ויסטן יו אודן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויסטן יו אודן
21 בפברואר 1907 – 29 בספטמבר 1973 (בגיל 66)
AudenLibraryOfCongress.jpg
מקצוע משורר
תואר מ.א אנגלית וספרות
דת נוצרי
ויסטן יו אודן (מימין) עם כריסטופר אישרווד.

וִיסְטְן יוּ אוֹדְןאנגלית: Wystan Hugh Auden;‏ 21 בפברואר 190729 בספטמבר 1973) היה משורר אנגלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודן נולד ביורק שבאנגליה, הצעיר בשלושת בניהם של ג'ורג' וקונסטאנס אודן, שניהם אנגליקנים אדוקים למדי. אביו של אודן היה אדם משכיל ורחב אופקים, בקיא בספרות, ובעל ידע בלשונות הקלאסיות. במקצועו היה רופא, ובטרם מלאו שנתיים לבנו הצעיר, עקר מיורק לדרום ברמינגהאם, ובה היה לרופא עירוני. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כרופא צבאי בחזיתות. כשמלאו לאודן שמונה שנים נשלח לפנימייה בסארי, שם היה תלמיד טוב למדי, אך עצל, רשלן, וחצוף. משם עבר לבית הספר הפרטי של גרשם שהתמחה בהוראת מדעים. בבית הספר ההוא, ששרר בו משטרם הקשוח המפורסם של בתי הספר הפרטיים האנגליים של ראשית המאה, גילה אודן שלושה דברים: שאין בו עוד אמונה דתית, שהוא הומוסקסואל, ושברצונו להיעשות משורר.

מגרשם עבר אודן לאוקספורד, ולאחר שנה של לימודי מדעים פנה ללימודי ספרות ובחר להשתלם בשירה האנגלו-סאכסונית העתיקה. בתקופה זו ניהל אודן חיי חברה ענפים, יחסים הומוסקסואלים, ונעשה מנהיגה של קבוצת משוררים צעירים שנודעה לאחר מכן כ"קבוצת אודן", שאחד מהם סטיבן ספנדר, הוציא לאור את ספרו הראשון של אודן, שכלל את שיריו של אודן מ - 1928 - 1927 וכמה שירי בחרות.

שנות ה-30 היו 'תור הזהב' של אודן, תחנתו הראשונה אחרי סיום לימודיו הייתה ברלין, שם שהה כשנה, החליף אהובים, וצפה מקרוב מאוד בגעש המהומות הפוליטיות. ב-1930 קבל משרה של מורה בבית ספר פרטי לנערים סמוך לגלאזגו. באותו הזמן פרסמה הוצאת "פֵייבּר את פֵייבּר" קובץ משיריו תחת השם 'שירים'. הקובץ קיבל ביקורות קרירות מכמה ממבקריה החשובים של לונדון, דבר שפגע באודן מאוד, אולם השירים עשו רושם אדיר על משוררים צעירים אחרים כדוגמת דילן תומס.

אודן הורה במסירות כשלוש שנים, ולאחר מכן החל להשתכר מפרי עטו. ב-1935 נשא לאישה את אריקה מאן, בתו של תומאס מאן על מנת להעניק לה דרכון בריטי. לאחר מכן יצא לסדרת מסעות שבסופם החליט להגר עם כריסטופר אישרווד לאמריקה. עקירה זו, על סף מלחמת העולם ממש התפרשה כבגידה, אך עבור אודן הייתה זו נקודת מפנה כבירה בחייו, שכדבריו "עייף מלהיות משורר החצר של השמאל האנגלי". בחייו החדשים של אודן בארצות הברית התרחשו שני דברים מרכזיים, הפיכת הלב הנוצרית והחזרה לחיק הכנסייה האנגליקנית, ומפגשו עם צ'סטר קלמן שהיה עתיד להיות בן לוויתו עד סוף ימיו. בשנת 1947 זכה בפרס פוליצר עבור הפואמה הנודעת שלו "עידן החרדה".

ב-1957 רכש אודן בית בכפר האוסטרי קירכשטטן, ומאז נהג לבלות חצי שנה בבית זה וחצי שנה בניו יורק. שנה לפני כן נבחר לכהונת "פרופסור לשירה" באוכספורד למשך חמש שנים, משרה שחייבה אותו לשאת בסך הכול 3 הרצאות בשנה. ותקופה זו עמדה בסימן עבודה בלתי נלאית, וקובצי השירה באו זה לאחר זה.

בחייו הפרטיים נעשה אודן בודד ומוסגר יותר, בעל הרגלי עבודה אדוקים אף יותר. העמיתים לקולג' שפגשו בו עם השנים, פגשו באדם שיכור למדי, שחזר על אותם נושאי שיחה, נשא דרשות ארוכות ונמנע בעקשנות מלהקשיב לבני שיחו. אולם אודן המשיך לעבוד, וכתב שירים חדשים. ב-28 בספטמבר 1973 קרא אודן משיריו לפני חברי "אגודת הספרות האוסטרית" ביוזפפלאץ, התנצל שעליו להשתמט מארוחת הערב, ופרש לחדרו למלון. למחרת היום נמצא מת במיטתו.

באמצע שנות ה-90 עלתה הפופולריות של אודן הודות לסרט ארבע חתונות ולוויה אחת, שבו צוטט שירו "Funeral Blues" במלואו. בעקבות הסרט פורסם לקט של עשרה משיריו (ביניהם "Funeral Blues") בחוברת בשם "Tell Me the Truth about Love" שנמכרה בכ-275,000 עותקים.

קובצי שירה שפרסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מגן אכילס" (1955)
  • "מחווה לקליו" (1960)
  • "על אודות הבית" (1965)
  • "כל השירים הקצרים" 1925-1957 (1966)
  • "כל השירים הארוכים" (1968)
  • "עיר ללא חומות" (1969)
  • "שרבוטים אקדמיים" (1971)
  • "איגרת לבן סנדקות" (1972)
  • "תודה וערפל" (פורסם לאחר מותו, ב-1974).
  • מסות: "ידיו של הגון" (The Dyer's hand – 1962)

ספרים של אודן בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מגן אכילס ושירים אחרים : 1927–1973, תרגום, מבוא והערות - עמינדב דיקמן, מאגנס, ירושלים, תשנ"ט 1998.
  • ו.ה. אודן: מבחר שירים, תרגם - נתן זך, "הנה", קונטרס לשירה, מס' 21, ירון גולן, 1998.

לקריאה נוספת:[עריכת קוד מקור | עריכה]

וו.ה. אודן – 'מניפסט על התיאטרון' (מאנגלית: יהודה ויזן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ד', 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]