ויקלי סטנדרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ויקלי סטנדרדאנגלית: The Weekly Standard) הוא שבועון פוליטי-חברתי-כלכלי אמריקאי, שנוסד ב-1995 על ידי ויליאם קריסטול. קריסטול מכהן עד היום כעורכו הראשי, והוא ומרבית בעלי הטור הכותבים בשבועון נוטים בדרך כלל לכיוון ימין-מרכז, והם בדרך כלל נאו-קונסרבטיבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיליון הראשון של "ויקלי סטנדרד" יצא לאור ב-18 בספטמבר 1995. ויליאם קריסטול, מייסדו ועורכו הראשי של השבועון עד היום, היה בשעתו ראש הסגל של דן קווייל, סגן נשיא ארצות הברית בתקופתו של הנשיא ג'ורג' בוש (האב), ראש הסגל של שר החינוך בתקופת הנשיא רייגן ומרצה לעניינים פוליטיים באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת פנסילבניה. הוא הקים את "ויקלי סטנדרד" יחד עם פרד ברנס, המשמש עד היום כעורך שותף לצידו והיה קודם לכן עורך בכיר של "ניו ריפבליק". המייסד השלישי ג'ון פודהורץ, מכהן כיום כעורכו הראשי של "קומנטרי".

המו"ל ראשון של השבועון היה תאגיד התקשורת הענק של רופרט מרדוק, "ניוז קורפ." (.News Corp), שהשקיע בו מדי שנה, מאז היווסדו, בין מיליון ל-3 מיליון דולר. ביוני 2009 מכר אותו מרדוק לקבוצת התקשורת "קלריטי", שבבעלות המיליארדר האמריקאי, הנוצרי אוונגליסטי שמרן, פיליפ אנשוץ, תמורת מיליון דולר. הקונה החדש לא שינה את אופיו הבסיסי של השבועון ואף לא החליף את העורך הראשי ויליאם קריסטול, אולם הצליח לשפר במידה ניכרת, באמצעים טכניים שונים את התפוצה והמכירות, בעיקר למנויים‏[1].

אופיים של השבועון וכותביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבועון החדש, יחד עם רשת "פוקס ניוז" ומכון המחקר AEI יצרו בארצות הברית, החל מהמחצית השנייה של שנות התשעים, מעין משולש נאו-קונסרבטיבי בעל השפעה פוליטית-חברתית-כלכלית מסוימת‏[2]. ה"ויקלי סטנדרד" שמר על העמדה הימנית-מרכזית ולמשל התנגד נחרצות לפט ביוקנן, השמרן מדי לטעמו. מאידך, הוא תמך בפלישה לעיראק והדחת סדאם חוסיין, עוד בנובמבר 1997, למעלה מחמש שנים לפני פרוץ מלחמת עיראק, הביע עמדות ניציות אחרות בענייני חוץ, ככל שהיו רלוונטיות בשנים שלאחר נפילת הקומוניזם, ותמך תמיכה נלהבת ביותר במדינת ישראל. בהקשר אחרון זה יש אולי לראות גם את התנגדותו של השבועון לפאט ביוקנן. עוד ידוע ומוכר בהקשר זה מאמרו של צ'ארלס קראוטהאמר, ממאי 1998, "At Last Zion", שהוא מאמר המביע תמיכה, כמעט אהבה שאין חזקה ממנה, למדינת ישראל.

עם זאת, את מירב ההשפעה רכש השבועון רק אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001 במגדלי התאומים, כאשר ממשל ג'ורג' בוש (הבן) נעשה כמעט כולו נאו-קונסרבטיבי, תחת השפעתם של סגן הנשיא דיק צ'ייני, שר ההגנה דונלד רמספלד ואחרים. דייוויד פרום, כותב הנאומים של הנשיא בוש (הבן) ובעצמו אחד הכותבים ב"ויקלי סטנדרד", אף אמר זאת במפורש‏[3]. בבחירות 2008 (אובמה - מקיין) היה השבועון אחד הגורמים שתמכו בשרה פיילין כמועמדת לסגן הנשיא מהצד הרפובליקני.

בין הכותבים ב"ויקלי סטנדרד", בנוסף לויליאם קריסטול עצמו ואלה שכבר הוזכרו לעיל, גם רבים מההוגים הנאו-קונסרבטיבים המשפיעים ביותר, כמו רוברט קגן ואחיו פרדריק קגן, גרטרוד הימלפארב (אמו של קריסטול), ג'ון ואביו נורמן פודהורץ, אליוט אברמס, ג'ון בולטון, ועוד.

במקביל לשבועון המודפס מקיים ה"ויקלי סטנדרד" גם עיתון אינטרנטי - "דיילי סטנדרד", המתעדכן מידי יום.

נכון ל-2012 מוכר ה"ויקלי סטנדרד", מדי שבוע קצת מעל 100,000 עותקים, אולם השפעתו מגיעה הרבה מעבר לתפוצתו והוא נחשב בעיני רבים ל"תנ"ך של השמרנים" ובעיקר הנאו-קונסרבטיבים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]