ויקטור קלמפרר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויקטור קלמפרר
Victor Klemperer
1881 –‏ 1960 (בגיל 78)
Bundesarchiv Bild 183-S90733, Victor Klemperer.jpg
תרומות עיקריות
הספר "Lingua Tertii Imperii" (המוכר בקיצור כ- "LTI"), על שפתו של הרייך השלישי

ויקטור קְלֶמְפֵּרֵר (גרמנית: Victor Klemperer;‏ 8 באוקטובר 188111 בפברואר 1960) היה בלשן, חוקר ספרות ועיתונאי גרמני ממוצא יהודי שנודע בעיקר בזכות יומניו הייחודיים מתקופת מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלמפרר נולד בעיר לנדסברג שבפרוסיה, הקיסרות הגרמנית. אביו היה רב אורתודקסי, שעבר לזרם הרפורמי כשהיה ויקטור בן תשע. הוא היה בן-דודו של אוטו קלמפרר, מנצח ומלחין גרמני, ואחיו של גאורג קלמפרר, רופאו האישי של לנין. לאחר זמן מה עברו קלמפרר ומשפחתו לברלין, שם למד פילוסופיה ושפות והגיע עד למעמד הרם של פרופסור במוסד להשכלה גבוהה בדרזדן. ב-1906 נשא לאשה את אווה שלמר, פסנתרנית ממוצא פרוטסטנטי, וב-1912, עקב נישואיו, המיר את דתו לנצרות.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא ושירת מספר חודשים בחזית. לאחר המלחמה התקבל לשמש כפרופסור בבית הספר הטכני הגבוה של דרזדן. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החל קלמפרר לנהל יומן אישי שהביא נקודת מבט ייחודית על חיי היום יום של יהודי בצל הרודנות והמאבק התמידי לחיים בגרמניה הנאצית.

עם יישום חוקי נירנברג נשללו מקלמפרר תוארו, עבודתו ואזרחותו, עד שנאלץ לעבוד בעבודת כפיים במפעל. עם זאת, כיוון שאשתו הייתה ארית, הוא הצליח להימנע מגירוש במשך רוב שנות המלחמה. במאי 1940 נאלץ לוותר על ביתו שבדרזדן ולעבור ל"מעון יהודי" שאוכלס על ידי מגורשים נוספים. בדירה זו זכה קלמפרר לביקורים חוזרים ונשנים של הגסטפו, ובה חזה במוראות המשטר.

קלמפרר היה מיועד להיות מגורש בשנית בפברואר 1945, אך ניצל את הפצצות בעלות הברית כדי להסיר את הטלאי הצהוב מדש בגדו, לברוח מדרזדן ולהצטרף לפליטים שנעו לכיוון אזור שהיה בשליטת כוחות ארצות הברית. לאחר סיום המלחמה ומשנתאחדו, חזרו קלמפרר ואשתו לביתם שבפאתי דרזדן והחזירו לעצמם את הבעלות עליו לאחר שהולאם במסגרת האריזציה. מסעו של קלמפרר ואשתו אל העיר שנהרסה בהפצצות בעלות הברית מתועד גם הוא ביומנו.

יומניו מתקופת המלחמה מלאים באבחנות על השפה הייחודית של גרמניה הנאצית. הוא הביע את רצונו לאסוף אותן יום אחד לספר, אך לעתים רבות נואש מכך, בשערו כי לא יחיה להשלים את המלאכה. לבסוף הוציא בשנת 1947 את חיבורו החשוב ביותר, "Lingua Tertii Imperii" (מוכר בקיצור "LTI"), על שפתו של הרייך השלישי. הביטוי "Tertii Imperii" הוא תרגום סרקסטי ללטינית של "הרייך השלישי".

עם כל הקושי שבדבר, התעקש קלמפפר לדבוק בגרמניות, ולזנוח את מוצאו היהודי. יחסו לציונות היה קשה וביקורתי באופן קיצוני, אף שביוני 1942 כבר נודעה האידאולוגיה הנאצית והשלכותיה, הוא משווה באותה תקופה בין הכתבים הציוניים של הרצל לבין הלכי המחשבה ההיטלריסטים.‏[1] באופן אירוני בסוף היומן הוא מתאר איך קיבל אישור והמלצה מקצין אמריקאי שמדגיש את יהדותו. "הפרופסור הזה, ויקטור ישראל קלמפרר הוא חצי יהודי, והוא רוצה להגיע לדרזדן.. הוא איש טוב, ואנחנו ממליצים לעשות ככל האפשר כדי לעזור לו."‏[2]

לאחר המלחמה הפך קלמפרר לדמות משמעותית בחיי התרבות של גרמניה המזרחית, הרצה באוניברסיטאות שונות ברחבי המדינה ואף שימש ב-1950 כנציג בפרלמנט של גרמניה המזרחית.

קלמפרר, שנפטר ב-11 בפברואר 1960, לא פרסם את יומניו בחייו. אלו פורסמו רק ב-1995, 35 שנה אחרי מותו והפכו לרב-מכר בגרמניה. בהוצאה הגרמנית התפרסמו יומניו בשמונה כרכים, והם מכילים רק כשליש מכל מפעל התיעוד שלו. בעברית לוקט מבחר מהיומנים בכרך אחד.

בשנת 1995 הוענק לו, לאחר מותו, במינכן, פרס האחים שול המוענק מדי שנה לסופר שהפגין "עצמאות אינטלקטואלית ואומץ מוסרי". הפרס הוענק לו על ההישג שבכתיבת יומניו.

יומניו בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יומנים 1933–1945: מבחר / ויקטור קלמפרר; (תרגמה מגרמנית: טלי קונס),‫ תל אביב: עם עובד, תשס"ה-2004, 536 עמ'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויקטור קלמפרר, יומנים, עמ' 317.
  2. ^ שם, עמ' 523.