ויליאם מקרייוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם מקרייווןWilliam H McRaven.JPG
מקום לידה סן אנטוניו, טקסס, ארצות הברית
כינוי ביל
השתייכות United States Department of the Navy Seal.svg הצי האמריקני
תקופת שירות משנת 1976
דרגה תת-אדמירל
תפקידים צבאיים

מפקד צוות 3 בקומנדו הימי האמריקני (Navy SEALs), מפקד פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים של כוחות המזוינים של ארצות הברית

מלחמות וקרבות

מלחמת המפרץ, מבצע חירות מתמשכת, מלחמת עיראק, מבצע חנית נפטון

עיטורים

כוכב הארד (פעמיים), אות לגיון ההצטיינות (פעמיים)

ויליאם מקרייוון (אנגלית: William H. McRaven) הוא תת-אדמירל בצי האמריקאי המכהן כמפקד פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרייוון נולד בסן אנטוניו, טקסס, ארצות הברית. בעודו סטודנט באוניברסיטת טקסס נרשם לקורס קציני מילואים של הצי האמריקני‏[1].

בשנת 1976 התגייס לצי האמריקני והתנדב ליחידת הקומנדו הימי האמריקני, "אריות הים" (Navy SEALs), שם שימש כלוחם ומפקד. מקרייוון היה מפקד צוות לוחמים בצוות 4 של היחידה, ולחם במלחמת הפרץ[2]. בהמשך פיקד על פלגה בצוות 6 של היחידה (צוות הלוחמה בטרור הנחשב למעולה שבצוותים‏[3]), על כוח משימה במלחמת המפרץ ולבסוף על צוות 3.

בתפקידו הקודם שימש ממונה על המבצעים המיוחדים בפיקוד אירופה. כיום (2011) משמש מפקד פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים. במסגרת תפקידו, במאי 2011, היה מתכננו ומפקדו של מבצע חנית נפטון לחיסול הטרוריסט אוסמה בן לאדן, מנהיג אל-קאעידה, במהלך מלחמת אפגניסטן[4].

מקרייוון הוא בעל תואר ראשון מאוניברסיטת טקסס בעיתונאות ותואר שני מטעם בית הספר של הצי ללימודים מתקדמים, במונטרי קליפורניה. מקרייוון כתב ספר בנושא מבצעים מיוחדים בו ניתח שישה מבצעים מיוחדים שניתן ללמוד מהם רבות על הפעלת כוחות מיוחדים, ובהם מבצע אנטבה[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה על מקרייוון באתר "daily texan"
  2. ^ מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012, עמודים 23-25.
  3. ^ "אריות הים" - יחידת העילית שחיסלה את בן לאדן, באתר ynet‏, 3.5.2011.
  4. ^ מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012, עמודים 213-225.
  5. ^ אמיר אורן"מי יפריע להכריע", באתר הארץ, 20.7.2009.