ויקטור הוגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויקטור הוגו

ויקטור-מארי הוגוצרפתית: Victor-Marie Hugo;‏ 26 בפברואר 1802 - 22 במאי 1885) היה סופר, משורר, מחזאי ופוליטיקאי צרפתי. ממייסדי זרם הרומנטיקה, נחשב לגדול משוררי צרפת ומעבר לגבולות ארצו נודע בעיקר בשל ספריו המפורסמים: "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים". התעניין גם באמנויות היפות: השאיר רישומים ובתחום האדריכלות היה ממובילי תנועת התחייה הגותית בצרפת.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו נולד ב-26 בפברואר 1802 בעיר בזאנסון (Besançon) בפראנש-קונטה. אביו היה קצין צבא מקצועי, גנרל בצבא נפוליאון, שהתחיל את שירותו בצבא כחייל פשוט ונהג לקחת את בנו לאימונים ולתרגילי מלחמה, כדי לחבב עליו את חיי הצבא.

המשפחה נדדה בעקבות האב, ולכן הוגו לא זכה ללימודים מסודרים. לעומת זאת, הוא רכש ניסיון רב וצבר חוויות. מאוחר יותר חוויות אלו התבטאו גם בשיריו וספריו. בנדידותיו היה עד לסבל ומצוקה ולאי צדק חברתי, שרישומם השפיע עליו מאד.

בהיותו ילד נפרדו הוריו של הוגו – אביו חי עם רוזנת ספרדייה ואילו אימו התחתנה עם גנרל אחר בצבא נפוליאון. אחיו המבוגרים מתו בילדותם, ואף הוא כמעט מת בלידתו. ויקטור הוגו היה חולני מאוד כילד, אך התעניין בתחומים רבים והיה לאינטלקטואל. כבר בגיל 11 החל לכתוב שירים, שעסקו לרוב בנושאים פוליטיים, אשר עמדותיו של הוגו לגביהם הושפעו מעמדותיה המלוכניות של אימו. אביו המאמץ של הוגו הוצא להורג על ידי המשטר באשמת קשירת קשר נגד משטר נפוליאון, ומותו השפיע עמוקות על חייו ויצירתו.

מי שניחמה אותו בצערו הייתה אדל פושה, לימים אשתו ואם חמשת ילדיו. פושה בגדה בהוגו מאוחר יותר, עם משורר שהיה ידיד המשפחה. גם להוגו הייתה ידידה ומאהבת - ז'ולייט דרואה - שחקנית שפגש לראשונה ב-1833, איתה התבודד בחיק הטבע והיה ביניהם קשר עמוק שנמשך 50 שנה.

המשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב על הרנני - 1830

כבר בהיותו תלמיד בית ספר תיכון הקדיש ויקטור הוגו את חרוזיו הראשונים לשירת ורגיליוס, שהיה המשורר האהוב ביותר עליו וממנו שאב את דמיונו ורגשותיו. שירו "לורגיליוס" הוא שירת אהבה; אהבה למשורר הרומאי הנפלא, אהבה לידידתו ז'ולייט דרואה ואהבה לטבע שעורר בלב המשורר רגשות עילאיים.

כבר בגיל 14 החליט הוגו להיות משורר, ובהיותו בן עשרים זכה למלגה על ספר שיריו הראשון. הוא נהג לכתוב שירים יום יום, במשך שנים רבות, וחולל מהפכה בשירה הצרפתית. הוא עמד בראש קבוצת סופרים ומשוררים שהתחילו זרם חדש – הרומנטיזם. הוא עצמו מעיד על מהפכה זו: "במילון הישן שמתי מצנפת אדומה; בתחתית קסת הדיו עשיתי סערה." בין קובצי שיריו: "עלי הסתיו", "הקולות הפנימיים", "קרני האור והצללים", "אגדת הדורות" ו"הרהורים". בקובץ "הרהורים" הוא מתאר, בין היתר, את חיי משפחתו ובמיוחד את אבלו על מות בתו האהובה לאופלדין בטביעה בסן ליד ווילקייר שעל גדות הנהר, בשנת 1843 ביחד עם בעלה, חודשים לאחר נישואיהם. (בתו הקטנה אדל גמרה ימיה בבית חולי רוח לאחר אהבה נכזבת).

המחזאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 25 בפברואר 1830 הוצג בקומדי פראנסז בפריז מחזהו של ויקטור הוגו "הרנני", שהיה אחד המחזות הראשונים בזרם הרומנטיזם. מחזה זה הסעיר מאוד את פריז. הוא נודע בשל הוויכוחים הסוערים שפרצו בתיאטרון בין הצופים מיד לאחר הצגתו (הקרב על הרנני). ויכוחים אלה היוו חלק של מסורת ארוכה של מאבקים באשר לטוב טעם אמנותי בתיאטרון הצרפתי. ויכוח זה נערך בין תומכי הקלסיציזם שצידדו בסגנון כתיבה תיאטראלי קפדני, לבין תומכי הסגנון החדש של הרומנטיזם. ניצחונם של ויקטור הוגו ותומכיו בוויכוח זה מתואר על ידי אנשי התקופה ובהם תאופיל גוטייה.

ב-8 בנובמבר 1838 הוצג לראשונה בתיאטרון הרנסאנס בפריז מחזהו של ויקטור הוגו "רואי בלה" - דרמה רומנטית המתחוללת בספרד בסוף המאה השבע עשרה.

הסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו בשנת 1876, צילום מעשה ידי אטיין קארז'ה.

ויקטור הוגו נחשב לגדול סופרי צרפת.

ספרו הראשון נכתב בשנת 1823 ושמו "הנס של איסלנד" ( Han d'Islande ). בספרו הוא מתאר דיקטטורה מחרידה המתרחשת באיסלנד. בו מתוארות הוצאות להורג ומשטר שדוגמתו היה רק לאחר כ-100 שנה, במשטר הנאצי. התושבים מורדים נגדה בהצלחה.

בשנת 1826 הוא פרסם את הספר "בוג-ז’ארגאל" (Bug-Jargal ). הוא היה הסופר הלבן הראשון אשר ניסה להבין את מצבם של השחורים. היה זה אחד הרומנים הראשונים שגיבורם היה שחור עור. בוג-זא'רגאל הוא שמו של נסיך אפריקאי משועבד, שהיה ידיד של קצין צרפתי צעיר בשם "לאופולד ד'אוברניי" (Leopold D'Auverney) הוא מנהיג את מרד העבדים בהאיטי (1791-1804). הייתה זו אחת המרידות שהצליחו.

בשנת 1831 פורסם הרומן הגדול הראשון שלו "הגיבן מנוטרדאם". היה זה בעקבות גילוי כתובת ביוונית במגדל הפעמונים - "ANAГKH" - שפרושה "צורך/הכרחי". ויקטור הוגו היה סקרן לדעת מי חרט את הכתובת. כתיבת הרומן, שנקרא על ידי מחברו "נוטרדאם של פאריז" היה להציג את מכמני קתדרלת נוטרדאם דה פארי לציבור הרחב, אחרי החורבן שעשה בה ההמון בימי המהפכה הצרפתית, אשר ראה בה את סמל השלטון. הרומן זכה להצלחה בצרפת, שעוררה, בין השאר, תנועה לשימור המבנים מן התקופה הגותית בכלל ולשימור קתדרלת נוטרדאם דה פארי בפרט. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה רבה בכל העולם, ועל בסיסו נעשו מחזות וסרטים.

בסיפורים שכתב, ביקש לעורר תקווה בלב העניים והסובלים ולהבטיח להם חיים יפים וצודקים.

המהפכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוזט מתוך "עלובי החיים" - ציור של Émile Bayard
מסע הלוויה של הוגו, שנטמן בפנתאון של פריז

בהיותו בן 28 פרצה התקוממות ביוון נגד הכיבוש הטורקי. צעירים צרפתיים רבים תמכו במהפכנים היוונים, ביניהם הוגו, למרות שבאותה תקופה היה מלוכני, ואף זכה לקצבה קבועה מהמלך לואי ה-18 על כתביו היפים.

ב-1830 פרצה מהפכה נוספת בצרפת במחאה על צנזורת המלך המוטלת על הספרות והעיתונות. המהפכנים כבשו את פריז והדיחו את המלך מהשלטון. באותה עת, שינה ויקטור הוגו את דעותיו הפוליטיות והפך ממלוכני נלהב לתומך במהפכה.

בעקבות מהפכת 1848, הוכרזה הרפובליקה השנייה בצרפת ועלה לשלטון לואי-נפוליאון בונפרטה, אחיינו של נפוליאון בונפרטה. כשנכח בתהליך הפיכתו של נסיך רפובליקני זה לדיקטטור, ויקטור הוגו נהיה לאחד ממתנגדיו התקיפים וטען שהוא יחריב את הרפובליקה השנייה, כפי שהחריב דודו את הראשונה. ב-1851 הוא יצא לגלות בבריסל ואחר כך באיי התעלה, באי ג'רזי (1852 - 1855) ובאי גרנזי (1855 - 1870), שם כתב את קובץ שיריו "הרהורים" (1856), את קובץ שיריו "אגדת הדורות" (1859) את הרומן הידוע עלובי החיים (1862), מאמרים נגד שליטי צרפת ומגוון שירים. ב- 1870, אחרי מלחמת צרפת פרוסיה שב ויקטור הוגו לצרפת.

ויקטור הוגו נבחר לפרלמנט של צרפת והטיף לשלום בין העמים ולצדק חברתי. כשמלאו לו שמונים, הריעה האומה והודתה לאיש הדגול, שבכתיבתו במשך שישים שנה, השפיע על התרבות הצרפתית ועל המוני העם.

ויקטור הוגו נפטר בפריז ב-22 במאי 1885 ונקבר בטקס לוויה מפואר בפנתיאון, בו נטמנים גדולי בניה של צרפת.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של ויקטור הוגו היא כלל-עולמית, וחורגת בהרבה מגבולות התרבות המערבית. מעבר לתפוצה האוניברסלית של יצירותיו הגדולות, בחלק מהקולוניות הצרפתיות לשעבר, כגון וייטנאם, נודעה גם חשיבות גדולה לדמותו שלו עצמו. גאו-דאי, דת דרום וייטנאמית סינקרטיסטית עם מיליוני מאמינים בכל רחבי העולם, רואה בו את אחד מקדושיה העיקריים, לצדם של ז'אן דארק, המהפכן הסיני סון יאט-סן והמשורר הוייטנאמי בן המאה ה-16 נגויין בין-קיים. לפי אמונתם של אנשי גאו-דאי, ויקטור הוגו היה מאדרכילי הברית האלוהית בין הדת הסינית לנצרות - ברית שיצרה את גאו-דאי, ותמונתו מוצבת כאובייקט סגידה ב"ותיקן" (המקדש הראשי) של גאו-דאי בעיר טאי-נין.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגבור בכבלים, עברית מאת ז. אריאל, תל אביב, 1972. תרגום נוסף של "עלובי החיים".
  • המכשפה מפריס, NOTRE-DAME DE PARIS, תרגם יעקב שטיינברג, אמנות, תל אביב, 1954.
  • מלחמת אחים, מתורגם על ידי י"ב ליונר, הוצאת תושיה, ורשה, 1913.
  • עובדי הים , עם ארבעה רישומים מאת המחבר, מצרפתית - מנשה לוין, ספרית פועלים, תל אביב, 1986.
  • עלובי החיים, עברית - אביטל ענבר, כתר, ירושלים, 1988.
  • עלובי החיים, תרגום נוסף, עברית - זאב הרטבי, תל אביב, 1962.
  • עלובי החיים, תרגום נוסף, תרגם יעקב שטינברג, אמנות, תל אביב, 1954.
  • פנטין, סיפור, תרגם מצרפתית - יצחק לבנון, תל אביב, 1972.
  • הגיבן מנוטר דאם, תרגם מצרפתית - יצחק לבנון, תל אביב, 1964.
  • הגיבן מנוטר דם, תרגום נוסף, עברית - דן סואן, תל אביב, 1975.
  • הגנובה, תרגום מצרפתית, ירושלים, ש"י שיריזלי, אלף תתל"ו לגלותנו, תרס"ה, 1905.
  • היום האחרון בחיי הנידון למיתה, ספור, תרגום זפר"ן, ורשה, תושיה, 1898.
  • בוג-ז’ארגאל, מצרפתית - אביטל ענבר, מעריב, תל אביב, 1987.
  • האדם הצוחק, רומן, תרגמו א’ ו’. לוין, ערך א’ יואל, תל אביב, 1929.
  • שנת התשעים ושלוש , רומן, מצרפתית: ח’ אברבאיה, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1961.
  • תותח הקורבטה, עברית - יואב הלוי, משרד הביטחון, תל אביב, 1984.
  • שירים נבחרים , השירים מתורגמים מן המקור ומוגשים על ידי שלמה לוי, 1987.
  • יומו האחרון של נידון למוות, קלוד גה, תירגם מצרפתית ניר רצ'קובסקי, הוצאת כרמל, 2008.
  • להיות גולה, תירגם מצרפתית והוסיף הערות: שי סנדיק, נהר ספרים, 2010.
  • "זיכרון מליל הארבעה", שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "בריטוֹן", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, תל אביב 2005.
  • "לילו של השטן", שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "בריטוֹן", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, תל אביב 2005.
  • "שירו של מֶליה", שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "בריטוֹן", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, תל אביב 2005.
  • "כתובת מצבה", שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "מיעוט", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2001.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרהם רוב, ויקטור הוגו - ביוגרפיה, הוצאת דביר, 2004.
  • בין מקור לתרגום: על תרגום השיר "בעז נרדם" לויקטור הוגו, מאת ז'ולייט חסין, נדפס בבקורת ופרשנות, 28, 1992.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]