ולדיסלב אנדרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדיסלב אנדרס

ולדיסלב אנדרס (פולנית: Władysław Anders)‏ (11 באוגוסט 1892 - 12 במאי 1970), גנרל פולני במלחמת העולם השנייה, מפקד "צבא אנדרס".

ולדיסלב אנדרס נולד בשנת 1892 בכפר בלוניה, כ-60 ק"מ מצפון ללודז' לאב גרמני-בלטי ולאם פולניה . למד בבית הספר הטכני הגבוה בריגה. לאחר סיום הלימודים התגייס לצבא האימפריה הרוסית. עבר הכשרה לקצונה בבית הספר לקציני חיל הפרשים. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם כמפקד פלוגת פרשים. על אומץ ליבו בקרבות עוטר ב7 עיטורים רוסים. לאחר המלחמה הצטרף אנדרס לצבא פולין (שזה עתה זכתה בעצמאותהּ) ולחם כמפקד רגימנט בקרב נגד הצבא האדום במלחמה הפולנית-סובייטית בשנת 1919. בשנות ה־30 עלה אנדרס לדרגת גנרל.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1 בספטמבר 1939 היה אנדרס מפקד חטיבת פרשים. הפרשים הפולניים לא היו יריב ראוי לתנופת השריון הגרמני והם נאלצו לסגת. אנדרס נפל בשבי הסובייטים שפלשו לפולין ממזרח ונכלא בכלא לוביאנקה הידוע לשמצה במוסקבה, נחקר ועונה בידי אנשי הנ.ק.ו.ד..

צבא אנדרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבא אנדרס

גורלו של אנדרס השתנה לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות ב־22 ביוני 1941. הסובייטים שחררו אותו מכלאו על מנת שיקים צבא פולני שיילחם לצדם. אנדרס נתמנה למפקד צבא זה, ששמו הרשמי היה "הקורפוס הפולני השני" אך קיבל את הכינוי "צבא אנדרס". חיילים וקצינים פולניים ששוחררו ממאסרם במחנות הכפיה בסיביר, קזחסטן ואזורים אחרים בברית המועצות הצטרפו לצבא אנדרס.

כשסקר אנדרס לראשונה את גייסותיו, הוא מצא אנשים מזי רעב ועטויים בבלויי סחבות. מתוך כמיליון וחצי פולנים שגורשו לברית המועצות ממזרח פולין עם תפיסתה על ידי הסובייטים בשנת 1939 נותרו בחיים מאות אלפים ספורים בלבד. אנדרס קומם את אנשיו והפך אותם לצבא מאורגן. פליטים פולניים בלתי לוחמים, נשים, ילדים וזקנים, נלוו לצבא אנדרס, ומזונם ניתן להם ממנות הקרב של החיילים.

משא ומתן בין סטלין, צ'רצ'יל והכוחות הפולניים, איפשר לצבא אנדרס שמנה כ־100,000 חיילים ופליטים אזרחיים לצדם, לעבור לפרס שהייתה באותה עת נתונה להשפעה בריטית. בפרס גיבש ואימן אנדרס את צבאו. בעלות הברית הועידו לצבא אנדרס את המשימה להלחם בחזית איטליה. לאחר מספר חודשים בפרס יצא צבא אנדרס לכיוון המזרח התיכון בדרכו לחזית האיטלקית.

עיראק וטורקיה סירבו לאפשר מעבר בשטחן לצבא אנדרס ולפליטים שנלוו אליו, הם נאלצו להפליג בים דרך קראצ'י (אז בהודו, כיום בפקיסטן) לפורט סעיד שבמצרים, משם יצאו ברכבת לארץ ישראל, והגיעו ארצה ב־18 בפברואר 1943.

צבא אנדרס הפך להיות כוח קרבי רציני. בשנת 1944 הגיע לאיטליה, בה זכה לניצחונו הגדול בקרב על מנזר מונטה קאסינו ב־17-18 במאי 1944. אנדרס כבש את המנזר, שהפך למבצר מוגן היטב, לאחר ששלושה ניסיונות קודמים של בעלות הברית לכבוש אותו כשלו. בהמשך השתתף צבא אנדרס בקרבות בחוף הים האדריאטי ובטיהור עמק הנהר פו, ושיחרר את הערים אנקונה ובולוניה. אנדרס קיבל אזרחות של כבוד בשתי הערים כאות הוקרה על פועלו.

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבר במונטה קאסינו

לאחר תום המלחמה נשאר אנדרס לכל חייו בבריטניה, למרות שמעולם לא קיבל אזרחות בריטית. הוא התנגד לממשלת פולין הקומוניסטית, ראה עצמו כגולה פוליטי, והיה ממנהיגי הגולים הפולניים.

אנדרס נפטר בשנת 1970. לפי בקשתו נקבר לצד לוחמיו בבית הקברות הצבאי הפולני בקאסינו. לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בפולין הפך הגנרל אנדרס להיות לגיבור לאומי במורשת הפולנית.

עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנרל אנדרס קיבל 33 עיטורי מלחמה מ-10 מדינות שונות, ביניהם אות לגיון ההצטיינות של ארצות הברית.