וינסנט מלרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איקונין של וינסנט הקדוש מלרין
המנזר באי לרין, הנקרא כיום האי סן אונורא, מחוז אלפים ימיים בצרפת

וינסנט מלריןצרפתית:Vincent de Lérinsלטינית: Vincentius Lerinensis - וינקנטיוס לריננסיס, מאה ה-5, נפטר בסביבות 450-445 ) היה נזיר וסופר כנסייתי שפעל בגאליה הדרומית והנחשב לאחד האבות של הכנסייה. חייו נודעו הודות לספר "על הגברים המפורסמים" ("De viris illustribus") מאת גנאדיוס סקולסטיקוס.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינסנט הקדוש מלרין נולד ביישוב טול, בחבל לורנה של היום, במשפחה פרנקית אריסטוקרטית. אביו נקרא אפראכיוס או איפרוכיוס הפרנקוני. בנעוריו קיבל וינסנט חינוך חילוני ובחלק הראשון של חייו היה איש צבא. אחיו נודע כ"לו הקדוש מטרואה". מאוחר יותר, להזמנתו של הונוראט הקדוש, הצטרף וינסנט למנזר לרין (בצרפתית -Lérins לרן) הנמצא בפרובאנס, באי ממול לעיר קאן.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 434, אחרי ועידת אפסוס הוא ערך, תחת שם העט "פרגרינוס" את ה"קומוניטוריום" (Commonitorium) שבו ניסח בסגנון מוקפד ומדויק את אמות המידה שלפיהן דוקטרינה נוצרית יכולה להיחשב לאורתודוקסית או לכפירה. הספר נכתב במטרה להגן על הכנסייה מפני "כפירות" כמו זו הנסטוריאנית. הקריטריונים המוצגים בספרו הם בדיוק אלו המיושמים על ידי הכנסייה האורתודוקסית עד לימינו:

  • אוניברסליות.
  • עתיקות ימים
  • קונצנזוס כללי

כפי שניסח בעצמו, במה שמכנים "הקאנון של וינסנט":

Magnopere curandum est ut id teneatur quod ubique, quod semper, quod ab omnibus creditum est"

(בתרגום חופשי:"צריך מעל הכל לדאוג שיישמר מה שהאמינו בכל מקום, מתמיד, כולם") כמשקל נגד לנוקשות הקריטריונים הנ"ל, קיבל וינסנט את העקרון שב"מדעים התאולוגיים" קיימת קדמה, אבל בהתאם לטבעם - "באותה דוגמה, באותו כיוון, באותה המחשבה".

בדומה לכמה מאבות הכנסייה הפרובנסלית, וינסנט התקומם נגד עמדותיו של אוגוסטינוס הקדוש בנוגע לחסד, אותן החשיב ל"מוגזמות". הוא הסכים עם אוגוסטינוס לגבי גינוי פלאגיוס, אולם טען כי החסד האלוהי משתף פעולה עם האדם. עמדה זו שלו, שגונתה תחת השם "נאו-פלאגיזם" בוועידת אוראנז' משנת 529 אומצה, למעשה, על ידי הכנסייה האורתודוקסית. בנקודות מסוימות דומה השקפתו לזו של קסיאנוס ושל פאוסטוס מריאס. וינסנט מלרין נפטר לפני שנת 450, אולי בשנת 448.

הוא הוכר כקדוש על ידי הכנסיות הקתוליות והאורתודוקסיות, החוגגות את זכרו ב-24 במאי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]