ולדימיר סוכומלינוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדימיר אלכסנדרוביץ' סוּכוֹמְלִינוֹב
Владимир Александрович Сухомлинов
ולדימיר סוכומלינוב במשרדו
ולדימיר סוכומלינוב במשרדו
לידה 4 באוגוסט 1848
טלז, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 2 בפברואר 1926 (בגיל 77)
ברלין, רפובליקת ויימאר רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר
מקום קבורה Berlin-Tegel Russian Orthodox Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה מכללת חיל הפרשים של הצאר ניקולאי עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית צבא האימפריה הרוסית
תקופת הפעילות 18661915 (כ־49 שנים)
דרגה גנרל
תפקידים בשירות
ראש המטה הכללי הרוסי
שר המלחמה
פעולות ומבצעים
המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש
  • חרב הזהב של גבורה
  • מסדר העיט האדום, דרגה 1
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 2
  • אות מסדר העיט הלבן
  • אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3
  • אות המסדר גאורגיוס הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולדימיר אלכסנדרוביץ' סוּכוֹמְלִינוֹברוסית: Владимир Александрович Сухомлинов;‏ 4 באוגוסט 1848 (כך על פי הלוח היוליאני שהיה נהוג ברוסיה בזמנו; על פי הלוח הגרגוריאני: 16 באוגוסט)‏ – 2 בפברואר 1926) היה גנרל בצבא האימפריה הרוסית, ראש המטה הכללי הרוסי (19081909) ושר המלחמה הרוסי (19091915). הודח בשל תפקודו הכושל במלחמת העולם הראשונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד משרת שר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכומלינוב התחנך במכללת חיל הפרשים. ב-1874 סיים את האקדמיה הצבאית למטה הכללי ובמהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית שירת במטהו של מיכאיל סקובלב. ב-1899 מונה לראש המטה הכללי של המחוז הצבאי קייב. וב-1904 היה למפקד המחוז הצבאי קייב. ב-1905 מונה למושל הכללי של קייב, ווהלין ופודוליה. בדצמבר 1908 מינה אותו הצאר ניקולאי השני לראש המטה הכללי ובמרץ 1909 מונה סוכומלינוב, שהיה אז כבן 60, לשר המלחמה.

בתפקידו כשר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכומלינוב היה שמרן ביותר. הוא עצר את הרפורמה בצבא האימפריה, שהחלה לאחר תבוסת רוסיה במלחמת רוסיה–יפן. אחת מאמירותיו המייצגות הייתה: "המלחמה כפי שהייתה תמיד, כך תישאר תמיד... הביטו עלי, לדוגמה, לא קראתי חוברת צבאית זה עשרים וחמש שנה"[1]. במסגרת עצירת הרפורמה שב והכפיף את המטה הכללי למשרד המלחמה ובכך מנע ממנו להתפתח באופן עצמאי. בימי כהונתו כשר מלחמה התחלפו שישה ראשי מטה כללי. הוא כפר בדעה שרוסיה כשלה בשל שיטות מיושנות, ציוד לקוי ומקובעות מחשבתית, וייחס את הכישלון לשגיאות נקודתיות של מפקדים. לפיכך, המשיך לאמן את הצבא בהסתערות פרשים ובלוחמת כידונים שהיו תהילת העבר. הוא לא ביצע הצטיידות מספקת בתחמושת חמה, לא הגדיל את תקציב החימוש ואף זה שהוקצה לא נוצל. כך למשל בעוד תקן הפגזים לתותח בצבאות המערב עמד ערב מלחמת העולם הראשונה על 2,000–3,000 פגזים לתותח, התקן הרוסי עמד על 850 בלבד[2]. בינו ובין ניקולאי ניקולאייביץ' הבן, המפקד העליון של צבא האימפריה הרוסית בעת המלחמה, שררו יחסי איבה וחוסר אמון. כן התעמת עם ועדת הצבא של הדומה (הפרלמנט הרוסי) בראשות אלכסנדר גוצ'קוב. עם זאת, טיפח יחסי ידידות עם הצאר ורעייתו ועם יועצם רב ההשפעה רספוטין[3].

סוכומלינוב ניצל את תפקידו באופן מושחת, זייף הוצאות, וניצל מידע פנים על שוק המניות על מנת לגרוף רווחים לעצמו. עוד לפני מינויו לשר, בשנת 1906, התאהב באשתו בת העשרים של אחד מקציניו. הוא הסתייע בעדותו של אזרח אוסטרי שהעיד עדות שקר שגרמה לגירושי הקצין. סוכומלינוב התחתן מייד עם האישה הצעירה ממנו בלמעלה משלושים שנה. בינואר 1914 התברר שהאוסטרי שהיה איש סודו של סוכומלינוב ויצא ובא בלשכתו, היה מרגלה הבכיר של האימפריה האוסטרו-הונגרית ברוסיה[4].

עמיתו, שר החוץ סרגיי סאזונוב צוטט כמי שאמר עליו: "היה קשה מאד לשדלו שיעבוד, אבל לשכנעו שיאמר את האמת – זה היה בלתי אפשרי."[5]

ההדחה מהתפקיד ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מספר תבוסות ומחסור חמור בציוד, אולץ סוכומלינוב להתפטר מתפקידו ביוני 1915. בחסות הצאר ניקולאי ורעייתו נדחו ההליכים נגדו, אולם במרץ 1916 נכלא והואשם בבגידה ובריגול. הוא הושם במעצר בית עד תחילת משפטו, אולם זה נפתח רק לאחר מהפכת פברואר 1917. אישומי הבגידה החמורים נגדו הוסרו ובמקומם הואשם בשחיתות ובכך שאילץ את בני העם הרוסי להילחם בלי רובים ובלי תחמושת. הוא הורשע ב"שימוש לרעה בכוח וחוסר פעילות" ונשפט למאסר עולם. אולם, לאחר מהפכת אוקטובר זכה לחנינה מאת הבולשביקים ויצר לגלות בברלין. הוא פרסם את זכרונותיו בברלין בשנת 1924 והקדישם לצאר ניקולאי[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולדימיר סוכומלינוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 72–73
  2. ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 75
  3. ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 73
  4. ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 73–74
  5. ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 72
  6. ^ ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת דביר 1999 עמ' 74