ולדימיר ויסוצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדימיר ויסוצקי בהופעה, 1979

ולדימיר סמיונוביץ' ויסוצקירוסית: Влади́мир Семёнович Высо́цкий;‏ 25 בינואר 193825 ביולי 1980) היה זמר, משורר ושחקן תיאטרון וקולנוע סובייטי, מהבולטים והמפורסמים ביותר בברית המועצות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במוסקבה לקצין יהודי ולמתרגמת רוסייה. הוריו התגרשו זמן קצר לאחר לידתו ובזמן המלחמה חי עם אמו. כשאביו חזר מהמלחמה, עבר ולדימיר לגור איתו ועם יבגניה, אמו החורגת, שגידלה אותו בזמן שאביו שהה בבסיס בגרמניה. הוא למד שנה אחת (1955–1956) במכון להנדסה אזרחית במוסקבה ופרש מהלימודים כדי להצטרף לבית הספר לתיאטרון על שם ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו. שם סיים את לימודיו במגמת המשחק ב־1960.

אשתו הראשונה של ויסוצקי הייתה איזה ז'וקובה. ב־1965 נשא את אשתו השנייה, לודמילה אברמובה ולשניים נולדו שני ילדים. ב־1967 נרקמה מערכת יחסים בינו לבין שחקנית הקולנוע הצרפתית ממוצא רוסי, מרינה ולאדי, והשניים נישאו בשנת 1969. למרות היותם נשואים, כמעט שלא חיו יחד, משום שאף אחד מהם לא הסכים לוותר על הקריירה המצליחה שלו בארץ מולדתו. הקשר ביניהם התבסס בעיקר על שיחות, התכתבויות ופגישות. שירים רבים של ויסוצקי מדברים על הקשיים בקשר כזה. לאחר מותו, בעזרת מתורגמן, כתבה עליו ולאדי ספר.

שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל להופיע בתיאטרון הדרמה על שם אלכסנדר פושקין. מ־1964 הוא החל לשחק בתיאטרון טגנקה לדרמה וקומדיה של יורי ליובימוב שבמוסקבה, שבו שיחק בתפקידים כהמלט וכיכב ב-26 סרטי קולנוע וטלוויזיה. בשנת 1979 הוא השתתף באחד התפקידים הראשיים בסדרת טלוויזיה של הבמאי סטניסלב גובורוחין "מקום המפגש אינו ניתן לשינוי". הסדרה זכתה להצלחה רבה ומוקרנת עד היום.

מלחין, משורר וזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות שלו כזמר ופזמונאי הייתה גדולה אף יותר. הוא החל את דרכו ככותב מוזיקה ושירים לסרטים ומחזות, אך השלטונות התירו רק למעט מהם להתפרסם. פרסומו בא בעיקר מהופעות רבות בבתי קפה, מועדונים והפצה נרחבת של קלטות לא רשמיות (סאמיזדאט). הוא כתב על חיי הכלא הסובייטי, על צביעות השלטונות ועל קשיי החיים של האנשים הרגילים. את שיריו הלחין וניגן על גיטרה רוסית בעלת שבעה מיתרים.

שיריו הכילו לרוב סאטירה ואירוניה דקה על החיים בברית המועצות וקשייהם. חברת התקליטים הממשלתית "מלודיה" הוציאה רק שירים מעטים שלו במהלך חייו ומעריציו הרבים נאלצו להסתפק בהקלטות ביתיות חובבניות. על אף הצנזורה והכרה מצומצמת ביותר של רשויות התרבות הסובייטיות במוזיקה שלו, הוא הפך לפופולרי ביותר והופיע בערים רבות ברחבי ברית המועצות.

סוף הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההופעות והנסיעות המרובות ערערו את בריאותו. ידוע כי בתקופה האחרונה של חייו השתמש בסמים כדי להיות מסוגל להופיע, דבר שפגע בו עוד יותר. בקיץ 1980 הוא היה תחת מעקב של רופאים, אך הם לא הצליחו להציל את חייו וב־25 ביולי באותה שנה הוא נפטר, בגיל 42, מסיבה שאינה ידועה בוודאות. באותה שנה התקיימה האולימפיאדת הקיץ במוסקבה, ומלבד תושבי מוסקבה ומתחרים באולימפיאדה איש לא הורשה להיכנס לתחומי העיר; כמו כן, הדיווח על מותו בתקשורת הרוסית היה מצומצם ביותר, ולמרות זאת הגיעו להלווייתו אנשים רבים.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הגלסנוסט בסוף שנות השמונים החלו השלטונות הסובייטיים להתיר את הפצת אלבומיו ומילות שיריו באופן חוקי. ההערצה כלפיו בציבור הרוסי נמשכה שנים רבות לאחר מותו.

ארקדי דוכין הקליט ב־1989 אלבום משירי ויסוצקי בתרגום לעברית, שנקרא "רוצה ויהיה". ב־1990 הוציא הזמר ליאור ייני את האלבום "ליאור ייני שר ויסוצקי". ב־1994 יצא "אל הפסגה", אוסף שירי ויסוצקי מתורגמים לעברית בביצוע מיכאל גולדובסקי.

אסטרואיד 2374 ולאדוויסוצקי, שהתגלה על ידי לודמילה זורבלבה קרוי על שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולדימיר ויסוצקי בוויקישיתוף