ויסקי מהאי איילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתוב בצורה של ידיעה בעיתון. לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המושג ויסקי מאיילה מתייחס לקבוצת סוגי ויסקי המיוצר באי איילה בסקוטלנד, כחלק מהחלוקה המסורתית של הויסקי הסקוטי לארבע קבוצות עיקריות. באי הקטן ודליל האוכלוסייה קיימות שמונה מזקקות ומזקקה תשיעית נמצאת בתהליך בנייה. ריכוז זה של מזקקות ויסקי הביא לפריחת "תיירות ויסקי" לאי. באיילה מתקיים פסטיבל ויסקי שנתי בחודש מאי הכולל טעימות ומופעים של מוזיקה סקוטית מסורתית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1644 הוטל מס על ויסקי בסקוטלנד והדבר הביא לפריחה בייצור בלתי חוקי של המשקה שהתרכז באזורים הרריים ובאיים דוגמת איילה.

עם הפלישה והכיבוש האנגלי, עברו רבות מהמזקקות בשפלה הסקוטית להרים ולאיים כדי להימנע מתשלום מס למלוכה. מאוחר יותר, כשהפך ייצור הוויסקי בסקוטלנד לחוקי, מזקקות שהסכימו להיכנע למיסוי הכבד של הכובשים סבלו מהתנכלות השכנים הנזעמים, אבל מזקקות על האיים ההברידיים ובראשן מזקקות איילה הספיקו להתבסס לפני שחוק מיסוי הוויסקי נכנס לתוקף גם באיים עשרות שנים אחרי כן, ובשל טעמם המיוחד היו חשובים לתעשיית הבלנדים.

האי הידוע גם בפולקלור בתור "האי מוכה הסופות" מכיל מרבצים גדולים של כבול שאיכותו ייחודית, ומלבד פרחי ההת'ר הטיפוסיים לטעם של כבול סקוטי (למשל באזור ספייסייד), הכבול באיילה מכיל גם אצות ומלח ים שנשטפים על אדמתו בסופות החורף. ריח היוד והמלח החזק שבמאלט של מזקקת לפרויג, גרמו לו להיות מוכר כשיקוי רפואי, והוא היה הוויסקי הסקוטי היחיד שיובא חוקית ונמכר בארצות הברית בתקופת היובש.

בעבר פעלו באי עד 11 מזקקות, אך רבות נסגרו לאורך המאה העשרים (מזקקת פורט שארלוט 1929, מזקקת פורט אלן 1929 וסופית 1983, מזקקת ארדבג 1981, מזקקת ברוכלאדי 1995). לאחרונה רואה התעשייה התעוררות, שוקי ויסקי חדשים נפתחים בסין ובהודו ותיירות הוויסקי פורחת באיילה - למרבית המזקקות מרכז מבקרים מפואר. מזקקות ארדבג וברוכלאדי נפתחו מחדש והאחרונה פועלת לפתיחתה מחדש של מזקקת פורט שארלוט (שבנייניה הפכו בינתיים לאכסניית הנוער של האי ולמוסך). שטחה של העיירה פורט אלן הוסב למפעל הליתות של תאגיד דיאג'ו המשרת את כל מזקקות האי.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסקי מהאי איילה מפורסם בטעמו המעושן אך מאפיין זה אינו דומיננטי בכל המזקקות. הוא קיים בעיקר בתוצרתן של שלוש המזקקות הדרומיות של האי ליד פורט אלן - לפרויג, לגבולין וארדבג. בעוד שמעט מאוד מזקקות בסקוטלנד מלתתות שעורה במקום, בלפרויג עדיין מלתתים כ-20% מהשעורה לבד, כדי להגיע לרמות עישון גבוהות יותר (57 חלקים למיליון - ppm) ולתת שעושן בכבול הייחודי ללפרויג, הנותן למשקה את הטעם הייחודי. מזקקות אחרות מסתפקות ב45ppm (ארדבג), 35ppm (לגבולין) או 2ppm בלבד (מזקקת בונהאבן ומזקקת קאול אילה). באמצע נמצאים מזקקת בוומור וזיקוקי "פורט שארלוט" החדשים של ברוכלאדי, לקראת פתיחתה המחודשת של המזקקה.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 הוקמה מזקקת קילכומן החדשה באי והחלה לזקק ב-2006. המזקקה הצעירה היא הראשונה שמוקמת באיילה מזה 124 שנה, והוקמה בצורת מזקקת-חווה מסורתית, תוך ניסיון לייצר את כל הלתת מקומית ומהשעורה המקומית. למרות תקלה של שריפה שעיכבה את התהליך, ומעבר לשימוש חלקי בלתת ממפעל הליתות המרכזי של דיאג'ו, מייצרים במקום ויסקי מעושן למחצה (20ppm) ויתחיל להימכר כוויסקי בעוד מספר שנים. קילכומן בחרה בכוונה במבנה דוד זיקוק שישמר כיאות את העישון שבלתת, ולמרות העלויות הכבדות בחרה בדוד זיקוק קטן מאוד (2070 ליטר בלבד). דוד שכנראה קטן יותר מזה של מזקקת אדרדאואר שמפרסמת את עצמה עדיין בתור המזקקה הקטנה בסקוטלנד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]