וין סיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קטע של חומת אדריאנוס הבנויה על וין סיל
המפל הגבוה, High Force
קטע של הסיל הנקרא "צלקות הולוויק"
מחשוף של וין סיל למרגלות טירת דנסטנבורג

וין סיל (Whin Sill) הוא מחדר פלוטוני רדוד – סיל המצוי במחוז קאמבריה בצפון-מערב אנגליה. עוביו של הסיל הדולריטי מגיע ל-70 מטרים. הסיל נוצר מחדירת מאגמה לשכבות סלעי משקע בתחילת הפרם, לפני 295 מיליון שנים, ומצוי מתחת למרבית שטח צפון-מערב אנגליה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "סיל" נטבע לראשונה על ידי עובדי מחצבות בצפון-מערב אנגליה, והוא שימש להגדרת שכבות סלע שטוחות. השימוש הראשון שנעשה בו היה בקריאת שמו של וין סיל. גאולוגים שחקרו אותו זיהו את מקורו המגמטי וקראו כך לגופים דומים של סלע יסוד.

אותם עובדים קראו למחדר "וין" (Whin) – מונח ששימש אותם להגדרת סלע קשה וכהה.‏[1]

היסטוריה גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לסוף הקרבון התרחשה מתיחת קרום כתוצאה מתהליכים טקטוניים. מתיחה זו איפשרה למאגמה בטמפרטורה של יותר מ-1,000 מעלות צלזיוס לעלות ולחדור לשכבות סלעי משקע: אבן גיר, פצלים ואבן חול. כתוצאה מכך נוצרו מקבצים של מחדרים תואמים תולאיטיים ודולריטים הנקראים "וין סיל רבתי" (Great Whin Sill). מחדר קשור וקטן יותר הנמצא צפונית לו נקרא "וין סיל הקטן" (Little Whin Sill).

כאשר התקררה המאגמה התכווץ הסיל ונוצרו בו סדקים אנכיים שיצרו מבנים עמודיים המאפיינים את מחשופי הסיל לכל אורכו. בשלבים מאוחרים התפתחה פעילות הידרותרמית,‏[2] במהלכה חדרו פקטוליטים לסדקים. הדולריט התפחם כאשר חדרו שוליים מטסומטיים[3] לסדקים ולעורקים.

עמידותו של הדולריט לסחיפה יצרה בסיל כמה תוואים גאומורפולוגיים ייחודיים כמפלים גבוהים – דוגמת המפל הגבוה (High Force), ונמוכים – דוגמת המפל הנמוך (Low Force) ו"זרבובית הקדירה" (Cauldron Snout).

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיל בנוי מסלע קריסטליני קשה וכהה בשם דולריט, המורכב בעיקר מהמינרלים פירוקסן ופצלת השדה ומכיל פגמטיטים מפותחים.

מחקר פטרולוגי של סלעי הדולריט בווין סיל הראו הבדלים משמעותיים בין "וין סיל רבתי" לבין "וין סיל הקטן". האחרון נושא אוליבין ונחשב למורכב משלב מוקדם של גיבוש מפריט במאגמה. לעומתו, הראשון נטול אוליבין ונחשב למורכב משלב מאוחר יותר של הגיבוש המפריט.

ואמנם, זוהו שני שלבי הזרקה של דולריט. זיהוי זה התבצע באמצעות שני מחזורים של התמרות מגע, התואמים לתזוזה הטקטונית של צפון אנגליה בסוף הקרבון, לפני 295-300 מ"ש. מחקר נוסף‏[4] – שעסק בחקר הפלאומגנטיזם של האזור – תומך בריבוי מחזורים.

תופעות בשולי המחדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחדרים רבים יוצרים תופעות שוליים, הניכרים גם בסיל זה. כאשר היה עדיין סלע מותך, חומו הרב "אפה" והתמיר את הסלעים שבאו איתו במגע באמצעות התמרה הידרותרמית. אבן הגיר הפכה לסוג שיש מקומי המוכר כ"גיר סוכר" (Sugar Limestone).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]