ויקינגים (סדרת טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הויקינגים
Vikings title.png
לוגו הפתיחה
שם במקור Vikings
סוגה דרמה היסטורית
חברת הפקה סרטי אוקטגון, טייק 5 הפקות
יוצרים מייקל הירסט
כותבים מייקל הירסט
בימוי יוהאן רנק, קיראן דונלי, קן גירוטי
פסקול טרוור מוריס
ארץ מקור Flag of Canada.svg קנדה
Flag of Ireland.svg אירלנד
שפות אנגלית, אנגלית עתיקה
מספר עונות 2
מספר פרקים 19
הפקה
צלמים ג'ון בארטלי
אורך פרק 45 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ ההיסטוריה
רשת שידור בישראל yes Oh
פורמט (תמונה) HDTV
פורמט (קול) דולבי דיגיטל
תקופת שידור
מקורית
3 במרץ 2013 – עדיין רץ
קישורים חיצוניים
דף הסדרה ב-IMDb

ויקינגיםאנגלית: Vikings) היא דרמה היסטורית קנדית-אירית שנוצרה ונכתבה על ידי מייקל הירסט עבור ערוץ ההיסטוריה. הפרק הראשון שודר ב-3 במרץ 2013 בארצות הברית ובקנדה.

הסדרה צולמה באירלנד בהשראת הסיפורים על הויקינג רגנאר לודברוק, אחד מגיבורי התרבות הנורדית הנודעים ביותר. הסדרה מגוללת את סיפורו של רגנאר, כחקלאי ויקינגי חלוצי, והראשון שהעז לפשוט על חופי של אנגליה לצדם של לוחמים נוספים כגון אחיו, רולו ואשתו הלוחמת לאגרת'ה.

ב-5 באפריל 2013 החלו שידורי העונה השנייה בת 10 פרקים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה עוקבת אחר סיפורו של המושל הויקינגי האגדי רגנאר לודברוק, צוותו ומשפחתו, כפי שסופרו בעיקר בסאגות מהמאה ה-13 "עלילותיו של רגנאר לודברוק" ו"עלילות בניו של רגנאר לודברוק" כמו כן גם בכתביו של סקסו גרמטיקוס מהמאה ה-12 "גסטה דנורום". הסאגות הנורדיות האגדיות היו בחלקן מומצאות והתבססו באופן חלקי על המסורות הנורדיות שבעל פה, שנכתבו 200-400 שנים לאחר התרחשות האירועים. השראה נוספת לסדרה נלקחת ממקורות היסטוריים של אותה תקופה כמו הפשיטה על לינדספארן שבצפון אנגליה המתוארת בפרק השני ומסעו של אחמד אבן פדלאן במאה ה-10. על ציר הזמן ההיסטורי הסדרה מתארת את ראשיתו של העידן הויקינגי עם אירוע הפשיטה על לינדספרן.

העונה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הראשונה מגוללת את סיפורו של רגנאר לודברוק כלוחם ויקינגי צעיר המשתוקק לגלות ציוויליזציות ותרבויות חדשות מעבר לים. ביחד עם חברו, האומן פלוקי הוא בונה דור חדש של ספינות בעלות מבנה ארוך וקורא תיגר המושל המקומי ארל הארלדסון, לאפשר לו לפשוט ולגלות את צפון-מזרח אנגליה. אחיו, רולו תומך ברגנאר ובמטרותיו אבל באותה עת חומד את אשתו, לאגרת'ה. רגנאר מצליח בפשיטתו הראשונה על נורת'מבריה האנגלית, וחוזר עם שלל עשיר ועם הנזיר את'לסטן כעבדו. בעקבות האירוע, רוכש רגנאר את איבתו של מלך נורת'מבריה, אלה השני,וגם גורם לסדרת עימותים אלימים יותר ויותר עם המושל הויקינגי הארלדסון עד שהם מתעמתים ביניהם ורגנאר יורש את מקומו כמושל. רגנאר נשבע אמונים למלך הוריק הראשון מדנמרק ומייצג אותו במשא ומתן על סכסוך קרקעות עם ארל בורג שבמהלכו הוא מפתה את הנסיכה אסלוג ומעבר אותה.

העונה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגנאר לודברוק משרת תחת הנהגתו של הוריק הראשון, מלך דנמרק ומוביל פשיטות גדולות באנגלייה ובצרפת. רגנאר מתמודד גם עם חיי האהבה שלו ועם אחיו, רולו שהסגיר אותו לגיטים. את'לסטן ממשיך להיאבק עם היותו נוצרי בעולם פגאני ומנהל מאבקי כיבוש נגד אגברט, מלך וסקס.

העונה השנייה קופצת בציר הזמן - התבגרותו של ביורן בנו הבכור ובנה של לגראת'ה אשר לא ראה את אביו יותר במשך תקופת זמן ארוכה. לאגרת'ה נישאת בשנית לרוזן בעל השפעה המשמש כאב חורג לביורן ומחנכו בצורה נוקשה.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהפקה קנדית-אירית, הסדרה פותחה והופקה על ידי סרטי אוקטגון וטייק 5 הפקות. תקציבה של העונה הראשונה עמד על כ-40 מיליון דולר.

צילומי הסדרה החלו בחודש יולי 2012 באולפני אשפורד, מבנה אולפנים חדש שנבנה באירלנד שנבחר בעקבות יתרונות והקלות מס שצילומים בו הקנו להפקת הסדרה. צילומי הספינות נערכו בלוגלה, הר המהווה חלק מהרי ויקלו שבאירלנד. 70% מהעונה הראשונה הם למעשה צילומי חוץ. צילומי רקע נוספים נערכו במערב נורבגיה.

הבמאים יוהאן רנק, קיראן דונלי וקן גירוטי ביימו 3 פרקים כל אחד בנפרד. צוות ההפקה כולל את הצלם ג'ון בארטלי, מעצבת התלבושות ג'ואן ברגן, מעצב הפקה טום קונרוי והמלחין טרוור מוריס.

לדברי השחקן קלייב סטאנדן המגלם את דמותו של רולו, העונות הבאות עשויות לכלול דמויות כמו אלפרד הגדול, ליף איריקסון ואיוור חסר העצמות, כמו כן עלילת הסדרה עשויה לנדוד לאיסלנד, רוסיה, צרפת ומעבר לאוקיינוס האטלנטי בדיוק כפי שנדדו הויקינגים ההיסטוריים.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טראוויס פימל - רגנאר לודברוק
  • קתרין ויניק - לאגרת'ה, אשתו של רגנאר
  • נייתן או'טול - ביורן, בנם של רגנאר ולאגרת'ה
  • קלייב סטאנדן - רולו, אחיו של רגנאר
  • גוסטב סקארסקו - פלוקי, בונה הספינות וחברו של רגנאר
  • ג'ורג' בלאגדן - את'לסטן, הכומר האנגלי שנשבה על ידי רגנאר
  • ג'סלין גילסיג - סיגי, אשתו של המושל ארל הארלדסון
  • ג'ון קוונה - סאיד (קסם שאמאני)|החוזה
  • דונאל לוג - הוריק הראשון, מלך דנמרק|המלך הוריק
  • אליסה סאת'רלנד - הנסיכה אסלוג

שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה עלתה לשידור ב-7 במרץ 2013 בערוץ ההיסטוריה בארצות הברית, כאשר פרקי הסדרה זמינים לצפייה גם באתר האינטרנט של הערוץ ובערוץ ההיסטוריה בקנדה. בבריטניה הסדרה עלתה לשידור ב-24 במאי 2013, שם היא זמינה לצפייה בשירות VOD באתר האינטרנט של אמזון. באוסטרליה הסדרה עלתה לשידור ב-8 באוגוסט 2013 בערוץ SBS One. בישראל הסדרה עלתה לשידור ב-8 ביולי 2013 בערוץ yes Oh בלוויין.

רייטינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מדד נילסן הפרק הראשון של הסדרה משך 6 מילון צופים בארצות הברית וגבר על כל שאר רשתות הטלוויזיה האחרות בגילאים 18 עד 49. מוקדם יותר נטען שהפרק הראשון השיג 18 מיליון צופים, טענה שהופרכה ומאוחר יותר הערוץ ההיסטוריה|ערוץ מסר התנצלות על פרסום הנתון.
בקנדה הפרק הראשון משך 1.1 מיליון צופים. ממוצע הצופים של העונה הראשונה עמד על כ-942,000 צופים.

דיוק היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממבקרי הטלוויזיה ציינו כי ישנם מס' אי אי דיוקים היסטוריים בתיאורי החברה הויקינגית. לארס ווקר, מהמגזין The American Spectator מתח ביקורת על הצגתן של ממשלות העידן הויקינגי כאוטוקרטיה ולא דמוקרטיה כפי שהיו למעשה. ג'ואל רוברט תומפסון מתח ביקורת על הצגתם של העמים הנורדים כבורים ולא מודעים לכאורה לקיומם של האיים הבריטים, והשימוש בעונש מוות במקום נידוי במקרים של פשעים חמורים.

מונטי דובסון, מאוניברסיטת מרכז מישיגן מתח ביקורת על הצגת בגדיהם של הויקינגים בסדרה אך עם זאת ציין שסדרות כמו הויקינגים עדיין יכולות לשמש ככלי לימוד ומקור להוראת הנושא. העיתון הנורבגי Aftenposten טען שהסדרה מציגה באופן שגוי את בית המקדש באופסלה ככנסייה בהרים ואילו במציאות בית המקדש באופסלה היה ממוקם על קרקע שטוחה ואילו כנסיות לימוד היו לסימן היכר נצרות|נוצרי מאוחר יותר בסקנדינביה.

בעניין הדיוק ההיסטורי, אמר יוצר הסדרה מייקל הירסט: "הייתי חייב לעבוד על הסדרה בצורה ליברלית, כיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה קרה בימיי הביניים. אנו רוצים שאנשים יצפו בסדרה, וההיסטוריה של העם הויקינגי תגיע למאות ואלפים של אנשים".

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה קיבלה ביקורות חיוביות מצד המבקרים לאחר שידור הפרק הראשון, באתר הביקורות Metacritic קיבלה הסדרה ציון של 70%.
אלן ספינוול מאתר האינטרנט HitFix שיבח את ליהוק הסדרה ואת ליהוקו של טראוויס פימל בפרט וציין כי הסדרה "לא מסובכת... בהסתמך על המשיכה הטבועה בתקופה זו והדמויות המניעות את העלילה".
ננסי דיוולף מעיתון ה-וול סטריט ג'ורנל ציינה כי הסדרה היא "טבעית ואותנטית" באתרי הצילום ובתלבושות שלה ובניגוד לסדרות כמו ספרטקוס היא איננה חגיגה של סקס ואלימות אלא "מחקר של אופי, כושר גופני, כוח... התעוררות חברתית, רגשית ואפילו רוחנית".
האנק סטובר מעיתון הוושינגטון פוסט מצא את הסדרה כ"דרמה חדשה משכנעת וחזקה... מספקת את כל האלימות והתזות הדם הרצויות" בנוסף כתב שההסדרה מאמצת בהצלחה את כישוריה של הטלוויזיה בכבלים עם טיפול נכון במשחק, כתיבה וסצנות המזכירות סדרות כמו רומא, ילדי האנרכיה ומשחקי הכס ואפילו שהסדרה מדגישה "ליבה של גאווה ואצילות בשבט של בריונים".
ניל גנזלינגר מהניו יורק טיימס שיבח את הצילום ואת צוות השחקנים בסדרה ואת פימל בפרט והשווה את הסדרה לטובה לצד סדרות כמו ספרטקוס ומשחקי הכס, בנוסף ציין לטובה את העובדה שלא קיימת בסדרה סצינות עירום מיותרות.
ג'יימס פוניווזיק מהמגזין טיים אמר כי הקונפליקטים בסדרה לא מתקרבים לשאפתנות הנרטיבית של משחקי הכס או הדקויות הפוליטיות של רומא או למורכבות הדיאלוגים אך הסדרה מחזיקה מעמד טוב לעומת ה"צהובונים ההיסטוריים" כמו שושלת טיודור והבורג'ס, הוא מוסיף כי קשת העלילה של הסדרה מדברת יותר על כוחות היסטוריים ולא על דמויות מורכבות יותר מידי.
קלארק קולינס מה"אנטרטיינמנט ויקלי" העריך מאוד את הופעת השחקנים אך טען שהסדרה "מעט מבולגנת" ללא התככים של "שושלת טיודור" ו"משחקי הכס".
בריאן לורי מהמגזין וראייטי ביקר את הסדרה כ"חגיגת גבינתית בלתי מתפשרת" וכ"גרסה מעודנת של משחקי הכס" אך טוען הסדרה השיגה רמה מסוימת של מומנטום שהופכת את הכול להסחת דעת קלה".
דוויד ויגן מהעיתון סן פרנסיסקו כרוניקל התאכזב מ"קצבה הקפוא" של הסדרה ומחוסר ה"אקשן" שלה כמו כן גם מ"כיוונה הרופס ותסריט מעיק" בעוד הוא מעריך את הופעת השחקנים והדמויות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]