וינוהרדיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וינוהרדיב
Виноградів
Coat of Arms of Vynohradiv.jpg
סמל העיר
Vynohradiv Center.jpg
מראה העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg  אוקראינה
מחוז Flag of Transcarpathian Oblast.svg  זקרפטיה
מחוז משנה
Vynogradivskiy rayon prapor.png
וינוהרדיב
ראש העיר סטפן בוצ'קאי
שטח 32.09 קמ"ר
גובה 117 מטרים
תאריך ייסוד לפני 1262
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

25,481‏  (נכון ל-2011)
794 נפש לקמ"ר (נכון ל-2011)
קואורדינטות 48°08′59″N 23°01′30″E / 48.14972°N 23.025°E / 48.14972; 23.025קואורדינטות: 48°08′59″N 23°01′30″E / 48.14972°N 23.025°E / 48.14972; 23.025
אזור זמן UTC +1
http://www.rada.vynogradiv.com.ua/

וִינוֹהְרַדִיב (אוקראינית: Виноградів, עד 1946: Севлюш, סֶבְלְיוּש; הונגרית: Nagyszőlős, נג'סולוש; סלובקית: Veľká Sevľuš; גרמנית: Großweinstadt; רומנית: Seleuşu Mare; יידיש: סעליש) היא בירת נפת וינוהרדיב שבמחוז זקרפטיה באוקראינה. אוכלוסייתה מנתה 25,481 נפש ב-2011.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינוהרדיב שוכנת סמוך לגדתו הימנית של נהר הטיסה. היא ממוקמת בשפלה העבר-קרפטית, שמסמנת את קצהו הצפון-מזרחי של המישור הפאנוני. מעל העיר מתנשא ההר השחור, שפסגתו היא בגובה של 565 מטר ושהיה בעבר הרחוק הר געש פעיל. האזור זרוע בפצצות געשיות רבות כעדות לכך, והפעילות הוולקנית הפכה את הקרקע המקומית לפוריה ביותר.

וינוהרדיב נמצאת 108 קילומטר מבירת מחוז זקרפטיה, אוז'גורוד. מרחקה מגבול הונגריה הוא 16 קילומטר, מגבול רומניה - 10 קילומטר, מגבול סלובקיה - 80 קילומטר ומגבול פולין - 110 קילומטר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראיות הראשונות לנוכחות אנושית באזור העיר הם תכשיטי ברונזה מהמאה העשירית או התשיעית לפנה"ס. בסוף האלף הראשון לפנה"ס היה במקום ישוב סלאבי מבוצר. בערך בשנת 900 נכבש השטח על ידי המדיארים, ונכלל בנסיכות הונגריה ולאחר מכן בממלכת הונגריה שנוסדו על ידם.

וינוהרדיב מופיעה לראשונה ברשומות בשנת 1262, תחת השם 'סלוש' (Zceuleus), כשהמלך בלה הרביעי הכיר במעמדה כעיר; משמעות השם היא 'כרם', ושמותיה של העיר בכל השפות נגזרים מהיותה מוקד של תעשיית היין. אוכלוסייתה במאה ה-13 הורכבה בעיקר מייננים סקסונים שיושבו במקום לאחר הפלישה המונגולית ב-1242. העיר שימשה כבירת נחלת אוּגוֹשָה, על גלגוליה השונים, מאז ועד לסוף מלחמת העולם הראשונה. בתחילה היה האזור חלק מאחוזות הכתר; ב-1280 העביר המלך לאזלו הרביעי את סלוש והנחלה לאציל מיקלוש קוסגי. ב-1308 מוזכרת לראשונה ברשומות מצודת העיר, שנבנתה כדי להגן עליה מפני פשיטות הפצ'נגים. במאה הבאה החליפה סלוש ידיים רבות, עד שהמלך זיגמונד מסר אותה ואת האחוזות הסמוכות לידי האציל רב-ההשפעה פטר פרני ב-29 באוגוסט 1399. בני פרני נותרו אדוני סלוש והסביבה עד לסוף מלחמת העולם השנייה.

ב-1505 בנה גאבור פרני בעיר מנזר גדול לשימוש המסדר הפרנציסקני. ב-1514, השתתפו רבים מתושבי סלוש במרד האיכרים הגדול והכושל של גיורג דושה. באמצע המאה ה-16 נשלטה העיר על ידי האציל פרנץ פרני, שהיה קלוויניסט ותמך בטענתו של יאנוש השני לכתר הונגריה כנגד פרדיננד הראשון מבית הבסבורג. ב-1556 פשט פרנץ על המנזר בראש חייליו, טבח את הנזירים ושרף את המבנה. ב-1557 כבש צבא הבסבורגי את מצודת העיר, אסר את פרני והעביר את נחלותיו לבני-משפחתו הקתוליים. ב-1560 שונה שם העיר לנג'סולוש (Nagyszőlős,; סולוש הוא איות מודרני יותר לסלוש), או 'סולוש רבתי', שהוא שמה ההונגרי עד היום. המנזר שוקם ב-1668, נחרב כתוצאה משריפה ב-1747 ושוקם שוב בשנות ה-70 של המאה ה-20. חורבן המצודה הניע את בני פרני להקים ב-1573 טירה חדשה בעיר, שנוספו לה מוטיבים בסגנון הבארוק במאה ה-17.

תושבי העיר תמכו במרד שהוביל פרנץ ראקושי בין השנים 1703 ל-1711 כנגד בית הבסבורג. בלילה שבין ה-29 וה-30 באוגוסט 1717 נערכה בנג'סולוש הפשיטה הטטארית האחרונה בהונגריה; כח שהגיע מח'אנות קרים שרף את העיר עד היסוד, טבח בתושביה ולקח את הניצולים לעבדים. העיר השתקמה באיטיות במהלך המאה ה-18, וחוותה פרץ של תיעוש במחצית השנייה של המאה ה-19. ב-1900 מנתה אוכלוסיית העיר 5,000 איש. במהלך אותן שנים חלה גם התעוררות לאומית של הרותנים המקומיים, בהשפעת מדיניות המגיאריזציה התוקפנית של ההונגרים, שזכו לעצמאות נרחבת בניהול ענייניהם לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית.

במפקד ב-1910, נמצא כי בעיר התגוררו 7,811 נפש: 5,943, או 76%, דווחו כהונגרים (דהיינו דוברי-הונגרית); 1,266 או 16% הצהירו כי הם רותנים, ו-540 או 7% נרשמו כגרמנים (באוסטרו-הונגריה, גם דוברי יידיש נכללו בקטגוריה זו). מבחינת ההשתייכות הדתית היו 3,311 (42.5%) יוונים-קתולים, 2,237 (28.6%) יהודים ו-1,124 (14.4%) קלוויניסטים.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הנהיג בלה קון מהפכה קומוניסטית בהונגריה העצמאית. ב-30 במרץ 1919 קמה בעיר ועדה קומוניסטית שארגנה את הגנת העיר. ב-25 באפריל היא נפלה לידי הצבא הרומני, ונמסרה לצ'כוסלובקיה. ב-1920 הוכר הסיפוח רשמית בחוזה טריאנון; העיר, מעתה ולקה סבליוש, הייתה לחלק מרותניה הקרפטית. ב-1939 חזרה סבליוש לשלטון הונגרי עם יתרת המחוז. תושביה היהודים של העיר, שמנו למעלה מ-4,000 איש, גורשו להשמדה באושוויץ במאי ויוני 1944. ב-24 באוקטובר 1944 כבש הצבא האדום את העיר. רותניה הקרפטית סופחה לברית המועצות ב-29 ביוני 1945. ב-1946 שונה שם העיר לוינוהרדיב, או וינוגרדובה ברוסית. ב-1953, עם הארגון-מחדש של מחוז זקרפטיה, הוענק לה מעמד של בירת נפה. החל מ-1991 היא שוכנת באוקראינה העצמאית.

תושבים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]