ויקטור קלמפרר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור קלמפרר
Victor Klemperer
לידה 9 באוקטובר 1881
גוז'וב ויילקופולסקי, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בפברואר 1960 (בגיל 78)
דרזדן, גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות
מקום מגורים גרמניה
מקום קבורה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הגימנסיה הצרפתית ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס האחים שול (1995)
  • פרס פ. ס. וייסקופף (1960)
  • הפרס הלאומי של מזרח גרמניה
  • מסדר ההצטיינות הפטריוטי בכסף עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אווה קלמפרר
הרדוויג קירכנר-קלמפרר עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.deutschefotothek.de/documents/obj/71545208 האתר הרשמי
תרומות עיקריות
הספר "Lingua Tertii Imperii" (המוכר בקיצור כ- "LTI"), על שפתו של הרייך השלישי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויקטור קְלֶמְפֵּרֵרגרמנית: Victor Klemperer;‏9 באוקטובר 188111 בפברואר 1960) היה בלשן, חוקר ספרות ועיתונאי גרמני, יהודי מומר, שנודע בעיקר בזכות יומניו הייחודיים מתקופת מלחמת העולם השנייה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלמפרר נולד בעיר לנדסברג שבפרוסיה (כיום בפולין), הקיסרות הגרמנית. אביו וילהלם, שנולד בפראג לאחת המשפחות היהודיות הוותיקות בעיר והיה צאצא לתוספות יו"ט,[1] שירת כרב בקהילה הרפורמית של ברלין. אמו הייתה הנרייטה פרנקל. הוא היה בן-דודו של אוטו קלמפרר, מנצח ומלחין גרמני, אחיו של גאורג קלמפרר, רופאו האישי של לנין ודוד של דוריס כהנא. לאחר זמן מה עברו קלמפרר ומשפחתו לברלין, שם למד פילוסופיה ושפות והגיע עד למעמד של פרופסור במוסד להשכלה גבוהה בדרזדן. ב-1906 נשא לאשה את אווה שלמר, פסנתרנית ממוצא פרוטסטנטי, וב-1912, עקב נישואיו, המיר את דתו לנצרות.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא ושירת כמה חודשים בחזית. לאחר המלחמה התקבל למשרת פרופסור בבית הספר הטכני הגבוה של דרזדן. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, החל קלמפרר לנהל יומן אישי שהביא נקודת מבט ייחודית על חיי היום יום של יהודים תחת הרודנות והמאבק התמידי לחיים בגרמניה הנאצית.

עם הטלת חוקי נירנברג נשללו מקלמפרר תוארו, עבודתו ואזרחותו, עד שנאלץ לעבוד בעבודת כפיים במפעל. עם זאת, כיוון שאשתו הייתה בת הגזע הארי, הוא הצליח להימנע מגירוש במשך רוב שנות המלחמה. במאי 1940 אולץ לוותר על ביתו שבדרזדן ולעבור ל"מעון יהודי" שאוכלס על ידי מגורשים נוספים. בדירה זו זכה קלמפרר לביקורים חוזרים ונשנים של הגסטפו, ובה חזה במוראות המשטר.

קלמפרר נועד להיות מגורש בשנית בפברואר 1945, אך ניצל את הפצצות בעלות הברית להסרת הטלאי הצהוב מדש בגדו, לבריחה מדרזדן ולהצטרפות לזרם הפליטים שנעו לאזור שבשליטת כוחות ארצות הברית. לאחר סיום המלחמה ומשנתאחדו, חזרו קלמפרר ואשתו לביתם שבפאתי דרזדן והחזירו לעצמם את הבעלות עליו לאחר שהולאם במסגרת האריזציה. מסעו של קלמפרר ואשתו אל העיר שנהרסה בהפצצות בעלות הברית מתועד גם הוא ביומניו.

יומניו מתקופת המלחמה מלאים באבחנות על השפה הייחודית של גרמניה הנאצית. הוא התכוון לאסוף אותם יום אחד לספר, אך פעמים רבות נואש מכך, בשערו שלא יחיה מספיק כדי להשלים את המלאכה. לבסוף הוציא לאור את חיבורו החשוב ביותר ב-1947: ה-LTI – Lingua Tertii Imperii (מוכר בקיצור כ-"LTI"), על שפתו של הרייך השלישי. הביטוי "Tertium Imperium" הוא תרגום סרקסטי ללטינית של "הרייך השלישי".

בדרך כלל התרחק קלמפרר מכל זיהוי יהודי, הגם שלא התכחש למוצאו: עבורו, יהדותו הייתה דבר שתם זמנו והיה שייך לעבר, לא משהו נוכח.[2] בדומה לכך, יחסו לציונות היה ביקורתי. הוא השווה את כתביו הציוניים של הרצל להלכי המחשבה ההיטלריסטיים.[3]

לאחר המלחמה הפך קלמפרר לדמות משמעותית בחיי התרבות של גרמניה המזרחית, הרצה באוניברסיטאות שונות ברחבי המדינה ואף שימש ב-1950 כנציג בפרלמנט של גרמניה המזרחית.

קלמפרר, שנפטר ב-11 בפברואר 1960, לא פרסם את יומניו בחייו. אלה ראו אור רק ב-1995, 35 שנה לאחר מותו והפכו לרב-מכר בגרמניה. הם פורסמו בהוצאה גרמנית בשמונה כרכים, ומכילים רק כשליש מכל מפעל התיעוד שלו. בעברית לוקט רק מבחר מהיומנים בכרך אחד.

ב-1995 הוענק לו, לאחר מותו, פרס האחים שול במינכן, פרס שמוענק מדי שנה לסופר שהפגין "עצמאות אינטלקטואלית ואומץ לב מוסרי". הפרס הוענק לו על ההישג שבכתיבת יומניו.

יומניו בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יומנים 1933–1945: מבחר / ויקטור קלמפרר; (תרגמה מגרמנית: טלי קונס), תל אביב: עם עובד, תשס"ה-2004, 536 עמ'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויקטור קלמפרר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על סבו של ויקטור קלמפרר, ראו: Der Lebenslauf eines böhmischen Landrabbiner in Tabor.‏ZGJT, 1933.
  2. ^ Frederick S. Roden, Recovering Jewishness: Modern Identities Reclaimed, ABC-CLIO, 2016. עמ' 133.
  3. ^ ויקטור קלמפרר, יומנים, עמ' 317.