ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו

ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקורוסית: Владимир Иванович Немирович-Данченко; ‏11 בדצמבר (23 בדצמבר) 1858 - 25 באפריל 1943), במאי תיאטרון, מחזאי וסופר רוסי וסובייטי. הוא היה מייסד התיאטרון האמנותי, זכה פעמיים בפרס סטלין (1943,1942) והוענק לו התואר האמן העממי (1936). על הפעילות בתחום התיאטרון הוענק לשחקן עיטור לנין ועיטור הדגל האדום של העמל.

ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו נולד באוזורגתי אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום בגאורגיה למשפחת קצין בגמלאות יליד אוקראינה ואימו הייתה ממוצא ארמני. הוא למד בגימנסיה בטביליסי ולאחר סיומה למד באוניברסיטת מוסקבה בשנים 1876-1879.

בשנת 1877 נמירוביץ'-דנצ'נקו החל לפרסם ביקורות על הצגות תיאטרון. בשנת 1881 הוא פרסם את המחזה הראשון שלו והוא הועלה על במת תיאטרון מלי במוסקבה. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 הוא כתב מספר מחזות שהועלו על במות תיאטראות שונים. הוא גם פרסם מספר רומנים.

בשנים 1891-1901 נמירוביץ'-דנצ'נקו לימד משחק בבית הספר למשחק ליד הפילרמוניה. בין תלמידיו היו איוואן מוסקבין, וסבולוד מיירהולד ואולגה קניפר (אשתו של אנטון צ'כוב) והוא לקח אותם לתיאטרון אמנותי שהוא יסד ביחד עם קונסטנטין סטניסלבסקי בשנת 1898. בתיאטרון זה נמירוביץ'-דנצ'נקו העלה על במה מספר הצגות ביחד עם סטניסלבסקי ושיתוף פעולה אדוק שה נמשך עד לשנת 1906. במקביל לניהול התיאטרון הם הקימו מספר סטודיות בהם ניסו דרכים לפיתוח תיאטרון.

בשנת 1919 נמירוביץ'-דנצ'נקו הקים סטודיו מוזיקלי שבשנת 1926 התפתח לתיאטרון מוזיקלי עצמאי. נמירוביץ'-דנצ'נקו ראה שתיאטרון האמנותי שהוקם עומד לפני משבר ובשנת 1924 פעל לקליטה מספר רב של שחקנים חדשים. בשנים 1925-1926 הוא שהה בארצות הברית וניסה לפתח בהוליווד את הקריירה אך בסופו של דבר חזר למוסקבה. עד יום מותו הוא היה מנהל אמנותי ובמאי ראשי של התיאטרון. במקביל הוא העלה על הבמה מספר הצגות בתיאטרון המוזיקלי.

בתחילת מלחמת העולם השנייה הוא נסע לקווקז, אך כבר במהלך שנת 1942 חזר למוסקבה. בשנת 1943 הוא פעל להקמת בית הספר למשחק ליד התיאטרון.

ב-25 באפריל 1943 הוא נפטר מהתקף לב ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'י.