ויין שורטר

**ויין שורטר**
**Wayne Shorter**
	ויין שורטר בהופעה במילאנו, יוני 2010
לידה	25 באוגוסט 1933; ניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	2 במרץ 2023 (בגיל 89); לוס אנג'לס, ארצות הברית
שם לידה	ויין שורטר
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1958–2021 (כ־63 שנים)
מקום לימודים	בית ספר שטיינהרט לתרבות, חינוך ופיתוח אנושי, תיכון לאמנויות ניוארק
עיסוק	נגן, מלחין
סוגה	ג'אז, ג'אז מודאלי, הארד בופ, פוסט-בופ, פיוז'ן ג'אז, הזרם השלישי
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	סקסופון טנור, סקסופון סופרן
חברת תקליטים	בלו נוט, קולומביה רקורדס, ורב רקורדס
שיתופי פעולה בולטים	ארט בלייקי ושליחי הג'אז, מיילס דייוויס, הרבי הנקוק, רון קרטר, טוני ויליאמס, פרדי האברד, Weather Report, ג'וני מיטשל, ג'ון פטיטוצ'י
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (2016); אמני הג'אז של NEA; Doris Duke Performing Artist Award ;
	אתר רשמי
	פרופיל ב-IMDb

ויין שורטר (באנגלית: Wayne Shorter;‏ 25 באוגוסט 1933 – 2 במרץ 2023) היה סקסופוניסט ומלחין ג'אז אמריקאי.

ויין שורטר נחשב לאחד מנגני הג'אז והמלחינים הבולטים ביותר מאז שנות ה-60: הוא הקליט אלבומים רבים כנגן המוביל, והופיע באלבומים רבים אחרים עם נגנים שונים. רבות מיצירותיו הפכו לסטנדרטים. שורטר הוא אחת מהדמויות החשובות בג'אז בכלל, ובהארד בופ ובפיוז'ן בפרט.

שנותיו הראשונות ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויין שורטר נולד בניוארק שבניו ג'רזי, ולמד בבית הספר לאמנויות של ניו ג'רזי. אביו עודד אותו להתחיל לנגן על סקסופון כשהיה נער (אחיו ניגן על חצוצרה). אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטת ניו יורק ב-1956, הוא בילה שנתיים בצבא ארצות הברית; בתקופה זו הוא ניגן מעט עם הוראס סילבר. לאחר שחרורו מהצבא החל החיפוש המוזיקלי שלו אחר הקול הייחודי לו. הוא ניגן תקופה קצרה ביותר עם מיינרד פרגוסון ולאחר מכן בשנת 1959 הצטרף שורטר, בזכות ידידו לי מורגן, לארט בלייקי ושליחי הג'אז. הוא נשאר עם בלייקי במשך חמש שנים, הלחין מוזיקה רבה להרכב ואף שימש כמנהל המוזיקלי שלהם. בתקופת נעוריו שורטר קיבל את הכינוי מיסטר גון (Mr. Gone), שמאוחר יותר הפך לשם אלבום של הלהקה Weather Report.

עם מיילס דייוויס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 שכנע מיילס דייוויס את שורטר לעזוב את בלייקי ולהצטרף לחמישייה שלו, לצד הרבי הנקוק (פסנתר), רון קרטר (קונטרבס) וטוני ויליאמס (תופים). דייוויס חיפש סקסופוניסט חדש שיחליף את ג'ון קולטריין, וההרכב החדש של החמישייה נחשב בעיני רבים להרכב המוצלח ביותר של מיילס דייוויס. שורטר הלחין באופן נרחב לדייוויס ("Footprints", "Sanctuary", "Prince of darkness" ועוד רבים; בחלק מהאלבומים מחצית מהקטעים הם פרי יצירתו).

הרבי הנקוק אמר על שורטר: "בשבילי, בהרכב ההוא, הכותב הבכיר היה ויין שורטר. והוא עדיין מומחה בהלחנה. ויין היה אחד מהאנשים היחידים שהביאו למיילס מוזיקה, שלא שונתה בכלל." דייוויס אמר: "ויין הוא מלחין אמיתי. הוא כותב תווים, וכותב לכל אחד בדיוק בצורה בה הוא רוצה שהם ישמעו. הוא גם הביא סוג של סקרנות, לגבי העבודה עם החוקים המוזיקליים. אם הם לא עובדים, הוא שובר אותם, אבל בהגיון מוזיקלי. הוא הבין שהחופש במוזיקה הוא היכולת לדעת את החוקים, ולכופף אותם, בשביל הסיפוק והטעם שלנו."

באותו זמן שהיה חבר בחמישייה של מיילס דייוויס, שורטר גם הקליט אלבומי סולו בחברת התקליטים בלו נוט. כמעט כל האלבומים כללו לחנים פרי עטו בלבד. "Juju" ו"Speak No Evil" הם שני אלבומים מפורסמים מהתקופה ההיא. הם מוערכים בזכות המנגינות הפנטטוניות המשולבות עם נקודות פדאל, והרמוניות מסובכות. ההפסקות הארוכות, שהן חלק אינטגרלי מהמוזיקה, בניגוד למוזיקאים יותר 'מעמיסים' מאותה תקופה.

הוא גם הקליט בקביעות בתור מלווה עם דונלד בירד, מקוי טיינר, גראצ'אן מונקור השלישי, פרדי האברד, לי מורגן, ועם חברי ההרכב של דייוויס: הנקוק וויליאמס. עד 1969 הוא ניגן רק על סקסופון טנור. האלבום האחרון בו ניגן טנור במסגרת תפקידו הרגיל בחמישייה של מיילס דייוויס היה "Filles de Kilimanjaro". ב-1969 הוא ניגן על סקסופון סופרן באלבום "In a Silent Way" של מיילס דייוויס ובאלבום שלו "Super Nova" (בו השתתפו חברי ההרכב של דייוויס דאז - צ'יק קוריאה וג'ון מקלפלין). בהקלטות החיות של דייוויס מקיץ 1969 ותחילת האביב של 1970 הוא ניגן על שני סוגי הסקסופון. בתחילת שנות ה-70 הוא ניגן בעיקר על סקסופון סופרן.

שורטר נשאר בהרכב של דייוויס גם לאחר פירוקו ב-1968, וניגן בהקלטות הראשונות של הג'אז פיוז'ן, באלבומים "In a Silent Way" ו-"Bitches Brew" (שניהם ב-1969). ההקלטות וההופעות האחרונות שלו עם מיילס דייוויס היו ב-1970.

התקופה של 'תחזית מזג האוויר' (מ-1970 עד 1986)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970, לצד הקלידן ג'ו זאווינול (שגם היה יוצא הרכב של מיילס דייוויס), הקים שורטר את Weather Report (תחזית מזג האוויר). עוד חברי הרכב מקוריים היו הבסיסט מירוסלב ויטוס, נגן כלי ההקשה איירטו מוריירה והמתופף אלפונס מוזון. לאחר עזיבתו של ויטוס ב-1973, שורטר וזווינול הנהיגו את ההרכב ביחד עד פירוקו ב-1985. הרבה מוזיקאים מצוינים שניגנו בהרכב בכל גלגוליו השונים (הבולט ביותר הוא הבסיסט המהפכני ג'אקו פסטוריוס), הוכיחו שאפשר לייצר מוזיקה איכותית גם כאשר ההרכב אינו קבוע.

עבודות נוספות של שורטר באותה תקופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה שורטר גם הקליט אלבומים מהוללים ונחשבים כמנהיג, הבולטים שבהם - "Native Dancer" שהקליט עם המלחין והזמר הברזילאי מילטון נסימנטו, והאלבום "Atlantis". הוא גם תרם את נגינתו לאלבומים של הזמרת ג'וני מיטשל, וכן לאלבום "Aja" של להקת סטילי דן.

בו זמנית בסוף שנות ה-70 ובתחילת ה-80, הוא הופיע עם ההרכב "V.S.O.P Quintet". הרכב זה היה אוסף של הנגנים מהחמישייה של מיילס דייוויס שפעלה בשנות ה-60. ההבדל היחיד בין ההרכבים היה החצוצרן פרדי האברד שהחליף את דייוויס.

שורטר גם לוהק לסרט "Round Midnight" של ברטראן טברנייה בשנת 1986, בתור מוזיקאי ג'אז משנות ה-50 המנגן על סקסופון טנור וסופרן.

מ-1986 ועד למותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעזב את "תחזית מזג האוויר", שורטר המשיך לנגן בהרכבים מובילים בתחום הג'אז פיוז'ן. הוא גם שמר על קשר יצירתי עם הרבי הנקוק שכלל אלבום מחווה שיצא מעט לאחר מותו של מיילס דייוויס, בו משתתפים הנקוק, קארטר, ויליאמס ווואלס רוני. הוא המשיך להופיע בהקלטות של ג'וני מיטשל בשנות ה-90.

ב-1995 הוציא שורטר את האלבום High Life, שהיה אלבום הסולו הראשון שלו מזה 7 שנים. האלבום גם היה הראשון שלו בחברת התקליטים Verve Records. שורטר חיבר את כל היצירות באלבום, והפיק אותן ביחד עם הבסיסט מרקוס מילר. High Life זיכה את שורטר בפרס הגרמי, על אלבום הג'אז המודרני הטוב ביותר לשנת 1997.

אשתו של שורטר אנה מריה ואחייניתו דלילה, נהרגו בתאונת מטוס ב-1996, והוא נישא לקרולינה דוס סנטוס, חברתה הטובה של אשתו המנוחה ב-1999.

שורטר עבד עם הנקוק שוב ב-1997, על האלבום הנחשב והחלוצי "1+1". השיר "Aung Sun suu kyi", זיכה את שניהם בפרס גראמי. שורטר יצר את ההרכב האחרון שלו בשנת 2000, ההרכב האקוסטי הראשון תחת הנהגתו כלל את שורטר, הפסנתרן דנילו פרז, הבסיסט ג'ון פטיטוצ'י, והמתופף בריאן בלייד. הרביעייה הוציאה שני אלבומים של הקלטות חיות (Footprints Live בשנת 2001 ו-Beyond the Sound Barrier ב-2005), וזכתה למחמאות רבות מהמעריצים ומהמבקרים. חברי הרביעייה החשיבו את עצמם כמשפחה על הבמה ומחוצה לה. האלבום של שורטר Alergia (2003) זכה בשנת 2004 בפרס גראמי לאלבום הג'אז האינסטרומנטלי הטוב ביותר. הוא כולל את חברי הרביעייה עם מוזיקאים אורחים כמו הפסנתרן בראד מלדאו, המתופפת טרי לין קרינגטון ונגן כלי ההקשה הקודם של 'תחזית מזג האוויר', אלכס אקונה. "Beyond the Sound Barrier" זכה בפרס גראמי ב-2006, בתור אלבום הג'אז האינסטרומנטלי הטוב ביותר.

שורטר היה בודהיסט ניצ'ירן.

בשנת 2017, זכה בפרס רולף שוק למוזיקה.^[1]

נפטר ב-2 במרץ 2023^[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויין שורטר, ברשת החברתית פייסבוק
ויין שורטר, סרטונים בערוץ היוטיוב
ויין שורטר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ויין שורטר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ויין שורטר, באתר אייטונס (באנגלית)
ויין שורטר, באתר ספוטיפיי
ויין שורטר, באתר AllMusic (באנגלית)
ויין שורטר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ויין שורטר, באתר Discogs (באנגלית)
ויין שורטר, באתר Songkick (באנגלית)
יאיר שפיגל, The SideMan - בלוג ג'אז, סקירת ההקלטות של ויין שורטר
ויין שורטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "Rolf Schock Prize Recipients 2017", The Royal Swedish Academy of Sciences, Retrieved 15 November 2018.
^ "סקסופוניסט הג'ז ויין שורטר מת בגיל 89". הארץ. נבדק ב-2023-03-02.

[זוכי2017-1] "Rolf Schock Prize Recipients 2017", The Royal Swedish Academy of Sciences, Retrieved 15 November 2018.

[2] "סקסופוניסט הג'ז ויין שורטר מת בגיל 89". הארץ. נבדק ב-2023-03-02.

[1]

[2]

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)

זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90	פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים	בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010	ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020	אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023)

זוכי פרס רולף שוק
לוגיקה ופילוסופיה	וילארד ואן אורמאן קוויין (1993) • מייקל דאמט (1995) • דנה סקוט (1997) • ג'ון רולס (1999) • סול קריפקי (2001) • סולומון פפרמן (2003) • יאקו הינטיקה (2005) • תומאס נייגל (2008) • הילרי פטנאם (2011) • דרק פרפיט (2014) • רות מיליקן (2017) • שהרן שלח (2018) • דאג פרביץ, פר מרטין-לוף (2020) • דייוויד קפלן (2022)
מתמטיקה	אליאס מנחם סטיין (1993) • אנדרו ויילס (1995) • מיקיו סאטו (1997) • יורי מאנין (1999) • אליוט לייב (2001) • ריצ'רד סטנלי (2003) • לואיס קפארלי (2005) • אנדרה זמרדי (2008) • מייקל אשבכר (2011) • ייטאנג ז'אנג (2014) • ריצ'רד שואן (2017) • רונלד קויפמן (2018) • ניקולאי ג'ורג'ביץ' מקרוב (2020) • ג'ונתן פילה (2022)
אמנות חזותית	רפאל מונאו (1993) • קלאס אולדנבורג (1995) • טורסטן אנדרסון (1997) • הרצוג ודה מרון (1999) • ג'וזפה פנונה (2001) • סוזן רותנברג (2003) • סג'ימה ונישיזאווה (2005) • מונה חאטום (2008) • מרלן דומה (2011) • לאקאטון וואסאל (2014) • דוריס סלסדו (2017) • אנדרה ברזאני (2018) • פרנסיס אלס (2020) • רם קולהאס (2022)
מוזיקה	אינגוואר לינדהולם (1993) • ג'רג' ליגטי (1995) • יורמה פאנולה (1997) • רביעיית קרונוס (1999) • קאיה סאריאהו (2001) • אן סופי פון אוטר (2003) • מאוריציו קאגל (2005) • גדעון קרמר (2008) • אנדרו מנזה (2011) • הרברט בלומסטדט (2014) • ויין שורטר (2017) • ברברה הניגן (2018) • ג'רג' קורטג (2020) • ויקינגור אולפסון (2022)