וימפל
ערך זה עוסק ברצועת בד לספר תורה. אם התכוונתם לערכים אחרים בשמות וימפל, ראו וימפל (פירושונים).
וימפל הוא כינוי לחיתול ששימש תינוקות בברית המילה שלהם, שעל פי מנהג כמה קהילות בגרמניה, כשהגיע התינוק לגיל 3 נתנה משפחתו את ה"וימפל" מתנה לבית הכנסת כדי שישמש לעיטוף ספר התורה.[1] רוחבו של ה"וימפל" הוא כ-20 ס"מ ואורכו כ- 3 מטרים, הוא היה מקושט ביצירות אומנות ונרקמו עליו שמותיהם של התינוק ואביו. השימוש בוימפל נהג בעיקר בדרום גרמניה אך גם במספר קהילות בצפון גרמניה ובאיטליה.
רוב החיתולים נשרפו בליל הבדולח או הושמדו בשואה, והמעטים שנשמרו נמצאים במוזיאונים בארץ ובעולם. ניסיון להמשיך מנהג זה נעשה במושבה "אביגדור" שבארגנטינה, על ידי פליטים מגרמניה שהגיעו לשם בשנת 1937. גם בישראל נעשו ניסיונות דומים: בקיבוץ חפץ חיים, בבתי הכנסת "איחוד שיבת ציון" בתל אביב, "מקור חיים" בפתח תקווה ו"אהבת תורה" בחיפה.
לקריאה נוספת [עריכה]
בנימין שלמה במברגר, שרשי מנהג אשכנז, חלק ב עמ' 322-604.
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 'וימפל' בגרמנית: "לגלול" או "דגל". אפשרות נוספת היא שמדובר בשיבוש של המילה "וינטל" - חיתול.
