וינצ'נצו גליליי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

וינצ'צו גליליי (איטלקית: Vincenzo Galilei, ‏1520 בקירוב - 2 ביולי 1591) היה נגן לאוטה, מלחין ותאורטיקאי מוזיקה, אביו של האסטרונום והפיזיקאי המפורסם גלילאו גליליי. הוא היה דמות ראשונה במעלה בחיי המוזיקה בשלהי תקופת הרנסאנס ותרם רבות למהפכה המוזיקלית אשר ציינה את תחילתה של תקופת הבארוק.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליליי נולד בסביבות 1520 בסנטה מריה א מונטה (טוסקנה). בגיל צעיר החל ללמוד נגינה בלאוטה. בזמן כלשהו לפני 1562 עבר לפיזה, שם נשא לאישה בת למשפחת אצולה. בשנת 1564 נולד בנו גלילאו, בכור לששה או שבעה ילדים; בן אחר, מיקלאנג'לו, שנולד בשנת 1575, גדל גם הוא להיות נגן לאוטה מוכשר.

וינצ'נצו היה נגן לאוטה מיומן ובמועד מוקדם בחייו עורר את תשומת לבם של פטרונים חזקים ועתירי-קשרים. בשנת 1563 פגש בוונציה את ג'וזפו צארלינו, תאורטיקאי המוזיקה החשוב ביותר במאה ה-16, והיה לתלמידו. זמן מה לאחר מכן החל להתעניין בנסיונות להחייאת המוזיקה והדרמה של יוון העתיקה, וזאת עקב קשריו עם הקמראטה הפלורנטינית (קבוצת משוררים, מוזיקאים ואינטלקטואלים בראשות הרוזן ג'ובאני דה בארדי ועם ג'ירולאמו מיי, המלומד הראשון במעלה בתקופתו בנושא המוזיקה של יוון העתיקה. בשנות ה-70 של המאה ה-16 החל עניינו בתאוריה של המוזיקה ואף בהלחנת מוזיקה לנטות בכיוון זה. כמה מתרומותיו התאורטיות החשובות ביותר של גליליי עוסקות בטיפול בדיסוננס: תפיסתו הייתה מודרנית בעיקרה: היא התירה דיסוננס במעבר "אם הקולות זורמים בצורה חלקה", ואף צלילים דיסוננטיים על פעמה מוטעמת, כגון השהיות, שאותם כינה "דיסוננס חיוני". בכך תיאר למעשה את המנהג הבארוקי, בייחוד כאשר הגדיר כללים לפתרון השהיות באמצעות קפיצה וחזרה אל צליל הפתרון המצופה.

נוסף לכך, היו לגליליי כמה תגליות חשובות באקוסטיקה, בפרט כאלה הכרוכות בפיזיקה של תנודות במיתרים ובעמודי אוויר (בכלי נשיפה). ייתכן שבקביעת היחס בין מתיחות המיתר לתדירות התנודה היה גליליי הראשון לגלות חוק פיזיקלי שאינו לינארי. אבל בזמנו, הביטוי למה שאנחנו מכנים כיום "חוקי פיזיקה" היה סוגיית המפתח. אם וינצ'נצו גילה דבר זה וביטא אותו בשפה מתמטית, זו עשויה להיות הכללה חשובה של התגלית הפיתגוראית, המובנת זה מכבר, שמספרים שלמים קובעים סולמות הרמוניים. ואם כל היחסים המוזיקליים והמדידות הפיזיקליות בכלי נגינה ניתנים להגדרה מתמטית, הרי שהתובנה של בנו גלילאו, כי כל היחסים הפיזיקליים מכל סוג שהוא ניתנים לביטוי מתמטי, נובעת באופן טבעי.

השימוש ברצ'יטטיב באופרה מיוחס על דעת רבים לגליליי, כיון שהיה אחד ממציאי המונודיה, הסגנון המוזיקלי הקרוב ביותר לרצ'יטטיב.

גליליי חיבר שני ספרי מדריגלים, כמו גם מוזיקה ללאוטה, וכמות נכבדה של מוזיקה לקול ולאוטה; הקטגוריה האחרונה נחשבת לתרומתו החשובה ביותר, משום שהיא מבשרת מבחינות רבות את סגנון הבארוק המוקדם. מלומדים רבים גורסים, שגליליי הוא שהיטה את פעילות בנו מן המתמטיקה הטהורה, המופשטת, אל ניסויים שעשו שימוש בתיאור מתמטי כמותי של התוצאות - שינוי שהייתה לו חשיבות עליונה בתולדות המדע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Article Vincenzo Galilei, in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • The Concise Edition of Baker's Biographical Dictionary of Musicians, 8th ed. Revised by Nicolas Slonimsky. New York, Schirmer Books, 1993. ISBN 0-02-872416-X
  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
  • Claude Palisca: "Vincenzo Galilei", Grove Music Online, ed. L. Macy (Accessed March 7, 2007), (subscription access)
  • ערך "וינצ'נצו גליליי" במילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן 1980
  • "המהדורה המרוכזת של מילון המוזיקאים הביוגרפי של בייקר", מהדורה שמינית, ערוך ומתוקן בידי ניקולאס סלונימסקי. ניו יורק, ספרי שירמר, 1993
  • גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות' 1954
  • קלוד פאליסקה: "וינצ'צנצו גליליי", מילון גרוב המקוון למוזיקה בעריכת ל. מייסי.