לספרו של צ'ארלס דיקנס "דייוויד קופרפילד", דבר שהביא להשוואה בינו לדיקנס וגם ליריבות ביניהם.

ב־1851 העביר סדרה של הרצאות בנושא "הומוריסטים אנגלים במאה ה-18", תחילה באנגליה ושנה אחר כך בארצות הברית. ב־1852 פרסם את הרומן "תולדות הנרי אסמונד" בשלושה כרכים ובתבנית אות מיוחדת המנסה לחקות את ספרי המאה ה-18. ספרו הבא The Newcomes פורסם שוב בהמשכים והופיעו בו חלק מהדמויות מהספר Pendennis. ספרו The Virginians הוא המשך סיפורו של הנרי אוסמונד.

כתיבתו שואבת מחייו ומניסיונו והיא מלאת הומור סאטירה ופאתוס. שרלוט ברונטה העריצה את תאקרי והקדישה לו את המהדורה השנייה של ספרה ג'יין אייר, לאחר שכינה את הספר "יצירת מופת".

ב־1860 היה תאקרי העורך של המגזין החדש "קורנהיל מגזין", שבו הופיע הרומנים האחרונים שלו. הוא התפטר מתפקידו ב־1862 כיוון שהיה רחום מידי והתקשה לדחות בקשות לפרסום. תאקרי מת באופן פתאומי בערב חג המולד 1863, ונקבר בבית הקברות "קנסל גרין" בלונדון.

מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]