ויקטוריה נולנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטוריה נולנד
Victoria Nuland
לידה 1 ביולי 1961 (בת 62)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Victoria Jane Nuland עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג רוברט קגן עריכת הנתון בוויקינתונים
דוברת מחלקת המדינה של ארצות הברית
31 במאי 2011 – 5 באפריל 2013
(שנה ו־44 שבועות)
Philip J. Crowley
תת מזכיר המדינה לעניינים מדיניים ה־24
3 במאי 2021 – מכהנת
(שנתיים ו־45 שבועות)
פרסים והוקרה
מסדר ההצטיינות הליטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויקטוריה ג'יין נולנדאנגלית: Victoria Jane Nuland; נולדה ב-1961 בקונטיקט, ארצות הברית) היא מדינאית אמריקאית ממוצא יהודי, המכהנת כתת-מזכיר המדינה לעניינים מדיניים.

בעבר כיהנה כעוזרת שר החוץ של ארצות הברית לענייני אירופה ויורואסיה (20132017); דוברת מחלקת המדינה של ארצות הברית (2011–2013), ושגרירת ארצות הברית בנאט"ו (20052008).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולנד היא בתו מנישואיו הראשונים של דוקטור שרוין נולנד (במקור - נודלמן, יהודי, בן למהגרים יהודים ממזרח אירופה), רופא מנתח, סופר, ופרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל. אמה, רונה מק'אן, היא נוצרית. נולנד היא בוגרת אוניברסיטת בראון שברוד איילנד. נשואה לרוברט קגן, היסטוריון, סופר, מומחה במדיניות חוץ אמריקאית ואנליסט נאו-קונסרבטיבי ידוע בזכות עצמו. יש להם שני ילדים. אבי בעלה הוא דונלד קגן, היסטוריון של העת העתיקה, מומחה נודע ליוון העתיקה ומבכירי האישים הנאו-קונסרבטיבים בארצות הברית. אחי בעלה הוא פרדריק קגן, סופר והיסטוריון צבאי, אשר הוא ואשתו קימברלי קגן, מייסדת ונשיאת המכון לחקר המלחמה, היו ככל הנראה מהגורמים האינטלקטואליים העיקריים שהשפיעו על ג'ורג' בוש (הבן) להגביר את הנוכחות הצבאית האמריקאית בעיראק בשנים 2007–2008, במהלך הקרוי "ה-Surge", שהביא להקטנה בהיקף הטרור שם ואיפשר את יציאת צבא ארצות הברית מעיראק.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולנד עבדה בשירות החוץ האמריקאי כמעט מהרגע בו סיימה את לימודיה. בשנים 19851986 שירתה בקונסוליה האמריקאית בגואנגז'ו שבסין, שם גם למדה לדבר סינית. ב-1987 הייתה חלק מהדסק לענייני מזרח אסיה והאזור הפסיפי במשרד החוץ האמריקאי. ב-1988 הייתה בין מקימי השגרירות האמריקאית החדשה באולאנבאטר בירת מונגוליה. בשנים 1988–1990 שירתה בדסק הסובייטי במשרד החוץ, ולאחר מכן ועד 1993 בשגרירות האמריקאית במוסקבה כמומחית לענייני רוסיה ונשיאה דאז בוריס ילצין. באותה תקופה גם למדה לדבר רוסית. בשנים 1993–1996 הייתה ראש המטה של סטרוב טאלבוט, סגן שר החוץ האמריקאי בתקופת הנשיא ביל קלינטון, והתמקדה בפירוק הנשק הגרעיני של מדינות ברית המועצות לשעבר אוקראינה, בלארוס וקזכסטן וכן, בין השאר, במעורבות האמריקאית בהאיטי (ולכן היא גם דוברת צרפתית).

בשנים 19961997 הייתה נולנד חברה בתור נציגת משרד החוץ, במועצה ליחסי חוץ (CFR), מרכז חשיבה רב השפעה המוציא לאור את הדו-ירחון החשוב ביותר כיום בארצות הברית לענייני מדיניות חוץ, "פוריין אפיירס". במסגרת זו הייתה גם מראשי הצוות של הסנאטור ריצ'רד לוגאר לענייני רוסיה ושכנותיה ולהרחבת נאט"ו לכיוונן. בשנים 1997–1999 שימשה סגנית מנהל משרד החוץ (מזכירות המדינה) האמריקאי, לענייני ברית המועצות לשעבר ובעיקר רוסיה ומדינות הקווקז. בסופה של תקופה זו קיבלה את מדליית השירות האזרחי המצוין, בשל דרך ניהולה את היחסים עם רוסיה בעת התקיפה האווירית של יוגוסלביה (סרביה) במרץ-יוני 1999, תקופת מלחמת קוסובו. בשנים 1999–2000 הייתה שוב חברה ב-CFR.

מיולי 2000 עד יולי 2003 שימשה נולנד סגנית שגריר ארצות הברית לנאט"ו והייתה בין הגורמים המקצועיים הראשיים להרחבתה של הברית וצירוף מדינות מזרח אירופה לארגון ולכך שהפלישה האמריקאית לאפגניסטן אחרי תקיפת מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001 נעשתה כחלק ממשלוח צבאי של כל מדינות ברית נאט"ו כמעט, ולא כפלישה אמריקאית עצמאית. מיולי 2003 עד מאי 2005 שימשה סגנית היועץ לביטחון לאומי לסגן הנשיא של ג'ורג' בוש הבן, דיק צ'ייני. במשך שלוש השנים שלאחר מכן, 2005 - 2008 כיהנה בתפקיד שגרירת ארצות הברית לנאט"ו, עדיין תחת ממשל בוש (הבן). בשנים 2008–2009 הרצתה ב"קולג' הלאומי למלחמה" (NWC, קולג' ממשלתי המיועד בעיקר לאנשי הממשל הבכירים) והחל מפברואר 2010 הייתה השליחה המיוחדת של ארצות הברית לשיחות הרב-צדדיות להגבלת הנשק הקונבנציונלי באירופה (CFE).

דוברת משרד החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2011 מונתה נולנד לדוברת משרד החוץ, מינוי מקצועי לא פוליטי ראשון לתפקיד זה, מזה כמעט שלושים שנה. הרקע המקצועי של נולנד בשירות החוץ האמריקאי, במשך כעשרים וחמש שנים, לא מנע את התעוררותן של טענות כנגד מינויה, לגבי היותה אשת ימין נאו-קונסרבטיבי כביכול ולא אשת מקצוע גרידא, כפי שהוצגה. הרקע המשפחתי שלה, הכולל דמויות נאו-קונסרבטיביות ידועות, ובמיוחד שירותה כסגנית היועץ לביטחון לאומי לסגן הנשיא דיק צ'ייני, במשך שנתיים (2003–2005), שימשו בסיס לטענות אלה. המתנגדים אף טענו כי נרקמו עסקאות "מתחת לשולחן", שיצדיקו מינוי אשת ימין כביכול, לתפקיד כה רם דרג, המוחזק בדרך כלל כמישרת אמון פוליטית ולא כמישרה ממשלתית מקצועית. הועלו במקביל גם השערות כי מינוי זה מסמן תזוזה אידאולוגית של ממשל הנשיא אובמה ימינה[1]. כך או כך, המינוי עבר למרות המחלוקת, ונולנד נכנסה לתפקיד כמינוי מקצועי לא-אידאולוגי.

היא כיהנה כדוברת משרד החוץ האמריקאי עד פברואר 2013, עת הוחלפה בג'ן סאקי, שהייתה קודם לכן הדוברת של מסע הבחירות של הנשיא ברק אובמה לכהונה שנייה. האירוע הבולט ביותר בתקופת כהונתה ובהקשר לכהונתה היה מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי בספטמבר 2012, בה נרצח בין השאר גם שגריר ארצות הברית בלוב. רפובליקנים רבים האשימו אותה כי היא הייתה אחד הגורמים שניסו לטייח את העובדה שההתקפה הזו הייתה התקפת טרור מתוכננת ולא התגלגלות מקרית של הפגנה שהתלהטה.

עוזרת שר החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2013 מונתה נולנד לעוזרת מזכיר המדינה ג'ון קרי, לענייני אירופה ואירואסיה. המינוי לא עבר בקלות, ואושר בקונגרס רק כעבור ארבעה חודשים, בשל ההאשמות נגדה בדבר טיוח המשמעות האמיתית של רצח השגריר האמריקאי בבנגאזי.

בתחילת 2014 התחוללה סערה סביב דבריה "!Fuck the EU". היא שוחחה בסוף ינואר 2014 עם שגריר ארצות הברית באוקראינה, וככל הנראה הוקלטה על ידי הרוסים. השיחה, בה תקפה נולנד את איטיותו של האיחוד האירופי בסיוע לאוקראינה בפתרון המשבר הפנימי, הודלפה לאינטרנט בפברואר 2014, אך מה שעורר סערה יותר מכל, היה אותו משפט בו השתמשה כנגד האיחוד האירופי, ולאו דווקא התוכן המהותי של דבריה[2].

נולנד כיהנה כעוזרת מזכיר המדינה לעניינים פוליטיים במשך מספר חודשים ב-2024-2023. במרץ 2024 הודיעה על כוונתה להתפטר מתפקידה עקב כישלון מדיניות החוץ הפרו-אוקראינית והאנטי-רוסית שקידמה במימשל ביידן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויקטוריה נולנד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]